את רקפת וינר עומר הכרתי לפני המון שנים. רקפת הייתה תמיד כה ביישנית, חולמנית ומופנמת, עם משקפיים עבי זכוכיות על גבי אפה הקטן הכפתורי, וחיוך מבוייש עצור, וכבוש. היינו חברים, אבל האמת, לא ממש טובים.
--
רקפת שאפה להיות "מטפלת באומניות" ולמדה לתואר שני במדרשה שב"בית ברל". אז היא עוד לא היתה בכלל ציירת.
המון שנים לא ראיתי את רקפת. החיים נשאו אותה ואותי מסתבר למקומות אחרים, רחוקים.
והנה, אתמול ב"גלריה של שי ואריה" שברחוב שלמה המלך ראיתי תמונות חזקות ביותר, בצבעוניות עזה, כמעט פלסטית.
--
תמונות בוטות, מתריסות ומתגרות, שכאילו לקוחות מעיתון פורנו זול וישן, של גברים עירומים, איברי המין שלהם חשופים, מודגשים, מוגדלים; והם משתגלים באינטנסיביות חייתית, בסצינות של מין חזק, אלים וזנותי.
ציורים פרובוקטיביים, של זין ותחת, מתחברים ונפרדים; ציורים גסים שנעשו, לכאורה, על ידי גבר, ו"לעיני גברים בלבד", מעין "אומנות בית שימוש" גסה ובוטה, ששורבטה בחוסר נימוס ובטעם רע במכוון על גבי קיר המשתנה ציבורית שבשולי התחנה המרכזית.
--
מי היה מאמין – שהציירת של אותן תמונות היא לא אחרת מאשר חברתי משכבר הימים, אותה רקפת עדינה, שקטה, מופנמת ונחבאת אל הכלים?!
כיצד זה הפכה ה"ילדה הטובה" הביישנית מראשון לציון ליוצרת פמיניסיטית לוחמת ומרדנית, שלא מפחדת לגעת במקומות הכי כואבים, מטרידים ובנושאים הכי קשים ומאתגרים?!!
-- ושאלתי היא: האם גם אתם הכרתם אנשים,
ששינוי כלשהו בחיים האישיים הפך אותם לפתע, בין לילה -
מאנשים ביישנים, מופנמים, נחבאים אל הכלים -
לאומנים, ועוד כאלה בוטים ומתריסים?
פרח משוגע- רקפת לבדה, מתעטפת בסודה, את יופיה הצנוע, רק הרוח ידע...
ומעצב הלילה, איך זה, פתע נולד לו, פרח של אהבה?
הוספת תגובה על "איך זה הפכה הרקפת הכי ביישנית ומופנמת לקוטלת זרגים אמיתית?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה