בשנת 1434 צייר יאן ואן אייק  (שמן על עץ) את הזוג ארנולפיני.

בשנת 2004 צייר  יאן ראוכוורגר  את מיקי וירון, (שמן על דיקט).

אם תימנע ממה שאני חושד שאתה רוצה להגיע אליו, כלומר, להוכיח לנו שאין כל הבדל, מפני ששניהם ברשת (במרחב הקיברנטי), על כל ההשתמעויות התרבותיות, טכנולוגיות, הקשריות וכו', אז אין מה לדבר: זה אפילו תרגיל די רדוד ואינו הולם את כישוריך.

האמת, שבדיונים האחרונים אתה חומק ממנה בכל דרך, היא, שלמרות שאנחנו מתייחסים לאיזה שכפול מרדד של שני הדימויים, (כך היה גם בספרים שלפני העידן הקיברנטי), עדיין יש ברשותנו די אמצעים להתייחס לדימויים עצמם - להגיב כאילו אנחנו מתבוננים בפועל בציורים המקוריים. אין צורך להזכיר שזו בהחלט חוויה שונה. אבל בהחלט יש צורך להזכיר שהנסיון, ההשכלה, ההיכרות עם מקרים דומים, ושאר אמצעים שאנחנו מפעילים במקרה הזה, מאפשרים לנו לדון בשאלתך, למרות שמה שאנחנו רואים בפועל, זה רק פיקסלים. (הרזולוציה אצלי היא בינונית: במסך לא פחות מאשר בעין הזקנה והממושקפת)

לעצם העניין: אין היבט אחד שאין בו הבדל בין שני הציורים, אם מקבלים את העובדה הכפולה ששניהם צוירו בצבעי שמן, כבסיס להשוואה. כל מה שנאמר, עם זאת, לא יוביל להבדלים ערכיים או הבדלים של הירארכיה. ניתן לדבר על ההבדלים התרבותיים בין הרנסנס הפלמי בראשיתו, לבין הרנסנס הרוסי בהתחדשותו. ניתן לדבר על עמדתו של הצייר כמציץ/מדווח/מעיד על העולם. ניתן לדבר על ההבדלים בנקודת המבט=נקודת התצפית=עמדתו של הצייר ביחס לסובייקטים שלו. 

כל אחד מהציורים דן בעצם בבטויים של תרבות. על זה, כל הפיקסלים של כל המרחב הקיברנטי לא יספיקו כדי לגמור את הדיון - בקושי יספיקו כדי להתחיל...

ואפשר כמובן, אבל לגמרי מיותר, לדבר על ההבדלים הטכנולוגיים (="טכניים") בין שני הציירים.

ואפשר להגיד גמר חתימה טובה. 

צטט: עמי 8 2009-09-24 13:15:32

אם תימנע ממה שאני חושד שאתה רוצה להגיע אליו, כלומר, להוכיח לנו שאין כל הבדל, מפני ששניהם ברשת (במרחב הקיברנטי), על כל ההשתמעויות התרבותיות, טכנולוגיות, הקשריות וכו', אז אין מה לדבר: זה אפילו תרגיל די רדוד ואינו הולם את כישוריך.

האמת, שבדיונים האחרונים אתה חומק ממנה בכל דרך, היא, שלמרות שאנחנו מתייחסים לאיזה שכפול מרדד של שני הדימויים, (כך היה גם בספרים שלפני העידן הקיברנטי), עדיין יש ברשותנו די אמצעים להתייחס לדימויים עצמם - להגיב כאילו אנחנו מתבוננים בפועל בציורים המקוריים. אין צורך להזכיר שזו בהחלט חוויה שונה. אבל בהחלט יש צורך להזכיר שהנסיון, ההשכלה, ההיכרות עם מקרים דומים, ושאר אמצעים שאנחנו מפעילים במקרה הזה, מאפשרים לנו לדון בשאלתך, למרות שמה שאנחנו רואים בפועל, זה רק פיקסלים. (הרזולוציה אצלי היא בינונית: במסך לא פחות מאשר בעין הזקנה והממושקפת)

לעצם העניין: אין היבט אחד שאין בו הבדל בין שני הציורים, אם מקבלים את העובדה הכפולה ששניהם צוירו בצבעי שמן, כבסיס להשוואה. כל מה שנאמר, עם זאת, לא יוביל להבדלים ערכיים או הבדלים של הירארכיה. ניתן לדבר על ההבדלים התרבותיים בין הרנסנס הפלמי בראשיתו, לבין הרנסנס הרוסי בהתחדשותו. ניתן לדבר על עמדתו של הצייר כמציץ/מדווח/מעיד על העולם. ניתן לדבר על ההבדלים בנקודת המבט=נקודת התצפית=עמדתו של הצייר ביחס לסובייקטים שלו. 

כל אחד מהציורים דן בעצם בבטויים של תרבות. על זה, כל הפיקסלים של כל המרחב הקיברנטי לא יספיקו כדי לגמור את הדיון - בקושי יספיקו כדי להתחיל...

ואפשר כמובן, אבל לגמרי מיותר, לדבר על ההבדלים הטכנולוגיים (="טכניים") בין שני הציירים.

ואפשר להגיד גמר חתימה טובה. 

איצ'ו שום מניפולציות!

ואפילו לא שמץ של אינטרנט....

אני שואל מה הבדל בין צייר בן המאה ה-15 שהכין את צבעי השמן שלו המכחולים ולוח העץ, יצא לטבע, או בחר נושא זה או אחר כדי  לצייר אותו (הזוג אורלפיני למשל),

לבין צייר בן המאה ה-21 באותה הסיטואציה?

האם הידע וה"קילומטראז'" ההיסטורי של המדיום משנים משהו? בבחירת הנושא, מה יופיע ומה לא, בקומפוזיציה, באיקונוגרפיה, איקונולוגיה, בצורת המשיכה, ההנחה ואופי עצמו של הצבע מצע הציור?

וכו' וכו'...

הטכני הוא חלק חשוב ומעניין אבל,

 המרכיב העקרי לדעתי זה ההפרשנות וזיהוי המשמעויות היחודיות של אותה תקופה,האמן והסביבה  בה הוא חיי.

צטט: a#mili 2009-09-24 15:13:04

הטכני הוא חלק חשוב ומעניין אבל,

 המרכיב העקרי לדעתי זה ההפרשנות וזיהוי המשמעויות היחודיות של אותה תקופה,האמן והסביבה  בה הוא חיי.

 

 

 

הי עמילי,

את לא מכינה את הצבעים הייחודיים שלך, שלעולם אינם זהים לאלה הסדרטיים בטיובה?

הגרונד שלך הוא לא ייחודי וסודי?

הבד הוא מיוחד? או סידרתי?

צטט: udi.s 2009-09-24 15:12:46

Helmut Newton Photography

David Lynch and Isabella Rossellini

-

 

-

 Udi Salmanovich, Digital Image

Madonna # 33

-

-

 ?? What`s the Point

מה הנקודה אודי?

נא לפתח....

בשביל לקבל תשובה ראויה לשאלתך אתה צריך ללכת לכמה שנים לאקדמיה לאמנות.
השוני הוא עצום וקצרה היריעה אפילו להתחיל ולהסביר כאן את ההבדלים בין צייר בן המאה ה 15 לצייר בימינו אלה.

.

רק כנקודת אחיזה לשאלתך תקח בחשבון ש חומרי הגלם לציור לצייר מהמאה ה 15 היו כמעט בלתי ניתנים להשגה. הצבע הכחול הופק מאבן חן שמקורה בפרס בשם "לאפיס לזולי". לשם יצירת שמים כחולים בתמונת נוף היית צריך למשכן בית שלם עבור רכישת אבן החן הזו שניטחנה לאבקה והפיגמנט הכחול שלה שימש לשמים בציור....

בכל הציורים השתמשו באין סוף של שכבות לשם יצירת גלזורה בצבע "צהוב אינדיאני". הצהוב השקוף הזה הופק משתן של פרות שאכלו כל חייהם את פרי המנגו. כפרים שלמים בהודו עסקו בהפקת הפיגמנט הזה במשך דורות.

המחיר היה בהתאם..

הצבע הלבן (היפה כל כך) הופק מעופרת רעילה בצורת הפקה מסובכת ויקרה ביותר.הרבה מאוד ציירים מצאו את מותם מהרעלת עופרת.....

.

ציירים ציירו בהזמנה בלבד. היה קשה ויקר מאוד להשיג ולהפיק את חומרי הגלם למלאכת הציור וכל ההתייחסות לציור היתה ממקום של יראת קודש.....

צטט: avimedia 2009-09-24 14:50:55

צטט: עמי 8 2009-09-24 13:15:32

איצ'ו שום מניפולציות!

ואפילו לא שמץ של אינטרנט....

אני שואל מה הבדל בין צייר בן המאה ה-15 שהכין את צבעי השמן שלו המכחולים ולוח העץ, יצא לטבע, או בחר נושא זה או אחר כדי  לצייר אותו (הזוג אורלפיני למשל),

לבין צייר בן המאה ה-21 באותה הסיטואציה?

האם הידע וה"קילומטראז'" ההיסטורי של המדיום משנים משהו? בבחירת הנושא, מה יופיע ומה לא, בקומפוזיציה, באיקונוגרפיה, איקונולוגיה, בצורת המשיכה, ההנחה ואופי עצמו של הצבע מצע הציור?

וכו' וכו'...

 

 או-קיי.

ואם כך, נתחיל אולי מהסוף, מחתימת הצייר, (שזה מתחבר לדיון שהתקיים כאן לא-מכבר).

יאן ואן-אייק, הצעיר בין האחים, אינו מסתפק בחתימת שמו, אלא מוסיף שהוא "היה כאן": "יאן ואן אייק היה כאן" הוא התוכן המלא של החתימה המופיעה במקום מכובד מעל המראה, במרכז התמונה. יתר על כן: החתימה מובלטת גם בגודלה, גם בעיצובה המסולסל והקישוטי, וגם, כפי שכבר אמרתי, במיקומה המאד-מרכזי.

מישהו הבחין בחתימתו של יאן ראוכוורגר בציור המובא או בכל ציור אחר שלו? כן, לא תמיד, אחרי מאמץ, אי-שם בשוליים. 

זה לא מפני שואן-אייק היה אגו-מניאק, ורואכוורגר נחבא עד-כדי-כך אל הכלים. ההיסטוריונים מתייחסים אל החתימה הזו כאל עדות משפטית, ואני רוצה להתייחס אליה כאל עניין ארס-פואטי. צריך לזכור שאנחנו נמצאים כאן עוד בקצה של הגותיקה, ולפני הרנסנס הגבוה (אנחנו 60-70 שנה לפני רפאל, ליאונרדו וכל הג'מעה האלה).     

ההבדל הראשון, אם כן, בין הציור של ואן אייק, לזה של ראוכוורגר, נעוץ ביחס - החיצוני, של הצופה, יש לומר - לאמינות הדיווח של הציור, על העולם. העולם (האחוז הקטן של העשירים שזכו לנגישות אל הציורים הללו, כמובן) הפרה-רנסנסי והפוסט- מדיאוואלי של ואן אייק, לא הצליח לתפוש את העוצמה של תיאור המציאות של הציור (מאז ג'יוטו, האמת, שבני זמנו הדביקו לו את הכינוי "הקוף של הטבע" על אותו כשרון) החדש: היה בזה קסם, גם במובן של מאגיה, וגם במובן של התפעמות, עד כדי כך שהיה לזה ערך כמעט נשגב (=שמימי): ערך האמת של העולם הנתפש, נמדד על פי התאמתו לתאוריו בציור. ואני, הצייר, מראה לכם את האמת האלוהית על העולם! 

אנחנו, רוויי האירוניה של המילניום השלישי, (ושטיפת-המוח של חסידי הקיברנטיקה, יש לומר), איננו יכולים להתייחס לשום ציור שהוא, כאל דיווח מלא ואמין על העולם החיצוני. לכן, הצייר איננו עוד בחזקת עד אובייקטיבי, אלא בחזקת פרשן על/של המציאות (שגם עובדת היותה "חיצונית", כבר כפופה לפרשנות). לכן גם, חתימתו נמצאת במקום אחר - אם בכלל - ומעידה רק על האוטנתיות של הפרשנות. 

הדיווח המסביר את העולם, ומוכן להעיד על אמיתות, איכות, היקף, עומק, וכו' של ההסבר הזה בחתימתו, הפך ברבות-הימים לפרשנות - אישית, יש לומר - ופתוחה לויכוח.

זה קרה, אגב, עוד לפני שסוסור, דרידה, ושאר אוכלי הצפרדעים, העלו את האמת על המזבח... 

צטט: avimedia 2009-09-24 16:02:31

1434  יאן ואן אייק, הזוג ארנולפיני

 - 

-

 2004 יאן ראוכוורגר,מיקי וירון,

-

 

 -
Helmut Newton Photography

David Lynch and Isabella Rossellini

-

 

-

  2009 Udi Salmanovich, Digital Image

Madonna # 33

-

-

 ?? What`s the Point

מה הנקודה אודי?

נא לפתח....

 

-

התפתחות

ממקור שנעשה על יד אמן במאה ה 15 בטכניקה כפי שיעקב מתאר אותה, לעבודה שנעשה במאה ה 21 שכולה ביטים דיגיטליים.

כל אמן בעיתו מתאר את המציאות בה הוא חי באמצעים העומדים לרשותו.

צטט: yacovgabay 2009-09-24 16:10:28

 היי יעקוב, בעיניין הזה יש לי סיפור נחמד:

האחים דה-לימבורג, שהוזמנו בתחילת המאה ה- 15 (1410 בערך), לצייר את ספר השעות של הדוכס דה-ברי, היו נשקלים כל בוקר, לפני שנכנסו לחדר העבודה שלהם בארמונו של הדוכס, ובכל ערב, לפני צאתם, כדי לוודא שלא גנבו לא לאפיס לאזולי (מאפגניסטן, דרך אגב), לא צהוב, לא ורמיליון וכמובן - לא זהב...

צטט: עמי 8 2009-09-24 16:30:42

צטט: yacovgabay 2009-09-24 16:10:28

 היי יעקוב, בעיניין הזה יש לי סיפור נחמד:

האחים דה-לימבורג, שהוזמנו בתחילת המאה ה- 15 (1410 בערך), לצייר את ספר השעות של הדוכס דה-ברי, היו נשקלים כל בוקר, לפני שנכנסו לחדר העבודה שלהם בארמונו של הדוכס, ובכל ערב, לפני צאתם, כדי לוודא שלא גנבו לא לאפיס לאזולי (מאפגניסטן, דרך אגב), לא צהוב, לא ורמיליון וכמובן - לא זהב...

 

ע"פי אחת המחקרים, צבעי השמן מקורם באפגניסטן.

בימי הביניים האמנים  לא חתמו על עבודות...

ומה המשמעות של ביטול הצד האישי בHARDWARE של הציור, כשבכול, מתועש, סידרתי, החל מהבד, הגרונד, המסגרת, הצבעים המכחולים, השמן, המדלל, הגוף, ואפילו נושאי הציור, כולל הטבע מהונדס גנטית...

לכן אולי זנחו את החתימה?! 

אני לא רוצה לבזבז פה את כל הפיקסלים של החברים האחרים, אבל הסתכלתי במה ששאלת ואני "מוכרח" להוסיף עוד משהו.

האמת, שנורמן ברייסון, הפילוסוף של ההיסטוריה של האמנות, מרבה לכתוב על כך, שעד הרומנטיקה (איפה שהוא לקראת סוף המאה ה 18), ה"סגנון" נחשב למכשלה: הציירים עשו בד"כ מאמצים גדולים להעלים את הייחודיות של תנועות המכחול שלהם. זאת, בכפיפות כמובן, לשמירה על הצגת הוירטואוזיות המיוחדת להם. כל-כך, מפני שיותר "סגנון" בציור, משמעו פחות "אמת" בדיווח. וראה יחסינו שלנו ל"הבעה" בציור המודרני (נתחיל באימפרסיוניסטים כאילו, כזה?).

הציור של תחילת הרנסנס - ונישואי הזוג ארנולפיני ביניהם כמובן - מעלים כמיטב יכולתו את עקבות המכחול.

בציור של תחילת המילניום השלישי (יש! אנחנו עדיין נושמים!) - ויאן ראוכוורגר ביניהם כמובן - עקבות המכחול הם הפלטפורמה הכמעט-בלעדית לכל תכניו של הציור.