ב-7 ימים. הוא קצת פרובוקטיבי, ולא תמיד רציני

אבל מדבר על הדברים שאנחנו מוכנים לעשות על מנת

להיכנס לעיתון. אשמח מאד לדעתכם.

- ---

מי לא היה רוצה כתבה על הספר שלו ב-7 ימים? 50% קריאה!!

מחצית מהישראלים הבוגרים!!!

רייטינג כזה לא קיים יותר בשום מקום, וברור, אם יש מקום ששווה להיכנס אליו בתקשורת

זה 7 ימים.

הרבה מאד לקוחות, לאו דווקא סופרים, מחפשים משרד יחסי ציבור שיכניס אותם ל-7 ימים.

מה שהם לא שואלים את עצמם אם יש להם  ביד סיפור של 7 ימים.

לרובם אין.

מה זה סיפור של 7 ימים?

צהוב, מרגש שערורייתי ומפתיע אלה תנאים הכרחיים, אך לא תמיד מספיקים.

אם אתם חושפים פרשייה אפלה מהעבר, שחיתות קשה, סיפור סוחט דמעות, שמוות, כאב, עוולות והצלחות שזורות בו בסמיכות – אז יש סיכוי שיתייחסו אליכם.

אם כתבתם ספר על ניהול משא ומתן עסקי, למה ש-7 ימים יעסקו בו?

אם הספר שלכם עוסק בסיפורו הדמיוני של מתנחל שהתאהב בפלסטינית, אז למה זה צריך לעניין את 7 ימים, או את ידיעות אחרונות, או כל עיתון אחר?

ואם הספר שלכם הוא על אבחון בלובן העין – אז למה 7 ימים?

אה, אם גיליתם לדודו טופז (בשיחה מתועדת) שהוא הולך להתאבד, אחרי שאבחנתם אותו חמש דקות בלובן העין – זה שווה 7 ימים. אולי. לא בטוח, אבל מתקרב.

אם אתם חושפים בספרכם שעברתם התעללות מינית בילדותכם, אז זה בהחלט מעניין את 7 ימים.  

אנורקסיה זה כבר נדוש.

סלבריטאית אנורקטית – ייכנס (כנראה. אני לא העורך, רק איש יחסי ציבור).

זה נשמע נורא נכון?

האמת שלדעתי לא כל כך. אלה חוקי המשחק והעניין שלנו כקוראים. היכולת של עורכי 7 ימים לקלוע לעניין של כל כך הרבה קוראים לאורך כל כך הרבה שנים ראויה להערכה, אם לא ליותר. אין ספק שמדובר במקצוענות תקשורתית אמיתית. 

אלה החומרים שהופכים בצדק את 7 ימים למגזין כל כך פופולארי (ושוב, אני לא העורך).  

 האם שווה לעניין את 7 ימים בסיפור שלכם? בהחלט.

אבל גם צריך להקשיב לקול ההיגיון, ואם הזמן משחק אצלכם תפקיד, לא נורא בכלל להסתפק בכלי תקשורת פופולאריים אחרים, שהכניסה אליהם קצת פחות עמוסה. 

יש סיפורים של 24 שעות בידיעות. יש סיפורים שממש מתאימים ללאישה, או למעריב, סיפורים של ישראל היום, של חדשות ערוץ 10 או 2, וגם ערוץ 1. סיפורים של YNET.

יש כאלה של מקור ראשון, יש כאלה של וסטי, ויש כאלה שייכנסו אך ורק במקומונים (שכבודם במקומם מונח – אני מאד מחזיק מחשיפה מקומית).

כגודל החשיפה, כך גודל התפוצה.

ככל שתביאו לתקשורת סיפור יותר מעניין, כך הסיכוי שלכם לזכות בתקשורת משמעותית גדול יותר.

-

אז מה נחשב מעניין? מה נחשב כמרכיב חשוב לעיתונות?

יש ארבע עשרה מרכיבים כאלה, שזה לא המקום לפרטם. כל איש יח"צ יודע אותם בצורה אינטואיטיבית. שווה להתייעץ.

רוצים חלק בכל זאת? בסדר.

קודם כל סיפור אישי עליכם.

אם אין לכם סיפור מעניין על עצמכם, או אם אתם לא מוכנים לחשוף אותו – אז חבל מאד. העיתונות אוהבת לראיין את בעלי הסיפור האמיתי, ולא איזה עד מהצד.

סקס.

סקס מוכר ללא ספק, אבל הוא חייב להיות מעורב עם משהו מיוחד.

אם יש לכם ספר שעוסק בסקס מיוחד התקבלתם (גם בגידות בין בני זוג נחשב לאייטם סקס מיוחד  - לא רק דברים ביזאריים. ממש לא).

אם מדובר בסיפור סקסי עליכם – קיבלתם בונוס רציני.

מרכיב נוסף הם סלבריטאים, אבל יותר חשוב, אינטימיות של סלבריטאים.

תסתכלו במדורי הרכילות. הם הרי לא עוסקים רק בסלבס לכשלעצמם, אלא בהתנהגויות הארציות שלהם, האנושיות, הטיפשיות, המכוערות. האינטימיות.

אם יש לכם ספר שעוסק בסקס (לא קונבנציונאלי) שאותו עשיתם אתם, במציאות, עם סלבריטאי (עדיף מהשורה הראשונה..) – יש לכם פצצה ביד.

אפשר להסתפק גם בחשיפה מהצד, אתם לא חייבים להיות מעורבים.

אם למשל אתם אלה שצילמתם את הקלטת הלוהטת, של ביבי, או של יעלי, או כל קלטת לוהטת אחרת, ועכשיו יש לכם כמה פריימים מעניינים לתת לתקשורת – אתם בכיוון הנכון.

אבל גם אם הספר שלכם עוסק בשיקום זוגי אחרי בגידה – מדובר באייטם סקסי.

גם אם הספר הוא על התמודדות הורית מול יחסי מין של בני נוער – זה לוקח.

גם משיכה בגיל השלישי לוקח. קצת פחות, אבל לוקח. 

בכל מרכיב שאני מראה פה יש את הצהוב הבוהק, את הפחות, ואת החיוור הרבה יותר.

זה ממש לא צריך לרפות את ידכם אם אין לכם בבוידם את הצילומים האחרונים של עופרה חזה. זה לא הכיוון שאני שואף אליו. (אבל אם יש, אז יאללה למה אתם מחכים?!)

מרכיב נוסף, חשיפת שערוריות, מפגעים קטלניים, תרמיות והונאות.

עדיף כאלה שישפיעו על כמה שיותר אנשים בצורה הקיצונית ביותר (עדיף מוות!).

מדובר במרכיב אטרקטיבי ביותר.

(נו חבר'ה. יש לכם את זה. יאללה. נסו להיזכר רגע.. J)

אה, וכמובן, אם הספר שלכם מתאר כיצד חשפתם אתם סיפור בגידה בין שני ראשי מדינות, שאחת מהסתעפויות שלו תרמה למפגע קטלני, תרמית או הונאה, שפגעו במיליוני אזרחים תמימים – תשכחו מ-7 ימים.

יש לכם CNN.

נכון, אפשר להסתפק בשערורייה חשבונאית סבוכה בחברה ציבורית נודעת שמאז שחשפתם אותה אתם יושבים מובטלים בבית והחיים שלכם בקקט. 

גם סיפור אישי כיצד איבדתם את העסק שלכם לטובת העולם התחתון לוקח.

(נראה אתכם מעזים).

כל מרכיב של עניין תקשורתי הוא גג להמון אפשרויות.   

תזכרו רק שאם אתם מספקים סיפור שאין בו שום מרכיב מרגש, יש לכם סיכוי להיכנס לעיתונות המקומית בלבד, וגם זה לא בטוח. (כמובן שקרו מקרים אחרים. אני מדבר כמובן על הכלל).

מה שיפה ביחסי ציבור, הוא הידיעה הכמעט ודאית שיש לנו כאנשי היח"צ, איזה סיפור יוכל להיכנס, ואיפה, עוד לפני שאנחנו מתחילים את מאמצי יחסי הציבור שלנו.

אף איש יח"צ מקושר לא יצליח להכניס אתכם ל-7 ימים עם סיפור חיוור ונטול פואנטה.

אל תצפו, ואז גם לא תתאכזבו.

המרכיבים שציינתי – ועוד עשרה נוספים, משחקים פה תפקיד עיקרי.
שווה מאד להתייעץ בנקודה הזו עם איש יחסי ציבור שהרבה פעמים מגלה לכם מה עשוי לעניין בכם, ומה ממש לא. מניסיוני הדל (15 שנה בתקשורת) לא נולד אדם שאין לו סיפור שעשוי לעניין את התקשורת. השאלה אם הוא מוכן לחשוף אותו.

לסיכום, אל תצפו לקבל חשיפה ארצית, בוודאי לא ב-7 ימים, אם יש לכם חומרים שלא עונים על מרכיבי העניין הבסיסיים (והשטחיים, אין מה לעשות) שהתקשורת אוהבת במיוחד.

תודה לך כרגיל על פוסט כתוב היטב!

דעה אישית:

מעדיפה להתרחק מהתקשורת כמה שיותר! בייחוד ממקומות כמו 7 ימים!

מוותרת באהבה רבה ובחפץ לב על כל אופצייה פרסומית ושיווקית שתקשורת הכתובה והמצולמת יכולה להעניק!

למדתי להכיר את חסרונותיה, את השנים שעומדים מאחוריה, את המרדף אחר הפרובוקטיביות המזעזע (גם על חשבון המושא)

לא שווה את התוצאה!!!

טוב נו, אז אם אין איזה משהו עסיס טראומטי או שווה כריכילות אז אין על מה לכתוב

לפני כמה שנים חזרתי לארץ לאחר שהות ארוכה בחול 

שם עבדתי עם סלבריטאים, פנתה אלי כתבת ממעריב.

לאחר שסיפרתי את הסיפור המקצועי שלי בנושא התזונה, בריאות וכו

שאלה אם יש לי תמונה עם אחד מהלקוחות הסלבריטאים שלי מהוליווד

אמרתי שלא - אמרה לא מעניין...