עד כמה אנו כאמנים צריכים להטיל ספק בדרכנו האמנותית ( תכנים , שפת ציור וכו... )  מול דוגמטיזם שמה שאנו יוצרים הוא אמת מוחלטת .

ניתן לשאול גם את השאלה הזו ביחס ליצירתם של אחרים

זה קשור לדיון שהיה פה על דוד ריב וגם על פאבלו פיקאסו כיוצר

אתייחס לפאבלו פיקאסו   שאני באופן אישי מאוד אוהב .

מצד אחד יצירתו עסוקה כל הזמן בלחדש , לפתח שפות חדשות , לחקור לעומק , לספר סיפור אישי , אוטוביוגרפי , פילוסופי , פסיכולוגי , לבטא את הזמן והמקום בו הוא נמצא , לעבור מסגנון לסגנון עם זאת שלא נטעה עמוד השדרה של יצירתו היה היחס שלו לזוגיות ולמקום המרכזי של נשים בחייו .

ראיתי פעם ספר שהוקדש לציורים ופסלים בנושא דמות האישה וזה מרתק עד כמה הוא הצליח לגעת בכל המרכיבים של יחסי גבר אישה ולתפוס את האישה ביופי  הפיסי והפסיכולוגי שלה כאישה , אמא , מאהבת , נחשקת , אירוטית  , חלשה , חזקה  , צעירה , זקנה ' עצובה , שמחה , בוכה , צועקת , רוקדת וכו

ומצד שני בכיעור הפיסי והנפשי כאשר הוא נגעל ממנה , שונא אותה , משפיל וכו ...

 

ראו בקישור מבחר מדהים של דימויים של נשים על ידי פיקאסו  

http://images.google.co.il/images?hl=en&rlz=1W1SKPB_en&um=1&sa=1&q=picasso+women&btnG=Search+images&aq=f&oq=&start=0

הי, רפי

חמש בבוקר! מה קרה?

אתה מלך ציפורי הלילה.

בקשר לפיקאסו, (המעט שאני מכירה מיצירותיו) אין מילים בפי אני אישית מתרגשת מול יצירותיו!

ברשותך אתייחס לעניין אחר.

 לפעמים אני מרגישה שאתה מדקלם את היסודות.......

שלמדת, שקראת, ששמעת.....או שאולי המוח שלך שטוף בהם.

רפי, איפה האחר, הלא מוכר, השונה, המטריד, הבלתי צפוי???

על יד השביל המרכזי ישנן הרבה דרכים חלופיות ושבילים צדדיים.

יש הרבה מקום בצידי הדרך, אין צורך להצטופף בשביל המרכזי,

הולכים לאט, נדבקים אחד לשני, עובדים לפי חוקים.

לא כיף ולטעמי כמעט דורסני.

אני מודעת לכך  שאתה ואחרים עלולים לקטול אותי פה.

עלי, חופשי תיזרום.....

לידיעתך גם אני לא ישנתי הלילה וזו הסיבה לכך שאני ערה בשעה

שבע וחצי יום שבת.

חג שמח ושנה טובה

אני מאחלת לך ש 2010 תמשיך להוביל את היצירות שלך בדרכים ובשבילים שאתה תבחר ללכת.

באהבה,

מירית בן נון

 

 

 

פיקאסו הוא דוגמא נפלא לאמן שהיה  לו עמוד שידרה של נושא   עם תהליך של חיפוש מתמיד של שפה חדשה וכו ...

 אני נוטה לשער  שפיקאסו עבד מתוך מודעות של כל המרכיבים שכתבתי עליהם למעלה בלי לאבד את הספונטניות והחופש היצירתי

 

אני לא בא כאן בביקורת  אישית כלפייך אבל לעניות דעתי כל אמן צריך לשאול את עצמו שאלות , היכן ביצירה שלי :

 רואים את הגיל  , המקום הפיזי בו אני גר  ,ביטוי של השנים בהם אנו חיים קרי המאה ה 21  ודילמות שמעסיקות את האדם המודרני ,

 

 היחסים הזוגיים , הילדים , המחשבות , הרגשות , המקורות המשפחתיים ,

 

הסיבות שלנו ליצירה ? מדוע אנו בוחרים את התכנים הללו ? מדוע אנו יוצרים?

 

חיפוש אחר שפת הציור שעוברת תהליך של התפתחות כאשר בהחלט היא יכולה להיות מושפעת מדברים שנעשו בעבר על ידי אמנים אחרים , לא פעולה של חיקוי אלא בניה של שפה חדשה על  נדבך הקיים   ,

 

הבנה של תולדות אמנות  והיסטוריה של אמנות ,

 

 ידע בסיסי בטכניקות של ציור ורישום  וכו כדי שהם לא יהיו מגבלה עבורנו (זה כמו זמר שעובד על פיתוח קול) 

 

אני בטוח שחלק מהשאלות את שואלת אם זה במודע או לא

זו גם שאלה האים האמן צריך לעבוד מתוך מודעות ?  לכל המרכיבים הללו ?

 

לדעתי כן  - אמן צריך להיות מודע לתהליכי ותכני יצירה כאשר מרכיב חשוב הוא לא לאבד את הספונטניות והחופש שחשוב ליצירה .

 

אני מברך כל אוטודידאט שעושה חיפוש אמיתי , יש לי ידיד אוטודידאקט ואמן מצליח שעשה חיפוש אמיתי עבור תכני היצירה שלו

אם זה דרך מחקר מעמיק של ספרי אמנות ואמנים , מפגש והפנמה של ביקורת שהוא קיבל מהאוצרים הטובים ביותר בארץ

וכמובן שהיצירה שלו נמצאת בתהליך משתנה מסדרת עבודות לאחרת.

 

אני מאמין שאין קיצורי דרך ואמן צריך לדרוש מעצמו את כל המרכיבים הללו   

רפי,

אני חושב שהדיוןן מעבר להיות אמן כזה או אחר,

אלא בעצם מדבר על היות אדם כזה או אחר.

 

הבודהא אמר

"אל תהיה דוגמטי, אל תאמין כי אני אמרתי"

 

דוגמטיות היא בעיה כלל אנושית,

אמונה עיוורת, ללא אפשרות לבחון ולנסות את הדברים...

 

דוגמטיות היא אחת הרעות של האנושות,

כל הדתות מבוססות על דוגמטיות.

 

 

ומומלץ לראות את ה סרט "דוגמה"  של קויין סמית :-)

 

אין דוגמה ואין אמת מוחלטת!...

אנחנו חיים את הרגע ומגיבים בהתאם.

מאטיס אמר פעם ש"לו נצרך לחזור על היצירות שלו היה עושה את כולן באופן שונה!"

תאר לך שקיבל פרס על עבודתו,

הוא בא וטוען בדיעבד   שהפרס זה על משהו לא אמיתי, אלא קיקיוני, שהיום הוא "פאסה", לא אמת...

האם היה עליו להחזיר את הפרס?

 

 

 

"doubting" של האמן מרק טנזי בהשראת קווארג'יו "תומאס המפקפק".

 

 

ובאופן מטאפורי האצבע הפרטית של האמן שמחטטת,מוטרדת ומעלה ספקות ושאלות,תמיד.

בקשר לדוגמתיות? לא בריא.

אני לא מכירה אמנים שסירבו לפרסים,לחיבוק מהמימסד, ורכישת עבודותיהם באלפיי שקלים ודולרים,בגלל היותם בעלי אמירות חתרניות... 

אני מאוד מעריכה את הרצינות שלך רפי , וגם מסכימה עם הדרך האינטואטיבית של מירית .

 

כי שתי הגישות מופיעות אצלי יחד ,

 

אני יכולה להעיד על עצמי שאני יוצרת מתוך תמונות שאני רואה בדמיוני שהם קופצות באופן איטואיטיבי אך,

אני גם  מכוונת את עצמי לתוך אותם  תמונות.

ע"י כך שאני מתעמקת בנושאים שחשובים לי ע"י הפעלת רוב החושים ,וזה יוצר את  התרגום דרך הדמיון.

 

ואני מציירת רק מתוך דחף .  לעיתים אין לי ברירה אז אני עובדת  בשעות קבועות בגלל בעיות טכניות.

(עכשיו אני עובדת על ציור 4 מ' רוחב , ואין לי מקום בסטודיו , אז אני עובדת בלילות בחוץ.)

 

בתקופות יובש שלא מופיעות התמונות , או שאני קצת עסוקה רגשית בחיים ,אני עושה נסיונות עם חומרים וטכניקות .

 

ובקשר לנושא הודוגמיזם:

ביצירה אמנותית  החופש לפעמים  יוצר חוסר בטחון ,

 אני לעיתים מחליטה ביצירה החלטות וחוקים של מה מותר ומה אסור לי ,

 וביצירה אחרת שוברת אותם.

 

 

אני זוכרת שלפני שנים ישבתי מול הטלויזיה וניסתי לצייר משהו בצבעי שמן , ואח"כ נשפך בטעות על הציור קפה רותח ,

נורא נורא התאכזבתי אבל ההיתי בשוק שלבסוף יצא ציור מאוד מפתיע , ואז התחדד לי שאין גבול ,

ואניעושה את כל  הנסיונות הכי משונים כי שם לעיתים מוצאים דברים נפלאים.

 

וטכניקות מסודרות ומסורתיות מתאימים לטכנאים מסורתיים.

אני מסכים עם הדברים הטובים שנאמרו כאן.

 

הבודהה גם אמר - "אם תפגוש את בודהה באמצע הדרך, הרוג אותו".

(תודה לזאב קלורפלד שהחכימני עם המשפט הזה)

אני חושב שספקנות היא אחת מהמעלות הטובות של בני האדם.

הרי הדרך להארה לדעתי, לא יכולה לבוא מאמונה עיוורת.

לדעתי החכמה שבאמונה עיוורת לא משתווית להחכמה שבספק (ומיד אסביר),

גם אם זה לא עושה את הדרך קלה במיוחד.

אדם מטיל ספק, שוקל ובוחר את בחירותיו.

הדרך להארה היא דרך אישית, בודדה.

בה תפגוש הרבה דוגמוֹת, הרבה קדושים, ותידרש לשקול ולהטיל ספק.

 

שילובים של כח ודת (מכל סוג, אפילו דת מודרנית כמו דוגמות של משטרים טוטליטריים)

דורשים ממך צייתנות ואמונה עיוורת, והתעלמות מכוונת מפרדוקסים בוערים -

 

"תמים תהיה עם ה' אלוקיך: התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות,
אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות – ואז תהיה עמו ולחלקו" (דברים פרק יח, פסוק יג)

 

הנתיבים לחדשנות בדוגמות שכאלה מאוד סתומים ונעולים, מכיוון שספקנות, מחשבה עצמאית, או פיתוח,

שהם האמצעים לקידמה, נוגדים את התפיסה השמרנית הדורשת להשאיר את המעמד השליט על כנו.

ללא סביבה נוחה לספק, ישרור קיפאון תרבותי.

 

בהרבה חברות אי ההסכמה לדוֹגמה או השונוּת המוחלטת יכולים להביא להגליית השונה, להתעלמות.

תעשו מזה את ההיקש לחיי האמן.

 

נ.ב. כמעט כל קבוצה מחדשת בעולם האמנות הייתה מונעת מספק ורצון למרוד בדוגמה האמנותית השלטת.

גם אני מסכים עם הדברים הטובים שנכתבו כאן

יש לי רק הערה אחת

הבודהה לא הגיע אל ההארה. הבודהה התעורר.

-

מושג בודהה (סנסקריט: "זה שהתעורר") אינו כינויו של אדם מסוים אלא כינוי למי שהגשים את הדרך הבודהיסטית והשתחרר. גואטמה מייסד הבודהיזם, היה הבודהה הראשון, שהראה את הדרך. (ויקיפדיה)

-

בורות היא סבל..

התעוררו, אודי.

-

-

-

צטט: yaronimus_maximus 2009-10-11 13:06:27

אני מסכים עם הדברים הטובים שנאמרו כאן.

 

הבודהה גם אמר - "אם תפגוש את בודהה באמצע הדרך, הרוג אותו".

(תודה לזאב קלורפלד שהחכימני עם המשפט הזה)

אני חושב שספקנות היא אחת מהמעלות הטובות של בני האדם.

הרי הדרך להארה לדעתי, לא יכולה לבוא מאמונה עיוורת.

לדעתי החכמה שבאמונה עיוורת לא משתווית להחכמה שבספק (ומיד אסביר),

גם אם זה לא עושה את הדרך קלה במיוחד.

אדם מטיל ספק, שוקל ובוחר את בחירותיו.

הדרך להארה היא דרך אישית, בודדה.

בה תפגוש הרבה דוגמוֹת, הרבה קדושים, ותידרש לשקול ולהטיל ספק.

 

שילובים של כח ודת (מכל סוג, אפילו דת מודרנית כמו דוגמות של משטרים טוטליטריים)

דורשים ממך צייתנות ואמונה עיוורת, והתעלמות מכוונת מפרדוקסים בוערים -

 

"תמים תהיה עם ה' אלוקיך: התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות,
אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות – ואז תהיה עמו ולחלקו" (דברים פרק יח, פסוק יג)

 

הנתיבים לחדשנות בדוגמות שכאלה מאוד סתומים ונעולים, מכיוון שספקנות, מחשבה עצמאית, או פיתוח,

שהם האמצעים לקידמה, נוגדים את התפיסה השמרנית הדורשת להשאיר את המעמד השליט על כנו.

ללא סביבה נוחה לספק, ישרור קיפאון תרבותי.

 

בהרבה חברות אי ההסכמה לדוֹגמה או השונוּת המוחלטת יכולים להביא להגליית השונה, להתעלמות.

תעשו מזה את ההיקש לחיי האמן.

 

נ.ב. כמעט כל קבוצה מחדשת בעולם האמנות הייתה מונעת מספק ורצון למרוד בדוגמה האמנותית השלטת.

אכן דיון מעניין.

הייתי מוסיף, ושואל, האם הנושא בכלל נמצא בבשליטה של האמן?

האם יוצר כלשהו, לא רק אמן פלסטי, יכול באמת לשלוט במחשבות שלו ולהחליט למשל "עכשיו אני לא מטיל ספק", או " עכשיו אני מרוצה"?

לפחות מנסיוני האישי, קשה מאוד לשלוט במחשבות הללו, גם אם אנו אומרים לעצמינו כך וכך.

ולעיתים, המחשבות מהתלות, מדירות שינה, לעיתים מהתלות ומדכדכות ולעיתים מזככות.

לנסיוני, לא ניתן לשלוט בהן, ונפשינו , לפחות בתחום זה משולה לקליפת אגוז בים סוער.

 

סליחה על ההשתפכות, זה כמה ימים עם שינה טרופה למדי...

 

עדן

עדן ידידי

הדוגמה היא רעיון דתי הטוען שלבריאה/טבע יש בורא/סמכות יחיד ונתון, קבוע מראש, ובלתי משתנה שברא אותו וקבע את החוקיות שלו.

למעשה הדוגמה משמשת כבסיס ממנו שואבת הדת את סמכותה המוסרית. הדוגמה משמשת גם לתאור חשיבה מקובעת, שמתבססת על מערכת ערכים קפואה ולא משתנה עם הנסיבות.

רעיונות דתיים דטארמיניסטים פאטליסטיים כמו - הכל צפוי, והרשות נתונה. מנסים ליישב בין התפיסה הדתית הדוגמטית הפאטליסטית של אל שברא הכל תכנן הכל והכל נעשה בדברו לבין המציאות הכאוטית של הטבע.

הרצון שלך בשליטה הוא בכלל לא במקומו, כיוון שהתהליכים הם בלתי נשלטים. המציאות נימצאת בשינוי מתמיד.

Pantha Rhei אמר הרקליטוס, הכל זורם, אינך יכול להכנס לאותו הנהר פעמיים.

ההכרה בזה, היא תחילתה של חשיבה משוחררת מדוגמטיות.

לילה טוב

אודי

-

צטט: עדן אוריון 2009-10-13 23:04:53

אכן דיון מעניין.

הייתי מוסיף, ושואל, האם הנושא בכלל נמצא בבשליטה של האמן?

האם יוצר כלשהו, לא רק אמן פלסטי, יכול באמת לשלוט במחשבות שלו ולהחליט למשל "עכשיו אני לא מטיל ספק", או " עכשיו אני מרוצה"?

לפחות מנסיוני האישי, קשה מאוד לשלוט במחשבות הללו, גם אם אנו אומרים לעצמינו כך וכך.

ולעיתים, המחשבות מהתלות, מדירות שינה, לעיתים מהתלות ומדכדכות ולעיתים מזככות.

לנסיוני, לא ניתן לשלוט בהן, ונפשינו , לפחות בתחום זה משולה לקליפת אגוז בים סוער.

 

סליחה על ההשתפכות, זה כמה ימים עם שינה טרופה למדי...

 

עדן

 

 

הציור  שליאור הביאה לעיל "תומא המפקפק" של הגאון רבי מרק טאנזי שליט"א, הוא אחד הציורים שלו שאני אוהבת במיוחד.

על הפקפוק והספק, שבמקרה של האנשים המצוירים, יכולים להמיט עליהם אסון אם לא יזדרזו לברוח משם.

האמנות ניצבת בדיוק במקום הזה - כוח ראשוני פורץ ממעמקי האדמה ועלינו לפנות לו דרך. לא לעמוד בדרכו, פן יגיח לעומתנו להשמידנו. 

במה צריך להטיל ספק, ובמה לא? לא כדאי לחשוב יותר מדי, מצד שני מודעות היא דבר חשוב כפי שהדגשת...