צטט: טל ברוך 2009-09-23 22:57:59
אני מנסה לחדד את התובנה .
כל שאני צריך לעשות בעולם העתידני והמושלם שכבר נמצא כאן איתנו
הוא לסמן נקודה מיקרוסקופית
או אפילו סתם מסך בצבע כלשהו ולהעלות אותו לרשת
הוא כבר יהפוך לפיל , מונה , פרח או ענן .
וכל זאת ללא רצון או יכולת לקחת קרדיט על היצירה .
מה שכן , אני מבין שכדאי לי במהירות להרחיב את כמות חברי האינטרנטים
על מנת לשמר בצורה כלשהי את היצירות שכן /אם אבחר לשמר .
בהחלט מעניינת הגישה הזו
האם יש לה חוקים וכללים אבי או שהיא אנרכיסטית משהו ?
בקר טוב טל,
להבהרת הנקודה, אני מביא כאן פסקה מן המאמר "אמנות באופק האירועים":
מהם ההבדלים בין טופולוגיה של מרחב עקום במהירויות גבוהות, לזו הליניארית ששלטה בתודעה האנושית עד כה. למציאת ההבדלים נבחן הדפס של דירר המתאר אמן המצייר מודל בפרספקטיבה, תוך שימוש בעזרים אופטיים ליניאריים שונים כמו: מסגרת, רשת וכוונת. הפרספקטיבה הליניארית המתקבלת במסגרת שבין האמן למודל, מקורה בנקודת ייחודיות במרחק אינסופי מאחורי המודל. הדימוי במסגרת, ממשיך ומתכנס לנקודת ייחודיות שנייה, דרך עינו של האמן,אל מוחו, ואל תודעתו. לאחר קליטת הדימוי ועיבודו, המידע הופך באמצעות ידו ועיניו, לציור פרספקטיבה ליניארית סטטית על דף שהוא אופק האירועים של גופו. בדומה להולוגרמה זוהי המרה דו-ממדית על אופק אירועים של אובייקט תלת-ממדי.
ציור מס.7. ציור באמצעות אופטיקה ופרספקטיבה ליניארית (הדפס של אלברכט דירר).
נחליף כעת את ההתקן האופטי הליניארי בעדשה כדורית נוסח רימאן, (עדשת איינשטיין, בה המסה האדירה מעקמת את קרני האור, כפי שמתרחש בחלל החיצון) היא הסייברספייס. במהירויות נמוכות לא נרגיש בעיוות, כיוון שהתמונה תשתקף דרך קו המשווה של הכדור. במהירויות גבוהות נתקרב לקוטב הכדור, נקבל ריבוי דימויים, עיוות גדול ביותר, ודחיסה של כל הפרספקטיבות. זוהי נקודת החיבור של שלוש ייחודיות המרחבים באורביפולד. בנקודה קריטית זו, המידע שיתקבל בחושי האמן, יעובד בתודעתו, ויתורגם על דף הנייר, יהיה האובייקט הנצפה עצמו. "הגלים" משלושת המרחבים יפגשו בתדר גבוה, תוך עיבוי בוז-איינשטיין. האובייקט יבצע טלפורטציה (קצר) לעצמו דרך האמן (לפי התיאוריה טיל הנע במהירות האור , יוצר חור שחור בשובלו, כך, אמן המצייר בכפפת מידע, או עכבר מחשב "שאוב" את האובייקט לתוך ידו).
ציור מס.8. ציור באמצעות ציוד מציאות מדומה (עדשת איינשטיין) המעקמת את המרחב-זמן.
המסלול נכון גם בכוון ההפוך, האמן מבצע טלפורטציה לעצמו באמצעות אובייקטים, האמן ואובייקט היצירה שלו מתאחדים. אין מתרחש "קצר" ממש, כיוון שיש פיזור מסה ואנרגיה ביקום, המונעים את הקריסה של האובייקטים. יחד עם זאת, המעבר לראיה ופעילות במהירות גבוהה הקרובה למהירות האור, דורש ממשק המאט את קצב האירועים, לקצב שחושינו רגילים להתמודד אתם במהירויות ומסות נמוכות. לדוגמה המגנטים בשק"ק (מסך טלוויזיה) מאטים את מהירות האלקטרונים כדי להתאימם לחושים האנושיים. אמנות המתקיימת בסייברספייס, היא הממשק באמצעותו אנו מתמודדים עם ויזואליה של עיוות חלל-זמן בקרבת הסינגולאריות של הרשת. טכנולוגיות מחשבים ממירות את החלל-זמן ה"מעוותים", לצורת התפיסה הליניארית המסורתית, לה הורגלנו בתהליך האבולוציה מחוץ לסייברספייס. הבנה זו מאפשרת הבנה שונה של תופעות מתחום המדיה הדיגיטאלית, והסייברספייס, שהתפרשו לרוב במושגים פוסט-מודרניים, ובקונוטציה פסימיסטית.
אבי.
/null/text_64k_1#