סתם, נו. אני לא באמת שונאת, אני בעצמי עורכת דין.

אבל חייבים להודות שיש איזה תיעוב המוני כלפי המגזר הזה.

אצל רוב האנשים זה מתחיל בגיל די צעיר, הידיעה שעורכי דין הם מגעילים. ורמאים. ושקרנים.

זו גם בדיוק היתה הסיבה שהלכתי ללמוד משפטים, כי לא יכלתי לסבול עורכי דין, אז החלטתי שאני חייבת ללכת ללמוד טוב טוב את המקצוע הזה, כדי שאוכל להחזיר להם.

אחת ההיתקלות הראשונות שלי עם עורכי דין, שהביאה לתיעוב הנ"ל, היתה באיזו דירה שכורה ששכרתי עם חברה (כיום עורכת דין מכובדת בפני עצמה), כשעורכי הדין הבריונים של עיריית ירושלים הוציאו לנו עיקולים על חשבון הבנק ועל הבית של ההורים, בנימוק שלא שילמנו ארנונה. ולא עזרו שום הסברים שאת אותה דירה עזבנו כבר שנה קודם נקייה מחובות. היה להם צו עיקול ביד, ולא היתה להם שום כוונה לוותר על שכר הטרחה שלהם, גם אם האדם הלא נכון ישלם להם אותו.

כמה שנים אחר כך, כשכבר הייתי עורכת דין בעצמי, מקום העבודה הראשון שמצאתי אחרי ההתמחות היה חברה מסוימת, שכמו בכל עסק היו לה כמה לקוחות שסירבו לשלם. התפקיד שלי היה, בין היתר, לשלוח להם מכתבי איומים שיבהלו וישלמו.

כמה ימים אחרי המשלוח של המכתבים, התחילו להגיע הצ'קים. כל מיני אנשים שקיבלו יום אחד מכתב מפחיד מאיזו עורכת דין ופחדו להתעסק עם זה - אז הם פשוט שלחו המחאה על מלוא הסכום, גם החוב המקורי וגם שכר הטרחה המופקע שדרשתי במכתב (מתוך הנחה שאח"כ אתפשר עם הרוב על הרבה פחות..).

הרגשתי די נורא.

מצד אחד היתה שמחה שאני מצליחה במשימה שלי,

אבל מצד שני, הרגשה מגעילה שזה מה שאני עושה בסוף. שאני מפחידה אנשים תמימים שאולי אין להם כסף, ושולחת להם מכתבים מגעילים והם רצים לשלם.

הבוס שלי דאז ניסה לדבר על ליבי שאין בזה שום רע ושלא ארחם על החצופים האלה שיכלו לשלם בזמן ולא שילמו. ואמר שגם הוא צריך לשלם לי משכורת וזה גוזל זמן ומשאבים וכו' וכו'. גם בזה יש משהו.

ועדיין.

זמן מאוד קצר אחר כך, כבר ברחתי מהמקצוע הזה למשהו שיעשה לי קצת פחות ייסורי מצפון.

איך עוברים בשלום את ההתלבטות הזו?

איך מרגישים טוב גם כשמנצחים את המסכנים והחלשים? שהכוח שלך כעורך דין הוא זה שמכריע את המערכה? כשלא תמיד זה צודק?

אין פה הרבה עו"ד ומתמחים. טוב הם עסוקים במשלוח מכתבי עיקול למיניהם.

אני מאוד מזדהה עם שכתבת ואין ספק שמקצוע שבו אתה מצליח יותר ככל שאתה מצליח במקרים רבים לרמוס את האחר הוא לא פשוט ולא מתאים לכל אחד.

ברור שיש נישות בהן אפשר לעזור לחלש על חשבון החזק, לעני על חשבון העשיר. אבל מעטים מהעו"דים יבחרו לעסוק בכך כי אין שם הרבה כסף ובטח שלא תהילה.

לטעמי הצד הנוסף העגום של המקצוע - ואני נגד הכללות גם במקרה הזה - הוא ההשפעה של זה על האישיות והתנהלות העו"ד בחיו הפרטיים.

אני לא יודע אם זה שטיפוסים מסוימים נמשכים ומצליחים במקצוע או שהמקצוע גורם לחספוס ולהתנהלות אישיותית מסוימת. אבל -ושוב זה רק מהמעט שאני חויותי בחיי - לצאת לדייט עם עוד עו"דית היה כמעט תמיד קטסטרופה, שכן זה היה משהו בין להרגיש עוד קליינט מתוחקר לבין מו"מ ברמת מה מזמינים...וסיכום תיק עם קריאות ביניים.

טוב זה שייך לימים רחוקים והמדגם לא ענק....

איזה מזל שהיום יש לי בת זוג בנקאית

ענת, אנחנו לא אוהבים עורכי דין. חוץ מאלה שקוראים את המרקר..

לא בטוח שההגדרה הנכונה היא שנאה, זרות אולי מבטאת את הענין טוב יותר. השפה בה אנו משתמשים (מודה בשריטה שלי - מאוד נהנה ממנה), היכולת (המוכרת בדין) לשקר בכתבי בי דין, כשאדם מן היישוב אינו מרגיש נוח לשקר.

מכתבי ההתראה הללו מוכרים לי, לצערי הם חלק מן המקצוע, לשמחתי - חלק קטן וזניח מעבודתי. בכל מקרה לא נראה לי נכון להאשים אותנו בזה. יש להטיח את הענין בגופים המשתמשים בנו.

עורך-דין(בוגר תואר שני מאוניברסיטת בר-אילן)

גם אני שונא עורכי דין

אני עו"ד צעיר ללא קשרים או כסף מאבא.

קל מאוד לנצל אדם כזה ולהפוך אותו לאסקופה נדרסת.

די

בדיחת עורכי הדין המתאימה לדיון זה:

אדם ניגש לעורך דין ושואל אותו:

תגיד, האם תוכל לענות לי על שתי שאלות?

עונה לו העורך דין:

כמובן, זה יעלה לך 200$, מה השאלה השנייה?

סופשבוע נעים :)

מהי התחלה טובה???

5000 עורכי דין בתחתית האגם.

צטט: ענת רואה 2007-03-15 11:15:11

 

> זמן מאוד קצר אחר כך, כבר ברחתי מהמקצוע הזה למשהו שיעשה לי קצת פחות ייסורי מצפון.

 

"ענף העיסוק של הארגון שלי: מדיה/פרסום"

 

אם ככה, נראה שברחת למקצוע הלא נכון, לא? 

צטט: jacobla 2007-03-15 02:24:49

לא בטוח שההגדרה הנכונה היא שנאה, זרות אולי מבטאת את הענין טוב יותר. השפה בה אנו משתמשים (מודה בשריטה שלי - מאוד נהנה ממנה), היכולת (המוכרת בדין) לשקר בכתבי בי דין, כשאדם מן היישוב אינו מרגיש נוח לשקר.

מכתבי ההתראה הללו מוכרים לי, לצערי הם חלק מן המקצוע, לשמחתי - חלק קטן וזניח מעבודתי. בכל מקרה לא נראה לי נכון להאשים אותנו בזה. יש להטיח את הענין בגופים המשתמשים בנו.

וואו, אמרת פה הרבה..

לשקר בכתבי בית דין? באמת משקרים מתוך ידיעה שמדובר בשקר?

אולי תספר קצת איך זה עובד.... זה לא הלקוח שמוכר לכם לוקשים? או שאתם יודעים שהגרסה שלו לא אמינה ובכל זאת כותבים אותה?

לגבי האשמה של הגופים המשתמשים - אני לא מסכימה איתך.  החברה או הגוף שוכרים את עורך הדין. את הכוחניות, חוסר הרצון להתפשר גם כשברור לו שעומד מולו מישהו שראוי להתפשר איתו, את האיומים - את כל זה עורכי הדין מביאים מהבית.

