צטט: טעון טיפוח 2009-10-17 00:19:19

 

חבל שבתוך עולם האמנות כמעט לא נותנים את הדעת על הסכנה בקונפורמיות מחשבתית. הדבר הוביל לכך שמרבית האמנות הפוליטית בארץ שטוחה באופן מביך ולא מעט ממנה הוא "אמנות ליצוא", אמנות שקהל אירופי יצרוך בשמחה ככל שהיא חד-צדדית ופשוטה, בוודאי במקרה שהיא מקיימת השוואה כלשהי, גלויה או סמויה, בין ישראל של שנות האלפיים לגרמניה בעידן הנאצי.

לא פעם מתעורר צער על האנרגיה המושחתת לריק על תערוכות בינוניות ומטה, במקום שתושקע בפעולה אמיתית נגד הכיבוש, שאולי זוכה בפחות הילה. יוצאות דופן בהקשר זה הן העבודות התיעודיות של מי שעושים פעולה ממשית, כמו נשות "מחסום ווטש" שהוצגו לא מכבר בתערוכה "לא תראו" בגלריה באום אל פחם (אחרי שאיסור הצגתן בבאר שבע לא עורר תגובה משמעותית מצד עולם האמנות).

קשה מאוד למצוא אמנות העומדת על המורכבות הרבה של הסכסוך הישראלי-פלשתיני כדוגמת סרטו של דורון סולומונס "אבא קוסם" מ-2002, או העבודות המעניינות שמציג...אריאל קן בתערוכת בוגרי תוכנית ה-MFA של בצלאל בתל אביב.

כעת, כשכל אמן בינוני ומטה יכול למצוא את מפלטו בעמדות שמאליות וכל עבודה שהמסר שלה הוא "די לכיבוש" ו"די למחסומים" מוצגת בתערוכות המגדירות עצמן פוליטיות - נוצר מצב של מעין אפליה מתקנת, שגם היא אינה מקדמת אמנות" .

 (סמדר שפי "הארץ") .

30.6.07

 

נקודה מעניינת,

מדוע אמנות פוליטית שטוחה באופן מביך בדמות "אמנות ליצוא" לאירופה, אינה מוצגת בבאר שבע, אבל באום אל פחם כן?! או במקום א' בעולם ולא במקום ב'?

האם מהות הפוליטיקה עצמה אינה  לשטח ולפשט נושאים לכדי סיסמאות קצרות וקליטות, ולהפיצן כזרם בלתי פוסק על משטחי המדיה השטוחים (מבחן קבלה בפורטפוליו דיגיטאלי ל"צבע טרי" למשל), שאינם יודעים גבולות או צנזורה, אלא מופיעים גלובאלית ובו-זמנית, בפורמט של המדיה(הפלקטית?!)...

הבו-זמניות במרחב וזמן, של האמנות והחיים עצמם, אינו מאפשר יותר להתייחס כאל מעשה ידיו של אמן זה או אחר, המוצג בגלריה זו או אחרת,  ו"נאצר" ע"י אוצר זה או אחר (טשטוש גבולות מוחלט), אלא כאל מכלול שלם העוטף אותנו בכלי המדיה הדיגיטאלית, שבמבט "שטוח" נראה כמגבלה, אך במבט מעמיק, מאפשר בדיקה והתרשמות מעמיקים, באמצעות כלי חיפוש השוואה וניתוח.

אפילו פוסט זה הוא דוגמה לכך...

באר-שבע ואום אל פחם, גבוהה ונמוך, ימין ושמאל, אמנות וחול  אצל כול גולש על המסך הביתי, כמופע אורקולי.