במהלך שנות אימהותי הלא רבות ,החילותי לפתח חרדות אקולוגיות .
אני חרדה מכך שאנשים לא מספיק שמים לב לסביבתם,
החרדה שלי עולה ומטפסת לי כבר על העצבים.
בחלומות הוורודים שלי , רציתי תמיד לגור על איזה הר בסוף העולם ימינה,
לגדל עיזים, פירות וירקות אורגניים , לאכול מתוק קערות עשויות מחרס אותם אני אצור. לשתות מתוך בקבוקי זכוכים שקופים .
לנצל את המשאבים של אמא האדמה לטובת החיים הטובים בחיק הטבע.
לחיות קרוב לאדמה , ללכת יחפה , לנשום אויר צח , לשחות בערום , לתת לילדי את החופש
שאין לילדים אחרים , לצמוח ולגדול בתור אווירה נקייה , טבעית .
אך חלומות לחוד ומציאות לחוד.
במציאות אני חייה בעיר, ביתי גובל בכביש , אשר נהפך לאוטוסטרדה בזעיר אנפין.
עצי הפרי שלי מניבים פירות מלאים באבק בניה וערפיח מכוניות העוברות תדיר מתחת לחלוני.
לאחר 5 דקות של הליכה בבית כפות רגליי היחפות נהפכות לשחורות משחור.
השמש מטריפה לי ת'שכל לכן כל הקיץ המזגן דולק .
וכשחם מה עושים??
שותים מים והרבה , המים בעירי מגעילים בטרוף , יש להם טעם לוואי חזק ובלתי ניתן לשתות אותם
לכן אני רוכשת ארגזים של מים מנרלים וכאן אני נכנסת למעגל הקסמים בהם משפחתי ואני נתונים.
כשגיליתי שאפשר למחזר בקבוקי פלסטיק שמחתי, כאן מתחילה החרדה שלי לתפוס תאוצה.
לא סיפרתי כמובן על הפחדים שלי, לגביי כדור הארץ אשר מתחמם ומתחמם עד שהוא יתפוצץ.
לא סיפרתי על הפחד שלי מפני העובדה שהמים בישראל (ובעולם) נגמרים ואין חלופות.
לא סיפרתי שאני חוששת מכל מה שהטמינו במעבי האדמה .
נהפכתי לטיפוס אובססיבי.
אני אוספת את כל בקבוקי השתייה שאנו שותים , אבל לא רק.
אני אוספת את כל גביעי היופלה , הקוט'ג, מיכלי החומוס, קופסאות הפלסטיק של הגבינה הצהובה,
כוסות פלסטיק, צלחות פלסטיק, קופסאות ריקות של גלידות , נילונים , נילונים מהקניות (אני הולכת עם תיקי בד ,אבל תמיד חסר לי אחד ואני נאלצת להכניס לתוך שקית נילון את המוצרים האחרונים) ניילון ניצמד שכבר לא נצמד וצריך לזרוק, בקבוקי השמפו, בקבוקי המרכך, סבון הגוף , סבון הידים, קופסאות הקרם שנגמר , שפורפרת קרם הרגלים, מיכלי עטיפה של כל מיני מוצרים לילדים ועוד ועוד.
אני טובעת בים המחזור.
הגינה שלי נראית כמו מזבלת מיון למוצרי פלסטיק.
פעם מישהו שם לב , כמה מוצרים העשויים מפלסטיק , קיימים במטבח, באמבטייה, בחדר שינה , בחדר עבודה, בחדר ילדים ??
כל כך הרבה שבא לי לפעמים למות מהמחשבה מה עושים אנשים אחרים , או יותר נכון מה הם לא עושים וכיצד הם זורקים את הכול מבלי למיין לפח האשפה הכללי וכיצד מנקי הזבל לוקחים הכל למטמנת אשפה,מזבלה וקוברים הכול באדמה.
אז החברה שלי מהעבודה, ממינת מוצרי פלסטיק, והשכנה ואחי וגיסתי ,גיסתו של בעלי והרבה אנשים טובים עושים זאת , אבל מה עם כל אלה שלא עושים ?? מה איתם ?? מה עם כל הפלסטיק אשר מוטמן באדמה???
איזה עוול אנו גורמים לכדור עליו אנחנו חיים ??. מה הפלא שהטבע מחזיר לנו מלחמה שערה??
מה הפלא שהחום גובר מידי שנה יותר ויותר, מה הפלא שסופות סוחפות עימם ערים שלמות וגלי צונאמי ענקיים משמידים כל הנקרא בדרכם??.
במקום לכבד את האדמה עלייה אנו חיים, אנו שודדים אותה והורסים בלי רחמים.
אין לנו כבוד למקום בו אנו חיים!!
אנו עסוקים בלצבור כסף , מעמד , פרסום, אנו חולמים על נסיעה לחו"ל , יציאה לטיול , אנו חולמים על בית גדול ומרווח , אנו רוצים מהכל והרבה.
ועדיין אנו לא מספיק רוצים למען האדמה שלנו .
עדיין אנו לא עושים מספיק למענה ובעצם למענינו ולמען ילדינו שישארו כאן אחרינו....
הוספת תגובה על "חרדות אקולוגיות "
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה