מסע העסקים של אבא

 

השבוע הייתי בביקור עסקי חשוב מאוד בליטא. למרבה המזל נסעתי לבד, היות וצדף בתי היקרה מכל התחילה את לימודיה בכיתה א', והתמיכה ההורית חשובה ביותר בשלב הזה. לכן, נעמה הייתה חייבת להשאר איתה בבית, אבל גם אני תרמתי את חלקי כמובן, והבאתי לצדף מליטא כמה שמלות מעצבים קטנות ומהממות שקניתי לה. בכל זאת, היא הבת של ה.גדול, והיא לא יכולה להגיע לבי"ס עם בגדים פושטים מH & M  כמו החברות שלה.

 

התלבטתי האם לקחת את סתוית איתי לליטא, אבל החלטתי שאני צריך קצת זמן לעצמי לבד, לסדר את המחשבות ולגבש תוכנית אסטרטגית לשנה הבאה. חוץ מזה, לסתוית יש הרבה עבודה בארץ, והקפדתי שהיא תדבר כל יום עם צדף ותברר איך הולך לה בבי"ס, ותזכיר לה כמה שאבא אוהב אותה. כמובן שלצאת למסע עסקים כזה לבד יש חסרונות, אבל יש לו גם הרבה יתרונות: מייד כשהגעתי לשדה התעופה הבנתי למה אמא ז"ל הזהירה אותי תמיד לא ללכת אחרי שייקסע. תשמעו, יש שם בלונדיניות טבעיות ומדהימות (אל דאגה, אני בדקתי שהבלונד הוא טבעי בשיטה הייחודית שלי, כמו שאמר הנסיך הקטן, "כל החשוב נסתר מן העין"). היופי האמיתי הוא שהבחורות שם לא מכירות את הגבריות הישראלית הכובשת, הגברים שם שיכורים, אפסים או אני לא יודע מה, בכל מקרה לגבר ישראלי מדהים כמוני קשה מאוד לא להסחף במקום כזה, פשוט הרגשתי מוטרד מינית.

 

אבל אני רוצה לחזור לעיקר, העסקים, כי בסופו של דבר החשוב מכל הוא להשיא רווחים לבעלי המניות, ולדאוג לתוצאות יפות בדו"ח הקרוב ולבונוס שלי. אה, וגם לעובדים כמובן. בקיצור, לאחרונה זכתה צ'יטיה במכרז של אחד הבנקים הגדולים בליטא, והפגישה נועדה להתניע את הפרוייקט. הליטאים כדרכם היו מנומסים וקצת קפואים, במהלך הפגישה הם העניקו לי מתנה חנוכיה עתיקה. תודה רבה, אמרתי, אבל מה בדיוק אני אעשה עם זה? המתנה הזו מזכירה לי את הבדיחה על יהודי, אמריקאי וערבי שעולים למטוס ומתחילים לזרוק דברים כי הוא מתרסק..כמו שאומר הפאנץ' ליין, "יש לנו יותר מדי מאלה". רק הנימוס האירופי מנע מהם לפרוץ בצחוק היסטרי שניכר שמבעבע מתחת לפני השטח. אני מצידי הענקתי להם את גיליון בגדי הים של "בלייזר", שיראו למה כדאי להם לבוא לארץ, למרות שגם אצלכם יש לא רעות בכלל, אמרתי, תוך שקרצתי לטניה, הסמנכ"לית הליטאית, וליטפתי את רגלה.

 

ואז עברנו לפרויקט עצמו. הם בירכו אותי על ההצעה המאוד אטרקטיבית של צ'יטיה, הן מבחינת מחיר והן מבחינת לוחות הזמנים, משום שחשוב להם מאוד שהפרוייקט יעמוד מהר ככל האפשר. גם לנו חשוב מאוד לעמוד בלוחות הזמנים, הסברתי, זה ערך עליון עוד משירותי הצבאי, כידוע זמנים בצבא זה קודש. עם זאת, לאור השינויים בשער החליפין, עליית מחירי הסחורות, שינויים בחוקי העבודה בישראל וסכנת שפעת החזירים, לא תהיה ברירה אלא להעלות את המחיר שתשלמו ב-12% (לפחות), וזאת כדי שנעמוד בזמנים שנקבעו. היה ברור שהם לא אוהבים את השיטה הישראלית לניהול מו"מ, אבל זו מצווה לקחת מהם עוד כסף, כמו שאמא שלי תמיד אמרה הליטאים היו הרבה יותר גרועים מהגרמנים, שלא לדבר על זה שהמרתפים שלהם בטח מלאים באוצרות שהם שדדו מיהודים, אנטישמים שכמוהם. למעשה, אני מחזיר פה רכוש ששייך לעם היהודי כולו. הרגשתי גאווה ציונית כשראיתי שהם מסכימים בהכנעה (לאור הצרכים הדחופים שלהם פשוט לא הייתה להם ברירה).

 

אחרי מסע עסקים מוצלח כ"כ חזרתי הביתה, לצ'יטיה. מילאתי את השולחן בשוקולדים שקניתי בנדיבות ליבי מתוך חשבון הקופה הקטנה של החברה, והרמתי כוסית לכבוד השנה החדשה. ראשית, בירכתי את העובדים על התנדבותם (אחרי שעות העבודה, כמובן) לארוז מזון ב"לתת". זוהי תרומה נעלה, שדינה, סמנכ"לית השיווק שלנו, ידעה למנף היטב לכתבה גדולה בעיתונות על האחריות החברתית של צ'יטיה. כפי ששמתם לב, השנה השי לראש השנה מעט צנוע יותר, אך כידוע לכם צ'יטיה היא משפחה, ובמשפחה יש לעיתים שעות קשות יותר, בהם אבי המשפחה, שהוא אני, יודע לחתוך בדמי הכיס של הילדים. אני בטוח שאתם מקבלים זאת בהבנה, כי במשפחה לא מתחשבנים על כסף. לחיי צ'יטיה ולחיי הפרויקטים הגדולים שבדרך!

 

כך נפרדתי מעובדי, ואני רוצה לאחל להם ולכם קוראי היקרים, שנה טובה, מלאת תשואה, ומי ייתן ותעבדו קשה תחת פיקודם של מנהלים מוצלחים כמוני.

========

הבלוג של הגדול

http://hagadol.cafe.themarker.com/