דוד גרוסמן כתב במוסף ספרות של יום כיפור (ידיעות אחרונות) על הסופר ברונו שולץ, שהיה כשרון גדול, ופרסם ספרים בפולין לפניה מלחמת העולם השנייה.

"הוא היה איש ביישן ועצור מאד. המשקל הסגולי שלו, בעיני אנשים אחרים, זרים היה מאד נמוך. למה? כי אדם הרי צריך להרויח כסף! ומי שכתב "שטויות" כמו שולץ הוא לא נחשב בעיני האנשים. מקסימום ראו בו נסורת של בן-אדם...

בכיתה שלו היו בעקר הילדים הלא ממושמעים ללא רספקט למורה...

"ואז היה לו רעיון גאוני – שהוא יספר סיפורים. סיפורים אקס-טמפורה, על הרגע, וככה באמת  הוא עשה, וזה היה כאילו שהוא צייר במילים".

מה דעתכם על ציור אקס טמפרה באמצעות מילים...

האם לדעתכם שולץ היה חלוץ המיצג, אמנות מושגית, וכתיבה פרפורמטיבית...?

רישום של שולץ מתוך "ספר הסגידה".

"אתה הרגת את היהודי שלי, ועכשיו אני אהרוג את היהודי שלך."

אני לא יכול שלא להוסיף את המשפט הזה מהכתבה על שולץ.

צטט: A_Erez 2009-10-02 12:37:49

"אתה הרגת את היהודי שלי, ועכשיו אני אהרוג את היהודי שלך."

 

 

אני לא יכול שלא להוסיף את המשפט הזה מהכתבה על שולץ.

 

 

ארז, אכן משפט חזק, גם אותי תפס.

גם אם לא ברור האם נאמר בפועל.

לפי גרוסמן סביר שהאגדות נוצקות לתוך תבניות אמיתיות, לכן חייבות להיות בדמותן של האמיתות.

נקודה אחרת, הקשורה לדיונים כאן.

מהות היצירה בעת השואה, או משבר...

גם בכבשנים ציירו, וכתבו שירה,

מורי בבצלאל יהודה ביקון עשה כך, זה ליווה אותו כל החיים.

מסתבר שלאמנות יש איזה ערך או גרעין בסיסי שאינו קשור כלל  ל"עסקי אמנות".

צטט: avimedia 2009-10-02 12:47:46

צטט: A_Erez 2009-10-02 12:37:49

"אתה הרגת את היהודי שלי, ועכשיו אני אהרוג את היהודי שלך."

 

 

אני לא יכול שלא להוסיף את המשפט הזה מהכתבה על שולץ.

 

 

ארז, אכן משפט חזק, גם אותי תפס.

גם אם לא ברור האם נאמר בפועל.

לפי גרוסמן סביר שהאגדות נוצקות לתוך תבניות אמיתיות, לכן חייבות להיות בדמותן של האמיתות.

נקודה אחרת, הקשורה לדיונים כאן.

מהות היצירה בעת השואה, או משבר...

גם בכבשנים ציירו, וכתבו שירה,

מורי בבצלאל יהודה ביקון עשה כך, זה ליווה אותו כל החיים.

מסתבר שלאמנות יש איזה ערך או גרעין בסיסי שאינו קשור כלל  ל"עסקי אמנות".

 

לידיעת שניכם, במקור בפולנית זה נאמר כך: אתה הרגת את מושקו שלי, אני אהרוג את מושקו שלך! כנראה שהצטוט בארץ לא היה מדויק.

יש לי בספריה את התרגום לעברית של שני ספריו של ברונו שולץ: "חנויות הקינמון" ו"בית המרפא בסימן שעון החול" הכתיבה שלו מלווה ברישומים המקסימים שלו, במשך השבת אנסה למצוא את הספר, לסרוק כמה מהרישומים ולהביאם לכאן.  

אבי, לאמנות יש כח עצום ואני  יודעת מידע אישי איך העיסוק באמנות שמר על השפיות של האנשים המעונים האלה, בתקופת השואה.

הקבצים המצורפים:

1. ציור קיר של ברונו שולץ

2. צילום של ברונו שולץ. לא ידוע לי מאיזו תקופה.

 בתקופת לימודי  בבית הספר לאמנות , אחד המורים, האמן הסופר -עודד בורלא, היה מעביר את שיעורי האמנות בצורת סיפור ,הלומדים היו מקשיבים במהלך השיעור לסיפור מרתק שסיפר המורה,  ושיעורי הבית שנתן, ליצור מהסיפור עבודה לא מוגבלת במדייה  ,התוצאות  היו מדהימות ,לא היתה עבודה דומה לשנייה, כל תלמיד לקח לכיוון שונה

בדרך זו ,כיוון את הלומדים לחשיבה היצירתית

מלינה גברעם

צטט: הלנה היפה 2009-10-02 14:30:34

לידיעת שניכם, במקור בפולנית זה נאמר כך: אתה הרגת את מושקו שלי, אני אהרוג את מושקו שלך! כנראה שהצטוט בארץ לא היה מדויק.

יש לי בספריה את התרגום לעברית של שני ספריו של ברונו שולץ: "חנויות הקינמון" ו"בית המרפא בסימן שעון החול" הכתיבה שלו מלווה ברישומים המקסימים שלו, במשך השבת אנסה למצוא את הספר, לסרוק כמה מהרישומים ולהביאם לכאן.  

אבי, לאמנות יש כח עצום ואני  יודעת מידע אישי איך העיסוק באמנות שמר על השפיות של האנשים המעונים האלה, בתקופת השואה.

הקבצים המצורפים:

1. ציור קיר של ברונו שולץ

2. צילום של ברונו שולץ. לא ידוע לי מאיזו תקופה.

 

 ג'נקויה בארדזו םאני לאה :-)

מעניין הקשר הפולני האירוטי בין שולץ לבלתוס...

צטט: milina 2009-10-02 16:11:41

 בתקופת לימודי  בבית הספר לאמנות , אחד המורים, האמן הסופר -עודד בורלא, היה מעביר את שיעורי האמנות בצורת סיפור ,הלומדים היו מקשיבים במהלך השיעור לסיפור מרתק שסיפר המורה,  ושיעורי הבית שנתן, ליצור מהסיפור עבודה לא מוגבלת במדייה  ,התוצאות  היו מדהימות ,לא היתה עבודה דומה לשנייה, כל תלמיד לקח לכיוון שונה

בדרך זו ,כיוון את הלומדים לחשיבה היצירתית

מלינה גברעם

תודה מלינה,

גם אצל יהודה ביקון היו סיפורים ואגדות ואחר כך ציירנו...

יש לי איזה תחריט כזה, אחפש ואביא אותו...

זה היה על בחור ישיבה ונימפה!

צטט: הלנה היפה 2009-10-02 17:33:17

אבי, מצאתי את הספר ומביאה לך את הרישומים של ברונו שולץ, רק חלק מהם. מקווה שהם משרתים את הדיון שלך 

תודה לאה,

שמעתי על הספר לא ראיתי אותו...

יש באנגלית ספר:

שם התמונות יותר "עסיסיות:

The Book of Idolatry

איך השורשים הפולניים של ז'ידים היורמיים והגלותיים שלנו מקבלים סביץ' קינקי, בשביץ זינגר, ברונו שולץ... נראים אבק אדם, אבל בפנים אש...

מסתבר שגם לי במשפחה היו כמה רומנטיקאנים, מהפכנים ואמנים שכתבו שירה, ציירו, ונסעו למות בספרד, השאר מתו ביריות של גרמנים ביער סוסנקי לליד רובנו.

צטט: avimedia 2009-10-02 17:16:49

צטט: milina 2009-10-02 16:11:41

 בתקופת לימודי  בבית הספר לאמנות , אחד המורים, האמן הסופר -עודד בורלא, היה מעביר את שיעורי האמנות בצורת סיפור ,הלומדים היו מקשיבים במהלך השיעור לסיפור מרתק שסיפר המורה,  ושיעורי הבית שנתן, ליצור מהסיפור עבודה לא מוגבלת במדייה  ,התוצאות  היו מדהימות ,לא היתה עבודה דומה לשנייה, כל תלמיד לקח לכיוון שונה

בדרך זו ,כיוון את הלומדים לחשיבה היצירתית

מלינה גברעם

 

תודה מלינה,

גם אצל יהודה ביקון היו סיפורים ואגדות ואחר כך ציירנו...

יש לי איזה תחריט כזה, אחפש ואביא אותו...

זה היה על בחור ישיבה ונימפה!

אבי,

היות ואתה חוזר על שמו של המורה שלך,אז הבנתי שזו אינה פליטת מקלדת. 

אז ממש מהכרות של שנים, איני יכולה להתאפק מלתקן. שמו יהודה בקון (עם פתח מתחת לאות בית), כמו פרנסיס בקון הנפלא (טוב, שם המבטא קצת שונה).

באשר לעצם הדיון, האם אנו דנים באמנות או בספרות?

אם באמנות עסקינן, מעניין אותי לדעת אם המתדיינים מבדילים בין איור לאמנות חופשית? שניהם בעלי חשיבות שווה.

חושבת שהגישה שונה תכלית שינוי, וראוי לציין זאת. אולי כדאי  ושווה להעלות דיון בנושא, אם עדיין לא הועלה.

אני משתדלת להימנע מסיפוריות (נרטיביות) בציוריי (ולא תמיד מצליחה).

אגב, באיזו שנים למדת בבצלאל?

רות

צטט: rutpal1 2009-10-03 08:39:23

 

 

אבי,

היות ואתה חוזר על שמו של המורה שלך,אז הבנתי שזו אינה פליטת מקלדת. 

אז ממש מהכרות של שנים, איני יכולה להתאפק מלתקן. שמו יהודה בקון (עם פתח מתחת לאות בית), כמו פרנסיס בקון הנפלא (טוב, שם המבטא קצת שונה).

באשר לעצם הדיון, האם אנו דנים באמנות או בספרות?

אם באמנות עסקינן, מעניין אותי לדעת אם המתדיינים מבדילים בין איור לאמנות חופשית? שניהם בעלי חשיבות שווה.

חושבת שהגישה שונה תכלית שינוי, וראוי לציין זאת. אולי כדאי  ושווה להעלות דיון בנושא, אם עדיין לא הועלה.

אני משתדלת להימנע מסיפוריות (נרטיביות) בציוריי (ולא תמיד מצליחה).

אגב, באיזו שנים למדת בבצלאל?

רות

בוקר טוב ותודה רות על התיקון,

למדתי אצל יהודה, בקון בין 1980-1981, הייתי האסיסטנט שלו ברישום ובחוגי ערב בבצלאל בעת לימודי שם (1980-1984).

לגבי ההבדל המסורתי בין אמנות חופשית לאיור, שאולי היה קיים כאשר המדיומים היו מוגדרים ו"סגורים", מאייר, צייר שמן, צלם, משורר, פסל, מחשב, ווידאו וכו', היום האמן הוא רב תחומי בהגדרתו...  קיים טשטוש גבולות בניהם, ורואים את שילובים רבים באותה העבודה.

לגבי הימנעות מספורת באמנות, לדעתי הדבר בלתי אפשרי. כל יצירה היא סוג של סיפורת, גם אם היא "מופשטת"...  הדוגמה שהובאה כאן על סיפור אקס טמפורה של ברונו שולץ. דמייני לך את הסיטואציה, ברונו שולץ המורה מסתובב בכיתה, קולט את ההתרחשויות בחדר: ילדים קירות אורות, קולות, מתרגם אותן לשטף דיבור, המגיע לאוזני התלמידים המקשיבים, בונים בראשם דימויים,  ומשרבטים אולי תוך כדי כך משהו על הדף (איור אוטומטי?), דבר שנקלט  ע"י ברונו, ומתורגם מייד להמשך "ציור" השטף המילולי והפיזי של גופו הנע במרחב-זמן.

נוצר מיצג אינטראקטיבי רב משתתפים, בו אין להפריד בין הסביבה הנוכחים ופעולותיהם ההדדיות... זהו קטע במשך יצירתי "הסיפור שלא נגמר". אגב בדומה מאד למה שמתרחש בקהילה אצלנו, כתיבה פרפורמטיבית רהת חברים, המשלבת טקסט, איורים יצירות שונות, ווידאו אנימציה, שירה, פרוזה, ארכיטקטורה, מחשבים היסטוריה, רכילות, שפות....

אבי,

לפי התיאוריה או התיזה שלך, הרי שאפשר להפוך אותה ולומר שכל סיפור הוא ציור (שזה ממש לא נכון).

לדעתי זו אינה גישה מעמיקה, ואפשר להרחיב ולומר שכל רוח היא גם רוח הקודש וכל רוח הקודש היא סתם רוח. (סתם דוגמא שעלתה כרגע במוחי, בוודאי ישנן יותר מוצלחות).

עצם העובדה שיש רצון כיום לטשטש את הגבולות בין הזהויות השונות, מדאיגה.

אני למדתי בבצלאל הרבה לפניך, והיה לנו מורה לאילוסטרציה לחוד (יוסי שטרן), מורה לרישום לחוד (אשהיים) מורה לחיתוכי עץ לחוד (שטיינהרדט) ובאמנות חופשית נכנס ארדון.

ממש לא חושבת שכדאי להפריד בין הטכניקות השונות כאשר באים לדון בנושא.

נכון שהיום האפשרויות הנרחבות של הטכנולוגיה שיבשו במעט (או בהרבה) את ההגדרות, אבל לפחות כשדנים בהם תיאורטית (וגם כשלומדים אותן) מאד חשוב להדגישן.

רות

צטט: avimedia 2009-10-02 18:51:19

צטט: הלנה היפה 2009-10-02 17:33:17

אבי, מצאתי את הספר ומביאה לך את הרישומים של ברונו שולץ, רק חלק מהם. מקווה שהם משרתים את הדיון שלך 

 

תודה לאה,

שמעתי על הספר לא ראיתי אותו...

יש באנגלית ספר:

שם התמונות יותר "עסיסיות:

The Book of Idolatry

איך השורשים הפולניים של ז'ידים היורמיים והגלותיים שלנו מקבלים סביץ' קינקי, בשביץ זינגר, ברונו שולץ... נראים אבק אדם, אבל בפנים אש...

מסתבר שגם לי במשפחה היו כמה רומנטיקאנים, מהפכנים ואמנים שכתבו שירה, ציירו, ונסעו למות בספרד, השאר מתו ביריות של גרמנים ביער סוסנקי לליד רובנו.

אבי, מעניין איך השורשים שלנו נפגשים מתחת לפני השטח! אבא שלי היה מהפכן בגרוש לפני מלחמת העולם, היה חבר במפלגת הבונד, ערך כתב עת ספרותי אוונגרדי ביידיש ונסע להלחם בספרד בשנת 36. אמי (שהייתה קומוניסטית פעילה וישבה בכלא הפולני חמש שנים על פעילות טרוריסטית, לפני מלחמת העולם) לעגה לו כל חייו שהוא בכלל לא הגיע לספרד אלא נתקע בפאריז עם איזה שיקסע! אני ממש לא צריכה לרוץ לברונו שולץ או בשביס זינגר, היה לי את הרומנטיקן הזה בבית! לעומת זה אחיו, כלומר דודי, נשאר בפולין על מנת לבסס את הקומוניזם וגרשו אותו לדנמרק בבושת פנים בשנת 1969! (אגב, לפני שבועיים העלתי פוסט על הנושא של היהודים שנשארו בפולין אחרי 56, אשלח לך את הלינק)

לגבי הספר של ברונו שולץ, אתה יכול להשיג אותו ברשת, באתרים לספרים יד שניה. גם בספר הזה יש רישומים עסיסיים מאוד אבל יש לי מגבלת העלאה של תמונות ולכן לא הבאתי לך יותר. הספר מלא בהם!