פסטיבל עדה יונת בשיאו. חשבתי שפרופ' עדה יונת תלך בדרכו של קודמה פרופ' אהרן צ'חנובר: נכבה אל הכלים ומתמסר להציל את ההשכלה והחינוך המדעיים בארץ. אולם עדה יונת מתמסרת לתקשורת, לסלבריטאיות ונופלת בפח. הריבוזום הפך לפגז תקשורתי איום.
כלת פרס נובל לכימיה פרופ' עדה יונת הביעה היום דעות ברדיו בראיון לגלי צה"ל כאילו מצאה את האנטיביוטיקה לריפוי הדלקת העמידה בפני כל הסכמי השלום עד כה, דלקת הסכסוך הישראלי-פלשתיני. אלא שהסכסוך הישראלי-פלשתיני לא עובד בצורה מסודרת וריגורוזית כמו המיכון של התא האנושי. הוא מסובך הרבה יותר:
"אם לא יהיו מחבלים בבתי הכלא", יונת אמרה בראיון, "לא יחטפו ישראלים כדי להביא לשחרורם. לא ברור לי למה אנחנו מחזיקים את המחבלים ולא משחררים כל מי שיושב אצלנו, מלכתחילה וללא כל קשר לעסקת שליט. כל מי שיושב בכלא שלנו הוא לא סתם פושע, אלא מחבל והם לא צריכים לשבת אצלנו. אנחנו צריכים לחשוב על הדרכים שלאנשים לא תהיה מוטיווציה ללכת להרוג ולהיהרג. כאשר יושב בחור אצלנו מספר שנים בכלא, וסביבו משפחתו וחבריו מתרגזים - כך אנחנו מייצרים מחבלים חדשים. יש מספיק אנשים חופשיים בצד השני שיכולים לפגוע בנו".
המתמטיקה והמדע הם מאוד אלגנטים ואנליטיים. כאשר ישנה בעיה גדולה בלתי פתירה ומסובכת במדע לוקח שנים רבות לפתור אותה. אולם כאשר לבסוף מוצאים את התוצאה היא לרוב מופיעה כמאוד פשוטה: התוצאה מתגלית כעקרונות ראשוניים שמהם נובע הפתרון לבעיה. הדרך לפתרון הבעיה מסובכת, אבל התוצאה בסוף היא אלגנטית בפשטותה.
המדענים, ששקועים בבעיות המדעיות שאותן הם פותרים, לפעמים לכן עושים אנלוגיה לבעיות קשות בלתי פתירות אחרות. בעיות אלה גם כן מחכות למזור שנים רבות אבל אין להן שום קשר לאופן שבו מתקדם המדע. דוגמא אחת לבעיה כזו היא הסכסוך הישראלי-פלשתיני והוא לא שר לשום נוסחא מדעית. ואז המדען, שנהפך לסלבריטי בגלל שהוא הצליח לפתור בעיה מדעית עקשנית מאוד, מנסה את השיטה המדעית על הבעיה העקשנית של הסכסוך הישראלי-פלשתיני והוא נכשל. כשלונו מוריד את יוקרתו של המדע.
גלי וינשטיין
הוספת תגובה על "עדה יונת ודעותיה על המחבלים"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה