יחסי חמות-כלה הינם יחסים מורכבים ולעיתים גם היחסים הבעייתיים ביותר במשפחה. כיצד מתמודדות נשים עם חמותיהן  וכלותיהן? כיצד שומרים על מסגרת משפחתית בעלת דפוסי יחסים תקינים ואוירה משפחתית טובה?
 

 בתחילה כשנפגשים , מתרגשים , מצפים מתגעגעים.

ואז מתחתנים , עושים ילדים , החיים בסדר, הוא הולך לעבוד , היא בשמירת הריון

היא חוזרת לעבודה ,לו נתפס הגב, הילדות חולות , הבורסה נפלה , היא שוב נכנסת להריון, שמחה וששון.

ולאורך כל הדרך , העינים של חמותה נעוצות בגבה.

המשפטים שהיא זורקת , נכנסים לליבה כמדקרות חרב.

אז נכון, היא לא בדיוק רצתה אותה, הבן שלה שווה אלף כמוהה ונכון כשהם באו להודיע שהיא בהריון ועוד עם תאומות.

היא חייכה חיוך רפה וללא שמחה הפטירה , בחולשה מזל טוב (ובלב היא הבינה שהיא "אכלה" אותה).

ואז באו הנכדות , יפות ומקסימות , בינתיים האמא שלה , ניפטרה  ולא היה לה אפילו זמן להתאבל .

והימים והלילות היו מלאים בעיסוקים , בלהאכיל , לנקות , לחתל, לקנות , לבשל, להתקלח , לשוחח מעט בטלפון וליפול

שדודה על המיטה ל4 שעות וכך חוזר חלילה.

ואז יום אחד , הם באו בהצעה , שהם יעברו לגור בבית שיש להם , בית גדול עם גינה (רחוק מרחק שתי רחובות מהם).

והיא בפרוש לא רצתה, אמרה תודה נחשוב על זה  ולו היא אמרה שאסור להתפתות , זו מלכודת "דבש" שהיציאה ממנה תהיה קשה.

והוא צעק , מה את רוצה, הצעה כזו לא מקבלים מאף אחד והוא אמר שהכסף כבר נגמר ואין בררה עוברים אליהם קרוב.

וכך ללא חשק ושמחה המשפחה הקטנה עברה.

החיים היו לא משהו, היא אומנם לא התערבה , אך מאחורי גבה ,היא ריכלה עם הבנות שלה ובני משפחתה והיו "קצרים" , והיו "ארוכים" ,אך תמיד מצד הכלה היה נסיון להיות בסדר , לא ליצור מכל מילה  לא במקום בעייה.

והיא חזרה לעבודה, שמה את הבנות בגן וכך בכל יום היא עבדה ללא הפסקה , כשהמטרה הייתה לברוח  משם.

הייתה נפילה בכלכלה והיא פוטרה וכך החיים החזירו אותה למעגל הבית ולמעגל האבטלה.

ואז יום אחד , הם החליטו שבלי כל עזרה , הם קונים בית , רחוק ,העיקר שיהיה מספיק רחוק  ומעצם כך וגם קצת מתוק.

והם עברו דירה וחשבו שהנה הם מסתדרים  ונולדה עוד ילדה  והכלל לכאורה היה טוב.

זו הייתה המחשבה שמהר מאוד התבדתה.

הם לא באו לבקר בתואנה שרחוק, אז הם לקחו את הבנות כל שבועיים להראות.

והם תמיד ניסו להתקרב, להראות נוכחות ומשפחתיות , אך החמה שהייתה בכלל לא חכמה , המשיכה לבחוש בקדרה.

עד שיום אחד , מבלי להבין איך זה קרה , הכלה החליטה כי זהו נשבר לה וניתקה מגע.

ועכשיו השקט שנוצר מלא מתיחות אבל גם הקלה מה.

היא את שלה עשתה.

אל דאגה...

גם החמות את שלה תעשה

וואוו..

אוי ...

אז האם יש פתרון ?

פתרון טוב ?

תמיד נראה לי ששוכחים אותנו ,הבנים/בעלים .

נדמה לי שכבר החלטתי

להתרחק , להתנתק , לצמצם מגע

אבל זה כל כך קשה...

וזו לא הנוחות העזרה וכו,

זה פשוט הלב...

