בחרתי הפעם להתחלק אתכם בסיפורה של ג'ואן, פעילת זכויות בעלי חיים, אישה מרשימה, מיוחדת, ומאד יוצאת דופן.את הסיפור קיבלתי במייל לפני כמה ימים, והמקור רצ"ב אף הוא בהמשך.
עשיתי לו תרגום "פיצקי", "חפוזניק", לא מקצועי, סתם כזה, שיהיה קל למי שלא בא לו על אנגלית.
בסופו מוזכר ספרה האוטוביוגרפי שיצא זה עתה.
* * *
ג'ואן ידועה בפעולות המחאה שלה : קשרה עצמה לפסי רכבת, כלאה עצמה בכלוב, ושבתה רעב, כעת בת 90 היא מספרת לכתבת מדוע תמיד תהיה פעילה.
כעת בת 90 היא מסתכלת לאחור על חייה , על עבודתה, ואהבתה האין סופית לבעלי החיים. היא מודה שבמיוחד אוהבת חתולים אתם יש לה קשר מיוחד, ומציינת שכאשר יגיע יומה תרצה ללכת שה"פרר"...החתולי יהיה הקול האחרון שתשמע.
זה עתה פרסמה ג'ואן את הכרך השני של האוטוביוגרפיה שלה הקרוי "הטירוריסט חובק הארנב".
הספר על חיי מספרת ג'ואן אבל יותר מכל הוא מחווה לתנועה לזכויות בעלי חיים, שאני מאמינה התנועה החברתית הגדולה ביותר במאה הנוכחית.
הספר הוא המשך לצילו של מהאטמה גנדי שהיה לחלק בחייה המוקדמים של ג'ואן, שעברה התעללות בידי אמה האלכוהוליסטית, שלאחר שאביה נטשם שהתאבדה כשהייתה ג'ואן בת 12 וגדלה נחושה בדעתה לעזור לילדים אחרים, פעילות שלקחה אותה להודו שם פגשה בגאנדי.
היא מספרת שאהבתה לבעלי חיים החלה בגיל מוקדם ו"הכול בגלל" חתול בשם סם שאירח לה לחברה בימים שחיכתה לאמה השכורה שתחזור הביתה.
אמי הייתה איומה היא מספרת אבל אפילו אז הייתה בי היכולת לראות דברים טובים שבה, כמו אהבתה הגדולה לבעלי חיים.
היא נהגה ללכת בשדות ולשים בושם על אוזני חמורים כדי שהזבובים לא יפריעו להם.
אנשים שואלים אותי למה.
אני חושבת שזה ממש החל כנודע לי על ניסויים בבעלי חיים, ועל תעשיית הבשר, ואז נודע לי על המשלוחים החיים.
כמו רוב האנשים הייתי חיה את חיי ללא שמץ של מושג מה קורה לבעלי החיים סביבי.
ג'ואן הגיעה לקיימברידג כסטודנטית בוגרת לאנתרופולוגיה בת 60, הזדעזעה למראה המפוסטרים והמידע שהופץ ע"י פעילים נגד ניסויים בבעלי חיים, והצטרפה לקבוצה מקומית והלכה להפגנה כבר למחרת.
מאז כאחת המייסדות וכפעילה בתנועה מקומית למען בעלי חיים בקיימברידג', היא מקדישה זמנה למאבק למענם ואחד מהישגיה הוצאת הפרווה מקיימברידג'.
אחת ההוכחות ליעילותה של פעילות ישירה היא מספרת הן פצצות הסרחון, מדהים איך שחנויות מתרוקנות בשנייה מאנשים...
היא מוסיפה על אפיזודות ומקרים שונים מהמאבק למען בעלי חיים, ומספרת שהקבוצה הזו פעילה נגד כל סוגי האכזריות כלפי בעלי חיים, על שביתת הרעב שלה נגד ניסויים בבעלי חיים, על מסעה עם ארגון "רועי הים" נגד ציד לווייתנים שהיה חוויה גדולה, ומסבירה שפעילותה נובעת מראיית הסבל של בעלי החיים ממשית במציאות, מספרת על ביקור בבית מטבחיים לחזירים, ועל זה שבחיים זה כל כך הרבה יותר גרוע מאשר אפשר לתאר, על המשלוחים החיים.
צמחונית מאז גיל 18 לפני כ 10 שנים הפכה טבעונית, מאמינה בקדושת החיים, בודהיסטית, גרה בקיימברידג'.
יש לה רשת חברים, רבים מהם עמיתים בתנועה למען בעלי חיים שהיא מתארת כמשפחה הפיקטיבית שלה, פרק מהטרוריסט שחובק שפן, כך מכנים אותנו היא מסבירה....
על שימוש באלימות במאבק למען בעלי חיים היא מתוודה שהיא מתנגדת לאלימות כלפי אנשים וכלפי בעלי חיים, וקובלת על כך שכאשר מתבגרים אי אפשר להיות הרפתקנים כפי שרוצים, ומוסיפה שאם היא גאה במשהו זה שהיא התמידה תמיד, כל הזמן, בפעילות ובמאבק למען בעלי חיים, יחס של כבוד אליהם, היות והם בעלי עולם רגשי פנימי משל עצמם.
הביוגרפיה של ג'ואן "הארנב חובק טרוריסט" יצאה כעת בכריכה רכה, ע"י Selene Press
* * *
http://www.cambridge-news.co.uk/cn_news_features/displayarticle.asp?id=451436
joan’s long march for animal rights
Famous for her dramatic acts of protest, Cambridge’s Joan Court has chained herself to railings, locked herself in a cage and even gone on hunger strike – all in the name of animal rights. Now 90, she tells ALICE RYAN why she will always be an activist.......
Joan has just released the second volume of her autobiography: called The Bunny Hugging Terrorist, it charts the last three decades of her life – and her ongoing involvement with animal rights. ......
Published in paperback this summer, the book is prefaced by Labour’s Tony Benn; clearly a long-time admirer of Joan, he pays tribute to her “intelligence, passion and humour” and deems her “a shining example of grey power”.
“It is about my life,” says Joan. “But, more than anything, it is a tribute to the animal rights movement – which I believe to be the greatest social movement of this century.”
The book is a sequel to In the Shadow of Mahatma Gandhi, a memoir of the earlier part of Joan’s life.....
“People often ask me why,” she admits. “It really started when I found out about vivisection. Then I found out what was happening in the meat industry. And then I found out about live exports. Like a lot of people, I’d been going through life almost totally ignorant of what was happening to animals all around me.” .....
Joan’s activism is, she explains, fuelled by her first-hand experiences of seeing animals suffer. Several years ago, provoked by a TV documentary about pig farming, she visited a slaughterhouse....
“It was much worse than I thought it would be,” she recalls, shuddering “A lot of the pigs weren’t properly electrocuted, so they were falling off their hooks and were clearly conscious when they were killed. And there was an enormous amount of blood, it was just pouring out of them.” ....
Another low was, continues Joan, watching sheep being loaded onto lorries, ready for live transportation overseas. “I think that’s one of the worst things I’ve ever seen,” she says....
“They were separated from their family and friends and loaded in so tightly they could hardly move. The whole place stank of ammonia. And I could see their faces, looking through the side of the trucks – and I couldn’t help them.” .....
On acts of violence in the name of animal rights, Joan says: “I am opposed to violence towards people as well as animals.” She admits: “One of the annoying things about getting older is that you can’t be as adventurous as you want to be......
"But, if I’m proud of anything, I’m proud of the fact I’ve stayed with it: I’ve never given up campaigning for animals to be treated with respect, as beings with their own internal, emotional lives. And I never will.”
:: Joan’s memoir, The Bunny Hugging Terrorist, is out now in paperback. Published by Selene Press, it’s priced £9.99.
Published: 24/09/2009
הוספת תגובה על "מסעה של ג'ואן לזכויות בעלי חיים - ספר חדש"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה