נראה לי שגם חלק מהאמנים העתיקים שהתפרסמו - כגון אמני הרנסאנס האיטלקי טינטורטו, ורונזה, טיציאן וכדומה - נזקקו לא רק לכשרון אמנותי אלא גם לכשרון שיווקי. הרי היו גם באותה תקופה אינספור אמנים טובים, מדוע דווקא אלו שלעיל התפרסמו ולא אחרים?

הפתגם "אין הנחתום מעיד על עיסתו" שגוי מיסודו. אין צורך להיות שחצן ולהתרברב, אבל שיווק ויחסי ציבור הם מרכיב קריטי בכל תחום, מנחתום האופה לחם, דרך חברת ייצור נעליים, מכונות כביסה או רהיטים, ועד אמנים מכל תחום.

כאמן שעוסק בנושא אני יכול לתרום לך קצת מתובנותיי.

אמנים הם אנשים רגישים - הם עוסקים ומתעסקים לא מעט עם רגשות, תחושות, חוויות הרבה דברים אישיים שהם רלוונטיים עבורם והם חושבים שיהיו בעלי ערך ומשמעות מקומית/אוניברסלית עבור אנשים אחרים (לפחות אני מדבר בשם עצמי).

שיווק זאת פעולה מאוד מעצבנת, מתישה ושוחקת שדורשת לא מעט יוזמה ומשאבים שגם שונה ממכירה אבל היא זאת שמגדילה את סיכוייה (וגם ככה היצירה שלנו דורשת לא מעט יוזמה, ומשאבים).

בד"כ כדי שתצליח אתה צריך לשמוע הרבה "לא" כדי שתוכל מדי פעם לשמוע את ה"כן" המיוחל (וככל שתשאל יותר אנשים ותציג בפניהם כך יגדלו סיכוייך - מאוד פשוט מבחינה סטטיסטית). זה לא קל ללכת ולמכור את עצמך (וכפי שאבימדיה מתאר באופן מאוד חד " כולנו כוכבי פורנו מרושתים ברמה זו או אחרת. אם את אמנית, לרוב את שופכת את ה"מעיים" שלך בפומבי.את חושפת את נימי נפשך העדינים ביותר, לעיניי כול." - מי רוצה להיות כוכב פורנו ? 

או כמו שplastilinit מעידה אחרי שניסתה לשווק את עבודתה לתערוכה בחו"ל וקיבלה מכתב גרם לה דברים אלו לכתוב: "מיותר לציין שגם עלות של דולר בודד היא עלבון - הרי כאמור, בעוד אמני במה מוטסים לחו"ל ומקבלים תשלום על החזרות ועל נסיעותיהם, מאיתנו מבקשים לא רק להציג ללא קבלת תשלום, אלא אף לשלם על כך (ועוד סכומי עתק!) - התחושה- השפלה, עלבון, חוסר אונים. רצון להעיף את האמנות הזו, שמדמה אותי למגוחכת ונאיבית, ומציגה אותי כארנק מלא במזומנים שחייבים לסחוט - או כך זה לפחות נראה, שהרי עסקני אמנות מכל העולם חושבים שבהבטחות ל"חשיפה" יצליחו להוציא ממני סכומי עתק, ואני בכלל חושבת שצריך לשלם לי על זה..

מה עושים???

האם עלי לקבור אף את ההזדמנות הזו? האם עלי לחפש נדבן זה או אחר שיאפשר לי להציג בתערוכה (ורצוי אף להימצא שם בעצמי)? האם קיימים כאלה? האם לא עדיף לשכוח מהעיסוק המטופש באמנות ולהתמסר לחלטורה במשרד כלשהו, בו אשכרה משלמים לי על עבודתי ולא מצפים ממני לשלם עלי"

מי רוצה ליצור אחרי חוויות שכאלה ואינו מוותר ? (או נותרה בו שמץ יצירתיות ?)