מה עושים

מה אפשר להגיד לאמא/חמה ???

האם בכלל אפשר לומר לה משהו ???

אולטימטום ?

תתנהגי יפה או ש ....?

אאוץ'.

כל כך מוכר

לאמי, שהיא ה"חמות" שמנסה כל הזמן לחזר אחר כלתה ועם כל הכוונות הטובות גם מתערבת, מלחיצה ודעתנית מדי, אמרתי שיש חוקים בקוסמוס (עם מעט יוצאי דופן) - בין החמה לכלה לא יכולה לשרור הרמוניה. מספיק לשאוף לקורקטיות. גבולות ברורים. כבוד הדדי. מאזן אימה. כל אחת מכבדת את הטריטוריה של השנייה. אחי עשה בחכמה כשהראה לאמי באהבה ובנחישות את גבולות הגזרה. הוא הפנים שכשהתחתן, האשה מס' 1 בחייו היא אשתו וכך הוא מתנהל. הוא עדיין בקשר עם המשפחה, אוהב, מחוייב, אבל - המחוייבות העיקרית שלו היא לאשתו ומשפחתו הגרעינית. בעיני זה בסדר גמור.

לא כל החמות יודעות לקבל את זה. לא לכולן התבונה והאהבה לכבד את גבולות התא החדש ואת העובדה שהן לא הדמות הנשית הדומיננטית ביותר בחיי בנן. ואז הן עושות טעות מאוד גדולה ומנסות לגרום לבן "לבחור", או מפעילות לחצים לא ראויים, או מייצרות דרמות. חבל. חיים של משפחה צעירה הם גם ככה קשים.

גם אני סבלתי מאוד מחמות שלא ידעה לכבד את הגבולות, ולצורך העניין מבן זוג שלא ידע לסמן אותם

הפתרון שלי הוא בכלל לא מומלץ, אך הביא להקלה ענקית - התגרשנו.

אין לי שום בעיה לומר לה שלום כשהיא אוספת הילדים, או להתקשר אם צריך. מחייכת אליה מהמרחק. אך גם היום, יותר מתמיד, אין מצב שהיא תתערב בענייני.

DON'T TRY IT AT HOME 

כן....

את התגרשת מחמותך

ומה עושה בעלך ?

איך הוא מתמרן במרחב הבעייתי הזה ?

או שאשכרה התגרשת משניהם ביחד....

צטט: אינגליש קייק 2009-10-12 15:25:13

אאוץ'.

כל כך מוכר

לאמי, שהיא ה"חמות" שמנסה כל הזמן לחזר אחר כלתה ועם כל הכוונות הטובות גם מתערבת, מלחיצה ודעתנית מדי, אמרתי שיש חוקים בקוסמוס (עם מעט יוצאי דופן) - בין החמה לכלה לא יכולה לשרור הרמוניה. מספיק לשאוף לקורקטיות. גבולות ברורים. כבוד הדדי. מאזן אימה. כל אחת מכבדת את הטריטוריה של השנייה. אחי עשה בחכמה כשהראה לאמי באהבה ובנחישות את גבולות הגזרה. הוא הפנים שכשהתחתן, האשה מס' 1 בחייו היא אשתו וכך הוא מתנהל. הוא עדיין בקשר עם המשפחה, אוהב, מחוייב, אבל - המחוייבות העיקרית שלו היא לאשתו ומשפחתו הגרעינית. בעיני זה בסדר גמור.

לא כל החמות יודעות לקבל את זה. לא לכולן התבונה והאהבה לכבד את גבולות התא החדש ואת העובדה שהן לא הדמות הנשית הדומיננטית ביותר בחיי בנן. ואז הן עושות טעות מאוד גדולה ומנסות לגרום לבן "לבחור", או מפעילות לחצים לא ראויים, או מייצרות דרמות. חבל. חיים של משפחה צעירה הם גם ככה קשים.

גם אני סבלתי מאוד מחמות שלא ידעה לכבד את הגבולות, ולצורך העניין מבן זוג שלא ידע לסמן אותם

הפתרון שלי הוא בכלל לא מומלץ, אך הביא להקלה ענקית - התגרשנו.