זה בגלל ש-%90 מעו"ד מוציאים שם רע לכל השאר....

סתם, האמת, זה בגלל שבשורה התחתונה עו"ד למעשה מקבלים כסף על מנת להילחם את המלחמות של הלקוחות שלהם (בין אם זה להשגת חוזה יותר טוב ובין אם זה בבית המשפט) וברגע שאתה עסוק כל היום במלחמות בעבודה, זה מחלחל לתוך ההתנהלות האישית שלך בחיים הפרטיים, ואז, זה השלב שעו"ד נהיים בלתי נסבלים

אני חוויתי את התהליך על בשרי, ואני מקווה שנמלטתי בשלב בו הנזק עדיין הפיך

לטל -

ממש לא... להפך...

עזוב את ה"מדיה-פרסום", עיתונות זו נישה אחרת. ואין לי יסורי מצפון. כי להבדיל מעריכת דין, אתה יכול להתמקד במי שבאמת מגיע לו שירדו עליו. ובדרך כלל יש לו מספיק כוח להתמודד עם זה. התופעה הזו של להיכנס באיזה מסכן בידיעה שהוא מסכן לא קיימת בעיתונות וקיימת כל הזמן בעריכת דין.

מסכים עם חלק גדול ממה שנאמר פה.

לא מסכים עם השאר.

מה אני לא מסכים? עם כך שאין ברירה.

זה נכון שאנחנו מנהלים כל היום מלחמות. אבל איך מנהלים אותן זו בחירה שלנו.

אנחנו יכולים לבחור להיות מנומסים ואדיבים, אנחנו יכולים לבחור לא לפגוע בחבר למקצוע או בצד השני רק שביל הפגיעה. אנחנו יכולים לבחור לא לאפשר ללקוח לשקר לבית המשפט במודע. זה נכון שהחיים מפעילים עלינו לחצים, אבל מי שנשבר בהם לא יכול לבוא בטענות.

אני מעולם משך יותר מ-12 שנה לא אמרתי בכתב בית דין דבר מה שאני ודע שהוא לא נכון. כן, ניסיתי להסביר דברים, לתת פרשנות אחרת, להציג את הצד השני. אבל לשקר - לעולם לא.

אני תמיד מסכים לבקשות דחיה/ארכה/כל בקשה דיונית אחרת שמתבקשת על בסיס "אני צריך עזרה" מהצד השני (אלא אם זה וגע מהותית בלקוח).

מצד שני, זה נכון שככל שהמקצוע גדל, התחרות מחריפה ויש יותר יוצתר "קוצים בין השושנים" לא נעים היות במקצוע.

תעשי מה שאני עשיתי. עברתי להתמחות שמעניינת אותי. מליטיגציה ברורה עברתי למשפט מסחרי ובזמן האחרון בתוספת התמחות באינטרנט וקניין רוחני. נכון, חלק מהחרא נשאר אבל ככה זה בכל מקצוע. לפחות עיקר עבודתי מהנה אותי.

כוונתי לא היתה ספציפית לעניין של "לרדת על אנשים", אלא יותר לעניין של "יסורי המצפון" - אני לא חושב שאפתיע רבים בכך שאומר שעיתונאים פעמים רבות ממציאים פרטים שלא היו ולא נבראו.

לעניין האיומים על אנשים/חברות -

אכן מתועב בסיטואציות מסוימות (וראי את תופעת ה-BSA לדוגמא). יחד עם זאת, דווקא בסיטואציות שתיארת, של אנשים שחייבים כסף, אני רואה פחות בעיה מצפונית. כמובן - כל מקרה לגופו, אך באופן כללי, קשה לי להצדיק אדם שלוקח הלוואה מאדם אחר וכשמגיע זמנו להחזיר - הופך להיות מסכן. הצד השני אינו פילנטרופ ואינו צריך לשאת בנטל של אי-החזרת החוב.