כחלק מצירוף מקרים, נתקלתי בספרו של דיפאק צ'ופרה "כוחם של צירופי מקרים" וכתוצאה העליתי על הכתב מחשבות, הרהורים ואף ערעורים בנושא. את הגרסה הראשונה של המאמר הראיתי לפני שבועות ספורים לאדם שמאמין יותר ממני בכוחם של צירופי המקרים. בעזרתו, אני מקווה שהצלחתי מצד אחד להתריע מפני סכנה אפשרית ומצד שני לא להיות פרובוקטיבי מדי וחס וחלילה לא לפגוע במישהו שחושב אחרת ממני. מאמינים או לא, כל זמן שאנו פועלים, עושים ולא ממתינים למזל – אנחנו בכיוון. מבחן העשייה חשוב לדעתי לא פחות ממבחן התוצאה – למעשה הוא משרת אותו בסופו של יום.אז אתם מוזמנים לקרוא ולהגיב:   

אימון אישי, ניהול, כוחם של צירופי מקרים, מזל 

בברכת עשייה,  

יוסי וילנסקי

www.yossivilenski.co.il 

היי יוסי,

קראתי את המאמר שלך בעניין רב. אתה כותב מאד יפה וזורם.

כפי שאמר לך אותו חבר - אמונה בצירופי מקרים אינה מסירה אחריות מהאדם עצמו.

בדיוק כפי שאמונה בכלל אינה מסירה אחריות מהאדם עצמו ואין בעידודה דרך להסיר אחריות מהאדם.

השאלה היא מי האלוהים שלך  ואיך אתה מגדיר אותו ומהי תפיסת העולם שלך. האם אתה מתייחס לצירופי המקרים כאל משהו שמראה על גורל שאין להימלט ממנו? או אולי צירופי המקרים באים לאותת לנו על דברים הדורשים שינוי? או להראות לנו שאנו בדרך הנכונה?

מהכרותי עם צ'ופרה קשה לי להאמין שהבספרו הוא התייחס לצירופי מקרים ככאלה מהסוג הראשון ולכן אולי בכל זאת אין זה מקרה שמצאת את הספר.

יש לו, אגב, ספר אפילו טוב יותר בשם "להכיר את אלוהים"  שמפרט על 7 "שלבי אמונה/תפיסת אלוהות - לאחר השלב הראשון או השני האמונה מתקדמת מעבר לתפיסה פשטנית של גורל בלתי נמנע.

אני באופן אישי חיה יום יום את אותם צירופי מקרים אותם אני מכנה מאורות - מאורעות מן האור אתה יכול לקרוא על כך מאמר שכתבתי כאן.

כשאני אומרת יום יום אני מתכוונת יום-יום ומבחינתי אותם צירופי מקרים הם אופן תקשור עם היקום - לפעמים הם מהווים עבורי "קריצה" מאלוהים ולעיתים הם ממש נותנים לי מסר אישי.

אתן לך דוגמא קטנה.

לפני כחודשיים התעוררתי בבוקר ואמרתי לבעלי שבא לי להחליף את שעון היד שלי (ששירת אותי נאמנה אי אלו שנים "עבד כמו שעון" :)ומעולם קודם לכן לא חשבתי להחליף אותו ). בסביבות הצהריים הגעתי לפגישה וגיליתי ששעון היד שלי נעצר באותו יום בדרך לפגישה.

התקשרתי לבעלי לספר לו ואז הוא סיפר לי שגם השעון שלו נעצר!

רגע...זה לא סוף הסיפור. יום למחרת נסענו לחופשה באילת. שנינו בלי שעונים (וזה די טוב - כי בחופשה הרי לא צריך שעונים).

הבת שלי שיחקה באחת המכונות האלו עם היד הרובוטית שמוציאה דובונים וכל מיני קשקושים והוציאה במשחק אחד שעון....ועוד שעון!

שני שעונים!

אני לא יודעת מה איתך אבל אני לא זוכרת שבכלל אי פעם הצלחתי להוציא משהו מהמכונות האלה.

זו דוגמא קטנה והעניין הוא לא אותם צירופי מקרים אלא איך אני תפסתי אותם ומה הבנתי מהם.

מבחינתי לצירוף המקרים הזה היה מסר לשינוי עבורי מאד חזק וברור - באותה תקופה נכנסתי ללופ מסוכן של עבודה "סביב השעון" ולקחתי את הזמן יותר מדי ברצינות. מבחינתי זה היה צירוף מקרים שקרא לי "להרגיע".

...תראה... אולי ניתן לחשוד בי שאני מוזרה כשאני רואה בכך צירוף מקרים או על איך שתפסתי/פירשתי את אותו צירוף מקרים, אבל לא בכך שאני רואה בו דוגמא לכך העולם עובד באופן בו הכל נגזר מראש.

אם יש משהו משותף ליועצים, מטפלים ומאמנים אישיים זו האמונה שביכולתם לתמוך במתאמן/מטופל בעשיית שינוי בחייו, כך שקשה לי להאמין שמאמן אישי יחזיק באמונה של גורל בלתי נמנע - כי אז זה הופך את מקצועו שלו ללא ממש רלוונטי. נכון?

שירלי,

נפתח בקוריוז (או לא) - פתחתי את היום מוקדם בבוקר עם כוס קפה ועיתון בו מופיעה כתבונת על פרופ' יונת, זוכת פרס נובל, שהאגדה במכון ויצמן מספרת שאת המחקר שהוביל לפרס היא החלה יומיים לאחר שנפלה מאופניה וקיבלה מכה בראש. יומיים לאחר מכן צץ במוחה (זה המוח שנמצא בתוך הראש שקיבל מכה) הרעיון שהוביל למחקר. כששואלים את פרופ' יונת אם יש קשר היא עונה "זה בהחלט אפשרי".

אתחיל בהתייחסות לפסקה האחרונה שכתבת - זה שיש לך אמונות שונות משלי או פרשנויות שונות לדברים, לא הופך אותך להיות מוזרה. אנשים שונים זה/זאת מזה/זאת וטוב שכך. היה נורא משעמם וחדגוני אחרת. It takes all kind of fish to make a sea. אולי אני הוא המוזר...

עובדתית, צירופי המקרים קיימים. אפשר לפרש אותם אחרת ואפשר לתרגם את הפרשנויות לתגובות שונות. אני לא מנסה לפרש. העולם הזה, החי, הצומח, הטבע, הדומם - גדול עלי. קראתי מעט את התנ"ך, את תורת המפץ הגדול, את דרווין על האבולוציה, את צו'ופרה - ועדיין אני לא מבין ואין לי הסברים משלי. השלמתי עם זה. אין לי הסבר לסיפור המופלא שלך על השעונים. סביר להניח שבאותו יום שעונים רבים נעמדו ובעליהם לא זכו בשעון אחר - אבל שניים? אהבתי את הגישה שבחופשה אפשר (ורצוי) להסתדר בלי שעון. גם הקישור לשאלה "אולי חייתי יותר מדי לפי השעון" הוא הגיוני ומהווה ניצול לטובה של צירופי המקרים - גם אם הם מזל ולא מכוונים מלמעלה. גם לנצל את המזל צריך לדעת. את המאמר כתבתי לאחר שנתקלתי באנשים שהתגובה שלהם לאמונה הייתה המתנה בחוסר מעש לצירוף מקרים שיעבוד למענם - עם זה קשה לי!!  לא עם האמונה.

הסיפור במאמר שלך על הבחורה שמתקשה לייצר זוגויות נשמע לי במישור אחר. מעט הידע שרכשתי בפסיכולוגיה מספיק כדי להבין אותו. אין פה צירופי מקרים. יש קושי שנובע מסיבה ויש  (לרוב, לצערי לא תמיד) פעולות שמאפשרות התמודדות עם הקושי. מניסיוני, כל אימון אישי למציאת בן/בת מתרחב לנושא בניית הקשר ההדדי. זה מסוג המקרים בו יש הסברים טובים למדי ל"איתותים". אימון אישי ו/או טיפול יכולים לקדם בחורה כזאת. את כותבת "זה ימשיך לקרות עד ש(היא) תגיע למקום, אדם או הזדמנות שיכוונו אותה להתבוננות שקטה שתאפשר את יישוב הדילמה הפנימית" -   האם אין פה מקום לבנות את ההזדמנות? כנפגוש את אותו/ה בחור/ה (ויש רבים/רבות כמוה), ללא קשר לאמונתינו לגבי צירופי המקרים, נמליץ לו/לה לעשות ולא להמתין עד ש"יקרה" מה שצריך לקרות.

אז נאחל לכולנו שנדע לייצר צירופי מקרים ולא רק לחכות להם ושנדע לנצל אותם כשהם באים (עשייה, פעולה וכדומה), בין אם הם באים במקרה/מזל או בהנחיית יד מכוונת כלשהי

יוסי

קודם כל, תודה על הדיון המעניין והמעמיק הזה.

לרב אנחנו רואים אדם מצליח ואומרים: היה לו מזל". האמנם?

אני מאמינה שמזל פרושו : כשהזדמנות פוגשת מוכנות.

ההזדמנויות נקרות בדרכינו כל הזמן. השאלה אם אנחנו מוכנים לקחת את ההזדמנות הזו ולפעול איתה.
זה דורש הרבה פעמים אומץ, התמדה, אמונה בעצמי, בדרך.

סיפורים בנושא יש הרבה.

למשל:

היה היה בחור אשר מאס בכל מה שקורה בחייו, דבר לא הלך לו כפי שרצה, או שחשב שצריך להיות.

אמר לעצמו הבחור: אלך לאלוהים ואשטח בפניו את כל טענותיי ואבקש ממנו לתת לי מזל.

הלך לחפש את אלוהים.בדרך פגש שועל רזה ועייף.

מה לך שועל? שאל הבחור. ענה השועל, אני רעב, כבר זמן רב שלא אכלתי ונמאס לי מזה שאני רעב ועייף.

אמר הבחור לשועל, אני בדרכי לפגוש את אלוהים, אספר לו את סיפורך ואראה מה הוא יכול לעשות למענך.

המשיך הבחור בדרכו ופגש נערה, עצובה הייתה הנערה.

שאל הבחור, מה לך שאת כל כך עצובה?

אמרה הנערה, אני מחפשת את בן זוגי לחיים זה זמן רב ואיני מוצאת.

אמר הבחור, אני בדרכי אל אלוהים, אספר לו את סיפורך ואראה מה הוא יכול לעשות למענך.

המשיך הבחור בדרכו ופגש בעץ שענפיו שפופים והוא עצוב.

שאל הבחור את העץ: מה לך? אמר העץ : כאן ממש קרוב זורם לו נהר אך שורשי אינם מגיעים לשתות את המים ולהחיות אותי.

אמר הבחור, אני בדרכי אל אלוהים, אספר לו גם עליך ואראה מה הוא יכול לעשות למענך.

המשיך בדרכו הבחור עד אשר הגיע לאלוהים, שטח בפניו את טענותיו, שטח בפניו גם את סיפוריהם של השועל, הנערה והעץ.

אמר לו אלוהים: חזור לחייך, סדרתי לך מזל יוצא מן הכלל. קח 3 מכתבים, אחד לעץ, אחד לנערה ואחד לשועל ותדאג למסור להם את מכתבי.

חזר הבחור והלך אל העץ, מסר לו את המכתב . נו, מה כתב לך אלוהים? שאל את העץ.

כותב לי כאן אלוהים כי יש שק יהלומים אשר חוסם את הדרך לשורשי מלהגיע אל מימי הנהר.

אכפת לך לחפור ולהוציא את שק היהלומים, כדי לאפשר לשורשי להגיע אל מימי הנהר?

אמר לו הבחור, מצטער אני ממהר, עלי למצוא את המזל שאלוהים הבטיח לי, ועלי גם להגיע אל הנערה ולמסור לה את המכתב שכתב לה אלוהים.

והלך לדרכו.הגיע הבחור אל הנערה ומסר לה את המכתב .

שאל אותה, נו, מה כתוב במכתב?

אמרה הנערה, אלוהים כותב לי כי הבחור שישא אותי לאישה יהיה עשיר גדול. אולי אתה רוצה להיות בעלי?

אמר לה הבחור, מצטער אני ממהר, עלי למצוא את המזל שאלוהים הבטיח לי. ועלי להגיע אל השועל ולמסור לו את המכתב שכתב לו אלוהים.

והמשיך בדרכו. הגיע הבחור אל השועל ומסר לו את המכתב .

קורא השועל את המכתב מתנפל על הבחור ומתחיל לטרוף אותו.

הי, רגע, מה אתה עושה? למה אתה טורף אותי שואל הבחור? אחרי כל מה שעשיתי למענך?

אומר השועל לבחור: אלוהים כותב לי במכתבו, אם האידיוט יגיע אליך תטרוף אותו!!!
 

….כמה הזדמנויות נקרות בדרכנו שאנחנו פשוט לא מודעים להם ומפספסים?… 

אהבתי את הסיפור, נורית

הנה עוד אחד עם מוסר השכל דומה:

משה, היה יהודי מאמין ושומר מצוות אשר גר למרגלות נהר המסיסיפי. מידי תקופה נהר המסיסיפי היה עולה על גדותיו ומציף את בתי התושבים. משה אשר חיי בחסותו של אלוהים ייחס את הישרדותו לעזרת שמיים. כך, שוב עלה הנהר והציף את העיירה והפעם הייתה ההצפה גדולה מאי פעם. לאחר שנואשו התושבים מלנסות ולחסום את זרם הנהר העולה על גדותיו החליטו שוטרי העיירה להתחיל בפינוי הבתים. כאשר הגיעו במכוניתם לביתו של משה והפצירו בו לקחת את בני משפחתו ולעזוב יחד עמם, סרב משה באומרו" אני שם את מבטחי באלוהי ועל כן נשאר בביתי. השוטרים בייאושם המשיכו בדרכם לחלץ משפחות אחרות ולאחר כמה שעות חזרו בסירה לביתו של משה לנסות ולשכנעו בשנית. משה ובני משפחתו כבר ישבו בקומה השניה של ביתם ורגליהם טובלות במים עד ברך ובכל זאת סרב משה לעזוב בטענתו כי הוא שם מבטחו באלוהיו. לקראת ערב חזרו השוטרים לביתו של משה בשלישית, הפעם במסוק,ומצאוהו יושב על גג הבית יחד עם בני משפחתו כאשר המים כבר מכסים את כל קירות הבית. גם הפעם סרב משה לעזוב והשוטרים נאלצו לוותר בשלישית.
למחרת נודע לשוטרים כי משה ובני משפחתו טבעו.
בעת שעלה לגן העדן פנה משה ביגונו לאלוהים ושאל: כיצד יתכן שנתת לי אדם מאמין ושומר מצוות למות יחד עם בני משפחתי. התנצל אלוהים ואמר: שלחתי לך מכונית- לא רצית לעלות, אחר כך שלחתי לך סירה- שוב לא רצית לעלות, לבסוף שלחתי לך מסוק – וגם אז סירבת לעלות. מה עוד יכולתי לעשות עבורך?

