יום הכיפורים מתמקד בסליחה ותשובה, ועינויי הגוף (צום ועוד...) הם דרך שהתורה מציעה כדי להיכנס לתהליך מודעות פנימי ולאפשר בכך את הסליחה והתשובה. אבל, מבחינת חשבון הנפש מדגישים חז"ל כי יום הכיפורים אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו. למעשה, בעבירות מסוג זה שבין אדם לחברו, רק החבר יכול להתפייס ולסלוח ... אלוהים אינו צד בעניין!!!

כתוצאה מכך, התפתח מנהג חשבון הנפש, במסגרתו נהוג לבקש סליחה איש מרעהו לקראת יום הכיפורים. באמצעות מנהג זה נפתחה דרך ליישב מחלוקות וחשבונות ישנים בדרכי נועם ומתוך סליחה ומחילה (קישורית - ויקיפדיה).

אבל, בסופו של דבר, יום הכיפורים נועד בראש ובראשונה לחשבון נפש שהאדם מתבקש לעשות, בכל הנוגע לעבירות שעבר - עבירות של בין האדם למקום. אז מה יכול להיות אותו 'המקום' שממנו עלינו לבקש סליחה, על חטאים ועבירות שעברנו?

הפרשנות המקובלת להגדרת 'המקום' היא אלוהים, ובמידה רבה אני מאמין שיש בה מן האמת. אבל, מסיבות פרקטיות ומכיוון שאלוהים הוא חסר דמות חזותית כלשהי, אני סבור כי אפשר גם להגדיר את המונח 'המקום' כ - 'אני עצמי' (שהרי הדמות שלי עצמי מופיעה תמיד במקום בו אני נמצא ... לפחות בכל אותם פעמים שבדקתי נושא זה ).

בדרך זו, יום הכיפורים יכול לאפשר לכל אחד ואחת מאיתנו לעשות חשבון נפש עצמי נוקב, לאתר פאשלות ותקלות שעשינו לא פעם במהלך השנה האחרונה ... ואז, לאחר שנשלים את כל הרשימה המפוארת והלא נעימה אולי ... נבקש מעצמנו סליחה על כל הבלאגן !!! ... ואם נרצה ניקח את הרשימה לטקס 'תשליך' ... (קישורית - ויקיפדיה).

סליחה חברים ...
סליחה על ששפטתי משפחה, חברים ומכרים ...
סליחה על פחדים וכעסים שהסתירו את האמת ...
סליחה על דמיונות אמונות ותקוות שהפכו לציפיות ...
סליחה על כל התקלות שעשיתי לעצמי, בעצמי ועם עצמי ...

סליחה, תודה ...
שנה טובה ...
וגמר חתימה טובה ...

אפרופו תשליך ומיקוד בהווה ובעתיד ...

אצלינו במשפחה יש נוהל בערב ראש השנה, לפני תחילת הארוחה - עוברים ומחלקים לכל אחד מהנוכחים אבן קטנה וטוש. על האבן כל אחד כותב ממה הוא רוצה להפרד/להפטר/לשחרר בשנה החדשה. ואז כולם עומדים בשורה, בקצה המדשאה וזורקים את האבן לשדה פתוח .....

אני נפרדתי מכמה וכמה חסמי ומעקבי הצלחה בדרך זו (וגם אחרת).

עם קצת דמיון, אני בטוחה שניתן ליישם זאת גם לחוגגים בדירה בקומה שלישית בנורדאו פינת פינסקר ................

גמר חתימה מעולה

זהר