מכיוון שדיון רלוונטי לנושא כבר סטה ממסלולו, אין ברירה אלא לפתוח דיון חדש.

השבוע יצא "לאשה" בגיליון חגיגי מיוחד - מחווה לנשים אמניות בישראל. על שער הגיליון מתנוססת תמונתה של נינט טייב. שער רגיל למהדרין, אלמלא היתה התמונה בעצם ציור, ממכחולה של אורלי מייברג (שגם עורכת את גיליון הנושא).

בתוך הגיליון: ראיונות עם אמניות ישראליות ידועות, ועוד כתבות מסביב לעולם האמנות שעניינן נשים, למשל על ריבוי נשים אוצרות. אבל תמונת השער, והמאמר על "סמלים ישראליים" שבא בעקבותיה, עם התהייה על הגבול שניטשטש בין אמנות-עיצוב-בידור ובין גבוה לנמוך, מתקשרים לי לדיון על הלובר באבו דאבי, על מקדונלדס בלובר, ושנות הששים והפופ ארט.

טוב, עד כאן. קיראו ותיהנו, ואם מתעוררות בכם תהיות, על אחריותכם.

אכן..

הרי ברור שהמטרה העיקרית של מגזים "לאשה" (וכל מגזין) זה למכור.

 

ברור שאם יתחילו להפלסף ו/או לא ינצלו את דף השער "לתפוס" את הקוראות.. 

זה עלול לפגוע במכירות.

 

 

את האמת, הדבר שהכי מפתיע אותי הוא לגלות שאת קוראת "לאשה" ;-)

 

 תתפלא, לפעמים אני קוראת אפילו את "ידיעות" ו"מעריב".

 

צטט: רונתי 2009-10-07 13:32:18

על שער הגיליון מתנוססת תמונתה של נינט טייב. שער רגיל למהדרין, אלמלא היתה התמונה בעצם ציור, ממכחולה של אורלי מייברג (שגם עורכת את גיליון הנושא). 

(מתוך ויקיפדיה)...

 

בשנת 2003, במהלך שירותה הצבאי, ניגשה למבחני הבד של תוכנית המציאות "כוכב נולד" של הזכיינית "קשת", ששודרה לראשונה באותה השנה בערוץ 2. ב-28 באוגוסט באותה שנה השתתפה בשלב הגמר של התוכנית שנערך בחוף ניצנים, יחד עם שירי מימון ושי גבסו. בגמר שרה טייב את השיר "ים של דמעות", שביצע במקור זוהר ארגוב. טייב זכתה במקום הראשון על פי בחירת הקהל והשופטים, עם 49% מקולות הצופים, ומעל ל-720,000 הצבעות. באוקטובר באותה שנה יצאה לסבב הופעות עם משתתפי התוכנית.

מעניין האם יש איזה תחום בחיינו, גבוהה או נמוך,  שהמדיה (אנחנו, עם 720,000 קליקים) לא קובעת?!

צטט: רונתי 2009-10-07 13:32:18

 תתפלא, לפעמים אני קוראת אפילו את "ידיעות" ו"מעריב".

 

רונתי יקירתי,

Nobody is perfect

 

 

 

כבר היו גיליונות אמנות למגזינים דומים בחו"ל, אצלנו זה לא קרה. האם זה רעיון טוב, לקרב את האמנות לעם דרך מגזין פופולרי? האם יש לכם תחושה כי ייגרע מכבודכם אם תחושו לקנות אותו?

גם לפוסט הזה לא היו תגובות. ומסקרן אותי מאוד לדעת למה.  נכון, ב"לאשה" זה על קצה המזלג וכתוב בשפה פשוטה ושווה לכל נפש ואין מאמרים של סלבוי ז'יז'ק או ניתוח טקסטים של לאקאן. אבל צריך לקרוא כדי לעודד יציאת עוד מגזינים כאלה בעתיד. הרי רק על זה אנחנו מדברים כאן כל הזמן, חוק האמנות, למי אכפת מאמנות בארץ, וכן הלאה. ל"לאשה" יש תפוצה שגם מגזינים לאמנות בחו"ל, שהולכים ונסגרים, יכולים להתקנא בה.

מחירו של המגזין 16 וחצי שקלים בלבד. המדובר בגיליון מגוון שנוגע בהמון נושאים שקשורים לנשים ואמנות. נדמה לי, שמרבית האמנים המצליחים שלנו הם בעצם אמניות, כמו מיכל רובנר, סיגלית לנדאו ויהודית סספורטס, שכולן מיוצגות הפעם. בין הנושאים: דיוקן עצמי, יופי באמנות, איך לקחת ילדים למוזיאון, ביקורים בסטודיו, מוזיאונים בפריפריה (הפתעה: ציור של ידידה יקרה בעמוד 90...).

ואם כבר נשים ואמנות, ממליצה לקרוא את הפוסט הבא. יש בו ניתוח מעניין של הקריירה של נשים אמניות, שבני זוגן היו אמנים ידועים.  השבוע יש ב"לאשה" גם ראיונות עם כמה זוגות אמנים בארץ.

 

צטט: רונתי 2009-10-08 09:18:55

 

כבר היו גיליונות אמנות למגזינים דומים בחו"ל, אצלנו זה לא קרה. האם זה רעיון טוב, לקרב את האמנות לעם דרך מגזין פופולרי? האם יש לכם תחושה כי ייגרע מכבודכם אם תחושו לקנות אותו?

גם לפוסט הזה לא היו תגובות. ומסקרן אותי מאוד לדעת למה.  נכון, ב"לאשה" זה על קצה המזלג וכתוב בשפה פשוטה ושווה לכל נפש ואין מאמרים של סלבוי ז'יז'ק או ניתוח טקסטים של לאקאן. אבל צריך לקרוא כדי לעודד יציאת עוד מגזינים כאלה בעתיד. הרי רק על זה אנחנו מדברים כאן כל הזמן, חוק האמנות, למי אכפת מאמנות בארץ, וכן הלאה. ל"לאשה" יש תפוצה שגם מגזינים לאמנות בחו"ל, שהולכים ונסגרים, יכולים להתקנא בה.

מחירו של המגזין 16 וחצי שקלים בלבד. המדובר בגיליון מגוון שנוגע בהמון נושאים שקשורים לנשים ואמנות. נדמה לי, שמרבית האמנים המצליחים שלנו הם בעצם אמניות, כמו מיכל רובנר, סיגלית לנדאו ויהודית סספורטס, שכולן מיוצגות הפעם. בין הנושאים: דיוקן עצמי, יופי באמנות, איך לקחת ילדים למוזיאון, ביקורים בסטודיו, מוזיאונים בפריפריה (הפתעה: ציור של ידידה יקרה בעמוד 90...).

ואם כבר נשים ואמנות, ממליצה לקרוא את הפוסט הבא. יש בו ניתוח מעניין של הקריירה של נשים אמניות, שבני זוגן היו אמנים ידועים.  השבוע יש ב"לאשה" גם ראיונות עם כמה זוגות אמנים בארץ.

 

 

בקר טוב רונתי,

יש מגמה ברורה של צימצום המדיום המודפס, עיתונות, מגזינים, ואפילו ספרים, העיתונים הופכים לחינמונים, וגם אלה לא ישרדו מול הרשת....

הנה אנחנו כאן בקפה דה-מרקר, שהוא למעשה מגזין מקוון של ה"ארץ", בעל מדורים שונים רבים ודינמיים!

 "אמנות ובמה" כולל "עיסקי אמנות" 2600-  חברים רשומים, דבי ועדן יתנו מספרים של הקוראים  המזדמנים, יחד עם קהילות עיצוב לסוגיו, טלוויזיה, קולנוע, צילום, ספרות ואמנות, וכו', יוצרים קהל קוראים גדול בהרבה מזה של המהדורה המודפסת והיקרה של "גלריה"  בהארץ!

מה עוד שכול חבר כאן,  מגשים את חלומו הרטוב, והופך לבעל טור בתחומו, מביע דעה, מציג מיצירותיו ואפילו זוכה להתייחסות, יש אינטראקציה... מה שלא היה בגליון "לאישה" או באחרים (לפעמים מפרסמים משהו ב"קוראים כותבים". אגב פעילותנו כאן, ומבלי לשים לב,  אנו מיישימים ומבקרים את רעיונותיהם של ז'יז'ק, לקאן, פוקו, בודריאר, ויריליו ואחרים... גם אם חלק מהחברים לא שמעו עליהם בחיים.