אמונה אין משמעותה לסמוך על אלוהים שיעשה בשבילנו, אלא לראות את ההזדמנויות הנשלחות אלינו.

לדעתי האישית, זה גם ממש לא משנה אם אני מאמינה שזה אלוהים ששולח לי אותם, הטבע, היקום או אני בעצמי - העיקר שנדע לנצל את ההזדמנות כשהיא מגיעה.

יוסי, לעניין יצירת הזדמנויות - לעיתים אדם מרגיש לא מכוון או חלש מכדי ליזום הזדמנויות שמקדמות אותו - ופה בדיוק נכנס עניין האימון האישי.

מעבר לכך, לאמונתי, כשאדם מכוון את תודעתו כולה לכיוון מסויים ההזדמנויות נוצרות מאליהן. אבל זה כבר תחום רחב שקשור לכך שהתודעה יוצרת את זרעי המציאות.

חג שמח,

שירלי

צטט: שירלי בן יהונתן 2009-10-09 08:46:56

 

 

אמונה אין משמעותה לסמוך על אלוהים שיעשה בשבילנו, אלא לראות את ההזדמנויות הנשלחות אלינו.

לדעתי האישית, זה גם ממש לא משנה אם אני מאמינה שזה אלוהים ששולח לי אותם, הטבע, היקום או אני בעצמי - העיקר שנדע לנצל את ההזדמנות כשהיא מגיעה.

 

יוסי, לעניין יצירת הזדמנויות - לעיתים אדם מרגיש לא מכוון או חלש מכדי ליזום הזדמנויות שמקדמות אותו - ופה בדיוק נכנס עניין האימון האישי.

מעבר לכך, לאמונתי, כשאדם מכוון את תודעתו כולה לכיוון מסויים ההזדמנויות נוצרות מאליהן. אבל זה כבר תחום רחב שקשור לכך שהתודעה יוצרת את זרעי המציאות.

 

חג שמח,

שירלי

שירלי, תודה על הסיפור שלך...

מאחר שכבר כיכבתי אותך אתמול, אינני מורשית לעשות זאת שוב.

אני מאד מסכימה עם מה שהוספת לגבי תפקידו של האימון ולגבי הזדמנויות שנוצרות כאשר התודעה מכוונת.

זה קשור ל - ללמוד לבקש, והיקום מסייע...

נורית

שירלי, נורית,

תודה על המשלים (שהמשילו וגם השלימו). כל משל והמסר שלו והמחשבות שהוא מעורר. בשני במשלים יש גם אלמנט של קיבעון. לפעמים יש לנו ציפיות לגבי איך יראה ה"מזל" שלנו ואנחנו ממוקדים בלחפש בדיוק את מה שציפינו ולא שמים לב להזדמנויות טובות אחרות. האדם שדתי ציפה לירידת מפלס המים. האיש שהלך לאלוהים חיפש "מזל" שממוען ישירות אליו. לזכות בשק יהלומים בעקיפין תוך עזרה לגורם אחר (לפתוח לעץ ערוץ אל הנהר) זה "לא נחשב".

אהבתי את ההגדרה של מזל כהזדמנות פוגשת מוכנות. כמובן שעולה השאלה מהי מוכנות, מתי ואיך מגיעים אליה? האם מחכים לה שתקרה? האם אפשר לזרז את הגעתה? אני מאמין (הנה נכנסה לי המילה הזאת שוב) בלימוד והתקדמות מתוך עשייה. עשייה עשויה לקדם מוכנות אבל חוסר המוכנות עלול למנוע את העשייה שמקדת מוכנות. כמו בהרבה מקרים יש פה סמפטום הביצה והתרנגולת. מה קודם למה? המוכנות או העשייה. צריך פעולה יזומה כדי לצאת מהפלונטר! אני מניח שאין תשובות בית ספר לשאלות כאלה אבל עצם הדיון בהן מקדם.

שבת שלום, חג שמח,

יוסי