אמנות היא גם מוצר מאוד מוזר ומשונה (תשאלי את דבי לוזיה שכותבת בימים אלו עבודת מחקר על המניעים של אספנים שקונים אמנות) מצד אחד זהו מוצר פרימיום (מוצר שנחשב מאוד איכותי בעל תג מחיר גבוהה יחסי) ומצד שני זהו מוצר שיש לתת אותו חינם (גם כי האמן מרגיש צורך עז פשוט לתת, להעניק ולשתף אחרים עם יצירתו לרוב) לחשוף ולשווק אותו בפני הציבור הרחב (ובפני "בעלי השפעה ומקבלי ההחלטות" - אוצרים, גלריסטים, מנהלי מוזיאונים וכ"ו). שכמוצר זה "מייצרים" אותו הרבה אנשים (כי זה ממש עושה טוב לנשמה - יצירה) כשעבור חלקם זהו תחביב, חלקם זהו מקצוע וחלקם עוד לא ממש החליטו.   

גם עבור הצרכנים זה לא קל - הרבה יותר קל להם לנתק מהאמן (מסיבות אילו ואחרות) את נושא המסחר מאמנות כך מעידה נורית_יערי (צרכנית אמנות) - "עד היום לא רכשתי אף יצירת אמנות ישירות מאמן. יש לי בעיה בלבוא לסטודיו של אמן ולהתחיל לדון איתו על רכישת עבודה שלו. אני מרגישה לא בנוח עם עצם המעמד. זה מעמד קצת מביך. הרבה יותר קל לי לנהל משא ומתן עם סוחר אמנות או גלריה. אין את הפאן האישי במעמד,אלא רק צד המסחרי טהור של אחד קונה ואחד מוכר. גם הרבה יותר קל לי לנהל משא ומתן מסחרי עם איש מקצוע השווה לי בהבנתו המקצועית מאשר להתחיל ולדבר עם האמן עצמו."

גם לרוב אמנים לא חושבים על כסף או יודעים לתמחר את המוצר המוזר הזה שיש להם ביד ולפעמים אנשים חושקים בו - איך מתמחרים פסל של פיל ? או מוכרים רישום ? אולי לפי משקל ? עשה אותו אמן בעל שם ? "זה יתאים לך בפינת קפה על הקיר הכחול ?" ,"רק היום רק היום - 50% הנחה" (ללא עמלת גלרייה שהם לרוב עושים את השיווק ולהם רשימת לקוחות פוטנצאליים).

אמנים ויוצרים מטיבם רוצים ליצור כל היום - עזבי אותו מפרקטיות, מגשמיות - כרטיסי ביקור, אתר, רשימות תפוצה, יחסי ציבור, (הס מלהזכיר מחירון), השתלמויות מקצועיות כדי לדעת מה קורה בתחום, נטוורקינג (למרות שזה חלק מהאמנים דווקא אוהבים לעשות) - תנו לנו רק ליצור בסטודיו כל היום... 

 הדיון הזה  כבר עלה לא מזמן פה בקהילה- מומלץ לעיין בו פה "האמן כאיש שיווק ומכירות"

מאוד ממליץ לראות בהקשר הזה את שני הסרטים הדקומנטריים הבאים שמתארים צעירים ישראלים שמוכרים ציורי שמן באירופה - מוכרים את נשמתם תמורת לא מעט כסף "ישראלים for sale"  ומאני טיים (אני עשיתי זאת בסן פרנסיסקו לפני 5-6 שנים למשך שבועיים לפני שברחתי מזה כמו מאש - למרות שהבחורה שעשתה לי את ההתלמדות ב3 חודשים הרוויחה 40,000 - לא רע עבור מישהו שמוכר ומשווק את עצמו לרוב כסטודנט מבצלאל ומספר אגדות אלף לילה ולילה על "ציוריו").

לציור וריפוי שלום...

.

הם לא לוקחים לעצמם פטור הם פשוט עושים מה שהם יכולים בכלים הנתונים לרשותם.

איש שיווק זהו מקצוע בפני עצמו. אמן טוב לא בהכרח יהיה איש שיווק טוב גם אם זה נחוץ לו לשם פיתוח הקרירה האמנותית שלו. דר"כ ברוב המקצועות זה כך רופא טוב הוא לא בהכרח משווק טוב וכיוב.

נכון שיש כאן פרדוקס כי אמן בשביל שיידעו על יצירתו צריך לשווק את עצמו בעצמו כי בגלל תנאי השוק אין באפשרותו לקחת משווקים מקצועים כפי שעושים חברות או אירגונים מסחריים.

מצד שני אמן שיהיה עסוק מבוקר ועד ערב בשיווק אישי מתי יהיה לו זמן ליצור ?

זו בהחלט בעיה שנראה לי שאין לה ממש פיתרון מניח את הדעת.

ועוד משהו קטן אם בשיווק עסקנו (כשיווק הרי דורש חשיפה) ומה מביא חשיפה ?

פרסום=חשיפה

חשיפה=שכר ("החשיפה של האמן היא השכר, ואם היינו מצליחים לגייס יותר, הייתי שמחה לתת שכר אמן" - מדי שביד מנכ"לית ARTLV)

שכר=אמנות

אמנות=פירסום

הי,

למה כי ליצור זה מספיק קשה כול עוד את עושה זאת באמת!

לשווק זה דורש חוש ופוליטקה ואף ירידה למקומות מאוד נמוכים...

רנית, יופי של נושא!

מדוע באקדמיה לא מלמדים את האמן שיווק של עצמו ויצירתו? המילה אקדמיה, מקורה עוד ביוון העתיקה, וגלגולה הנוכחי נגזר מהגילדות של ימי הביניים בה האמן היה חונך בסטודיו שלו שוליות שלמדו את המלאכות הקשורות באומנות הם למעשה שיננו: SEE ONE DO ONE  .

 גם היום באוניברסיטאות יש  קתדרה שבראשן עומד "מופקד הקתדרה", בתחום מחקר ספציפי. החיים המודרניים הרב תחומיים, עדין לא מצאו ביטוי שם. לפני 30 שנה במוסד "הכי –הכי" של למדתי, הורו טכניקות מסורתיות, שמן, הדפס, פיסול, באבן, ברזל ועץ...עדיין לא לימדו מחשבים, היה בקושי ווידאו ואנימציה מסורתית. היום הטכנולוגיה  נכנסה יותר חזק והיא חלק מהסילבוס.

טבעה של האקדמיה שהיא משתנה לאט. היא מכינה את האמן לשוק המסורתי, גלריה מוסיאון, אספן. יש מנגד תחרות רצינית מצד מכללות שמבינות את השינוי, ויוצרות מסלולים אטרקטיביים  בינתחומיים, המשלבים בין היתר מקצועות שיווק, מדיה המונית ותקשורת ואפילו משחקי מחשב (קורס שלימדתי במכללת אורנים, ואנימציה ממוחשבת ואמנות מחשב באוניברסיטת חיפה).

האמן היום במהותו  בין תחומי, וכפי שציינת חייב לא להזניח את קידומו האישי והמקצועי. הפלטפורמה כאן לדוגמה היא ערוץ של קידום אישי, בו הוא מידע קהל נרחב ביצירתו והישגיו.

דיברתי על הנושא הבינתחומי  בתוכנית הרדיו "על מחשבים ואמנות" במסגרת "מחשבים ומחשבות" ברדיו אורנים וקול ישראל.

אבי מעלה עוד שתי נקודות מאוד מעניינות וחשובות (שגם צצות להם בדיונים אחרים) וקשורות לדיון הזה - הנושא של הפצה מסיבית ופה עולה לי הדוגמא החמודה מהסרט "פנטזיה" מהקטע של "שוליית הקוסם" בו מיקי מאוס מחלק את המטאטא בכדי שיהיה לו יותר קל לבצע את מלאכתו הקשה אבל תוך כדי כך משכפל אותו יותר מדי וגורם למהומת עולם - ותחשבו מה היה קורה אם היה יותר משוליים קוסם אחד.. -

עוד פרוייקט אמנותי מעניין הוא spam the musical בו קבוצת אמנים אספו את דואר הזבל שנשלח אליהם (כל מיני הצעות מגונות שתכליתם היא לנסות להוציא מהנמען כסף והם ממשיכים כי מסתבר שהם מאוד מצליחים - עד שתופסים אותם כמובן), עשתה מהם מחזמר, הפיצה אותו לכל העולם וגם הציגה אותו בלא מעט תערוכות נחשבות. 

ובהקשר הזה של הפצה (וכסף - דיסני לא ממש עניים) - עולה השאלה של הזכויות יוצרים (מושג שהרבה אנשים לא ממש מבינים אותו אבל ממהרים לרשום "כל הזכויות שמורות"... פה יש סירטון שמסביר קצת מהם זכויות יוצרים ומה הבעיה היא עם דיסני).  ואת הסרט הדקומנטארי "החופש למקסס" שדן בצורה מאוד מעניינת בנושא מנקודת מבט של מוזיקה.

סתם להשכלה כללית - לא מזמן פופאי שוחרר מזכויות היוצרים שלו וכיום הוא נחלת הציבור ניתן להפיץ אותו לכל עבר ללא חשב תביעה 

צטט: ציורי ריפוי 2009-09-30 17:38:46

למה אומנים לוקחים לעצמם פטור משיווק עבודתם?למה אומנים לוקחים לעצמם פטור משיווק עבודתם? העניין לא ברור. בשום תחום אחר אנשים לא מצפים שהעבודה תרחף לבדה מהסטודיו לחללי תצוגה. גם אומנים מתחילים וגם אומנים מקצועיים, לעולם לא יכולים לנטוש את פעולת השיווק, מבלי לשלם על ההזנחה.סיימתי ארבע שנות לימודים במוסד "הכי הכי" בישראל לאומנות גבוהה והמילה "שיווק" או "מכירת ציורים", לא הוזכרה שם אף פעם אחת!! אף לא פעם אחת.מוזר, לא?  הרי הם עצמם עשו דרך ארוכה ויכלו לספר עליה, לשתףמורי לשעבר שהם אומנים מאוד מוכרים, ואנשים במרכז תחום האומנות בישראל, לא סייעו לאומן הצעיר- להבין את הסיטואציה בכלל.כמה חבל על כל השנים הללו... אין הכשרה לאומנים שתהפוך אותם מאנשים מוכשרים לאומנים מקצועיים! המקצועיות מתבטאת גם בתקשורת עם הקהל, בחירת מקומות ראויים לסגנון שלך, גם בשיווק ישיר, בכתיבת הצהרת אומן, כרטיס ביקור, אתר תדמיתי בעברית ובאנגלית, צילומים מקצועיים ועוד הרבה דברים ...כמה מהאומנים מוכנים ללמוד את כישורי המכירה? את כישורי השיווק? הרי גם להציג עצמך ולמסור תיק עבודות לגלריות צריך לעשות בסטנדרט מינמלי/ מקצועי.בשתי תערוכות אחרונות שיזמתי והצגתי (ללא תשלום), יצרתי קשרי עבודה ושיתופי פעולה מדהימים עם אנשי מקצוע שיביאו לי תועלת וגם יהיו הוספת ערך לסביבה ולאומנים אחרים. זה לא פחות חשוב מפעולת הציור עצמה...יש כמה דברים שכדאי לאומן ששואף להיות מקצועי לעשות, וזה בנוסף לאומנותו, לא במקומה. 

 

 

העניין פשוט מאוד, אני מכירה מספיק אנשים, מוכשרים מאוד בתחומם, שאינם מוכשרים למלאכת השיווק. לעיתים לימודים בתחום מסיעים אך בואי ונודה, שצריך להוולד עם כישורים מינימליים לשיווק. אלה תכונות כל כך מנוגדות ליצירה. זה לא פשוט, האמנים אינם לוקחים לעצמם פטור אלא פשוט מבינים את המגבלות שלהם. 

 

אפשר גם אולי לשאול את השאלה הפוך:

האם (חלק) מהאמנים שמצלחים הם אנשי שיווק טובים יותר מאשר אמנים טובים?

צטט: אמן סודי 2009-09-30 17:38:46

 

סתם להשכלה כללית - לא מזמן פופאי שוחרר מזכויות היוצרים שלו וכיום הוא נחלת הציבור ניתן להפיץ אותו לכל עבר ללא חשב תביעה 

 

 

 

רעי ידידי,

ברכות לבביות! אתה נכנס איתי לתחרות קשה על הכובע של הטרול!!!

בעיניי הדברים שלך נהדרים!

גמרתי לך את מכסת הכוכביות הירוקות להיום אז קבל *

ובהקשר דיסני...

ג'אן בודריאר טוען כי חברות כמו Disney מיישמות בפועל דוקטרינת השתלטות אלימה על רשתות טלוויזיה, קולנוע ואזורי פורנו בניו-יורק, והפיכתם לפארקים של אטרקציות נוסח, " דיסני וורלד". דיסני שהמציאה עולם מדומה, נמצאת בתהליך של הפיכת העולם האמיתי לחלק מהעולם הסינטטי שלה, כחלק ממופע ראווה של "הצגה מציאותית".

דיסני אינה חפצה רק בחורבן המציאות הממשית על-ידי הפיכתה לדימוי וירטואלי תלת-ממדי לא מעמיק, אלא היא רוצה גם להרוס את הזמן ע"י סנכרון כל התקופות, כל התרבויות הנמצאות בסמיכות, בסצנריו רציף. זהו תחילתו של זמן אמת דייקני וחד-ערכי, חסר עומק. זמן זה הוא ללא עבר, הווה ועתיד, אך מסונכרן עם כל המקומות והתקופות בהוויה זמנית אחת. למעשה זוהי השתלטות תופעת דחיסת מרחב וזמן המאפיין את הסייברספייס על המרחב והזמן הממשיים.

ארז ידידי....

.

לשאלתך אתה אכן צודק.

אמן שהוא איש שיווק טוב או מעסיק איש שיווק טוב מטעמו אכן יצליח ליחצ"נ את עצמו ויצירותיו ואולי אפלו ליצור שם לעצמו.

בטווח היותר רחוק מה שקובע זה האיכות האמנותית של עבודתו. במידה ועבודתו אינה טובה אזי לא יעזור שום שיווק ויח"צ. הוא יעלם. לפעמים זה לוקח קצת זמן אבל הזמן עושה את שלו והם בסוף נעלמים. יש דוגמאות על ציירים ופסלים שנקטו בשיטות של שיווק אגרסיבי אבל עבודותיהם לא עמדו ברמה הנדרשת והם נעלמו.

נשאלת השאלה ההפוכה. מה גורלו של אמן טוב ומוכשר שאינו משווק כיאות את עצמו ויצירתו ?

יעקב ידידי,

אני מסכים איתך לחלוטין שאמן שעבודותיו גרועות, לא יעמוד במבחן הזמן, גם אם יתהדר בשיווק יעיל ואגרסיבי.

למרבה הצער, אין סימטריה בכיוון ההפוך.

אמנים נפלאים רבים, אבדו בתהום הנשייה, שמם נשכח מלב, ולעבודותיהם אין דורש.

דוגמא מובהקת למי שכמעט ונמנה על אלה, הוא אורי רייזמן.

גם הוא, זכה להכרה ותהילה רק לאחר מותו.