המהדורה מודפסת סובלת מראש מסטיגמה... ל"אישה", זה ז'ורנל לעקרות הבית "לטיפשה"...אני מתבייש-ת  לקנות גיליון בחנות שלא יראו חלילה!

ואילו כאן באינטרנט, אני קורא וכותב מה בראש שלי, לא שם....

אגב נושאי נשים ברשת הם הרוב הנצפה.

אגב,

אתמול חשבתי על זה קצת..

 

אני לא רואה איך מגזין גברים ישראלי (בלייזר קוראים לו.. ?) מקדיש גליון שלם לאמנים גברים,

אולי לאמניות בעירום.. ;-)

 

למה צריך להקדיש גיליון שלם לאמנים גברים? האם גברים הם מגזר מקופח באמנות?

 

צטט: רונתי 2009-10-08 11:11:23

למה צריך להקדיש גיליון שלם לאמנים גברים? האם גברים הם מגזר מקופח באמנות?

 

 

 

כן.

 

אני מקבלת את '"לאשה" חינם ומעבירה אותו  למעונינות.

להפתעתי  יזמה המערכת  גליון על נשים אמניות-ויש לברך על כך.

מרב סודאי  ב"לאשה"- "כך נראה הסטודיו שלי" 
כאחת הנשים האמניות שלקחו חלק בפרוייקט "הגליון המיוחד" של "לאשה" (מדור עיצוב - אמניות פותחות את הסטודיו הפרטי -"כך נראה הסטודיו שלי", מרב סודאי, עמ' 124) רציתי לציין לחיוב את עבודתה של אורלי מיברג שהגתה את הרעיון והייתה והעורכת אורחת של גליון  זה.

 

כשאורלי (העורכת), הציעה לי להשתתף בגליון, זה נראה לי ברגע הראשון רעיון קצת משונה, אבל יחד עם זאת גם מאוד מעניין, ומאתגר. בעיקר סקרן אותי לדעת כיצד היא תצליח לשלב בין תכני אמנות, שנחשבים בציבור ל"גבוהים", לבין תכניו המקובלים - הקלילים וה"עממיים" - של העיתון, ויחד עם זאת לשמור על אופיו ורוחו המקוריים של "לאשה".  

לאחר שקראתי את הגליון, ראיתי שהיא בהחלט הצליחה לעשות את זה באופן צנוע, מעודן ומהודק, שלא מתיימר לשנות את פני העיתון ותכניו אלא באמת ע"פ כוונתה, "לצבוע אותו בתכנים מעולם האמנות".

גם אני חושבת שזאת יוזמה מבורכת המעניקה הזדמנות נוספת לקהלים נוספים להכיר ולצפות באמנות ומקרבת בינה (האמנות) לבין הקהל הרחב. אגב, נשים וגברים כאחד. 

מזמינה את כולם לעיין בגליון.

צטט: רונתי 2009-10-08 09:18:55

 

כבר היו גיליונות אמנות למגזינים דומים בחו"ל, אצלנו זה לא קרה. האם זה רעיון טוב, לקרב את האמנות לעם דרך מגזין פופולרי? האם יש לכם תחושה כי ייגרע מכבודכם אם תחושו לקנות אותו?

 

אין שום בעיה בהצגת האמנות או כל סוג אחר של תרבות על גבי מגזין פופולרי. נהפוך הוא: הדבר מומלץ, מפני שאמנות היא אחת מענפי התרבות הפחות מסוקרים, בהשוואה לקולנוע או ספרות. מבחינה זו, כל דיווח, כתבה או פרסום בנושא אמנות, בפרט בכלי תקשורת נפוץ כמו עיתון "לאישה," הוא מבורך. זה לא גורע מכבודו של איש ורק מהווה סוג של ערך מוסף לקהל הקוראים.

 

ועל אחת כמה וכמה, כשמדובר בנשים אמניות.