אין לי שום בעיה לומר לה שלום כשהיא אוספת הילדים, או להתקשר אם צריך. מחייכת אליה מהמרחק. אך גם היום, יותר מתמיד, אין מצב שהיא תתערב בענייני.

DON'T TRY IT AT HOME 

 יקירתי,

צר לי שהגעתם למקום שממנו אין דרך חזרה, אני משוכנעת שזה לא רק בגלל החמה מחד ,מאידך היא בהחלט הייתה גורם "תורם" ליחסים עכורים שקדמו לגירושין.

הבעייה שהחמות חוזרות על דפוסי התנהגות שהן ראו או חוו והכי נורא זה להבין שאנחנו חוזרות על אותם דפוסים שהיו אצל האימהות שלנו  ואסביר את עצמי:

אימי  ז"ל - נישאה לפני יותר מ 50 שנים לבחיר ליבה, דבר שלא היה נהוג , בקרב העדה האפגנית , שהייתה ממילא קטנה.

כבר ביום חתונתה, היא חוותה את "נחת לשונה" ואת האינטריגות של חמותה, שנים היא סבלה ממנה  ואף  יצא לה שלא במתכוון ועל הדרך , להרעיל אותנו .

אנו הנכדים לא אהבנו את הסבתא מהצד של אבא , היינו לגביי נכדים סוג ג' - זה התבטא באפליות , בין הנכדים , פרצוץ חמוץ , עדות לוויכוחים בין ההורים.

וכאן אני גם עונה בעקיפין לבחור שכתב לפנייך -

האהבה שהייתה בין הוריי, התבלתה עם השנים והפכה , לאהבה המהולה ,בכעס מצד אימי , על כי הוא לא היווה לה "גב" דהיינו תמיכה שכנגד, ואצל אבי , ההרגשה שהוא כדור במגרש בו הוא לא רוצה היה להיות גרמה לו להיות תוקפן ,הוא לא הצליח לגשר בין אימו לבין אהובתו שלימים  נהפכה , לאישתו המעצבנת , החולה .

הגברים כאן בהחלט נמצאים , במגרש מאוד מסוכן , מצד אחד , הלויאליות לאימם הורתם כולל רגשות האשמה אשר טופחו בקפידה כל שנות נעוריו , גורמים לו לוותר, לכעוס , לכאוב  ואפילו להכנס "לדיכי" בשעות הערביים (זה תמיד תוקף בשעות אחה"צ , כשיושבים ומלבנים ענינים, מה היה , מה נאמר ומה ממשיכים לעשות .

מה שהכי מעצבן , זה העובדה (ואני אדבר על המקרה האישי שלי) שחמותי חוותה "התעללויות" נפשיות ופיזיות מחמותה .

השיאו אותה בגיל צעיר מאוד 12 לגבר בן 27 - רק המחשבה של מה הוא עשה לה פיזית ורגשית מעוררת בי חלחלה וזעם כבוש.

גם חמותה ,הייתה מתעללת בה , יורקת עליה, צועקת , חוסכת ממנה אוכל , הכרת תודה , מנצלת בקיצור חמות מגעילה!!

כל השנים אני הייתי בצד הטוב של המתרס, אף פעם לא מנעתי מהם לראות את הנכדים , כמו שעון כל שבועיים ,נסענו אליהם לארוחת ערב, הזמנו , הם לא באו , ניסיתילנהל יחסים עם המשפחה ,אבל אף פעם לא הייתה שם הרגשה של "קבלה" אפילו שאני עולה אלפי מונים עליה ועל בנותיה ואף על 2 הגיסות האחרות.

ואולי דווקא בגלל זה , הטינה מעמיקה ונהפכת לאדומה מדם.

האמת שסיפור חמות כלה ,קיים מקדמת דנה ופתרון איין!!!

כל מה שנעשה יהיה בבחינת אקט מלאכותי , אז לא נתקשר כל יום , ולא ניסע כל יום , נפסיק לדבר, להתראות ואז מה?????

מזלי שהבנות שלי לא "מתות" על סבא וסבתא שלהם , הם מרגישות בסנסורים המאוד עדינים שיש לילדים , יותר נכון הם מבינות שהם לא בדיוק  מתנהגים כמו שהם אמורים להתנהג ובהתאם לזאת הן לא מרגישות כלפיהן דבר.

מי שמפסיד במלחמה הזו זה שני הצדדים ,רק שהחמות מפסידה יותר.

היא מפסידה , את כלתה, את בנה (באופן חלקי) ואת נכדותייה.

ומספורי בית אבי - אימו של אבי בערוב ימייה,אושפזה בבית  זקנים ואף אחד מילדיה כמעט ולא ביקר אותה.

תמיד הם היו עסוקים ולא מצאו  מספיק זמן, הם אותם הילדים שקיבלו את הכול לא "השתינו " לכיוון שלה.

וכך כמה דקות לפני שהיא החזירה ציוד , היא אמרה לי באופן אישי , שהיא מתחרטת שעשתה לאימי רע.

אז היא הלכה  מן העולם בהרגשת פספוס ומרירות ואנחנו נותרנו כאן , בלי שום רגש, בשבילינו הייתה או לא הייתה היה באות מידה.

כל כך מוכר.

בסביבה הקרובה אלי יש שתי "שופכות" עיקריות על החממות שלהן

הלוואי והבעלים היו מתערבים!! אבל זה לא ככה. בדרך כלל עושים צעד לאחור כדי לא להיקלע לשטח האש. וזה יוצר אחר כך מריבות בין בני הזוג.

מעניין שתמיד החמות יודעת יותר טוב ומעירה ומציקה ומגיעה בלי לשאול אם זה בסדר או מתאים. עוקצת סתם כדי שכולם ישמעו ומבקרת בלי סוף.

ולא חשוב כמה מעירים להן, הן שתיהן עושות כל הזמן את אותם הדברים ללא כל התחשבות בתא המשפחתי הקטן- של הבנים שלהן.

אני כבר מזמן המלצתי על טיפול.

אני מכירה בחורה שילדה לא מזמן, ששלחה את ההורים של בעלה לטיפול - על מנת שיבינו שהם לא יכולים לבוא בכל פעם שמתאים להם -ולהישאר לישון... הם צריכים להתחשב. זה יצר המון מתיחות בהתחלה , אבל נראה שאחרי תקופה בטיפול זה עזר לכולם מאוד.

בהצלחה!

JH2 - דבריך חכמים מאוד , אולם הם לא "תופסים" לגביי כל אחד.

הרי לטנגו צריך שניים.

לא כל חמה , תלך לטיפול בשביל כלתה , חברתך זכתה.

אני מזמן הפסדתי  ואת יודעת מה , זה כבר לא מזיז לי , מבלי לעשות שרירים, פרובוקציות

הסברים מיותר ,  קיבלתי את המצב ואיתו אני חייה.

הבעייה זה בן זוגי אשר נקרע.

יאמר  לזכותו שהוא בניגוד לאבי , בחר במשפחה הגרעינית אותה הוא ייצר.

כך שלמרות שהפסדתי חם וחמה , יש לי בעל ניפלא  ועל כך אני מוקירה לו תודה והמון אהבה.

בחרתי

בחרתי באשה שאיתי

אך השאלה היא האם אין פתרון טוב יותר

האם לא נמצאה הדרך להסביר לאם שההפסד כולו שלה ?

הם אין איזה מהלך אולטימטיבי חוץ מאולטימטום ?

צטט: טל ברוך 2009-10-12 19:51:11

בחרתי

בחרתי באשה שאיתי

 

אך השאלה היא האם אין פתרון טוב יותר

האם לא נמצאה הדרך להסביר לאם שההפסד כולו שלה ?

 

הם אין איזה מהלך אולטימטיבי חוץ מאולטימטום ?

טל יקירי האם אני שומעת כאב בקול המקלדת????

אני לא חושבת שיש פתרון אולטימטיבי ולא תמצא מישהוא שיגיד שיש.

כל סיפור לגופו.

אני חושבת שאחרי שמדברים  וכבר אין מה להגיד , עדיף לשתוק ולהמשיך הלאה.

 בכל מקרה הגבר צריך להיות מאחורי האישה בה הוא בחר!!!

זו יכולה להיות האם , או האישה, בכל אופן האמא של הילדים שלך, צריכה לקבל עדיפות

אלה אם כן מחליטים שמפרידים את החבילה מהסיבות הנכונות ולא בגלל סכסוך משפחתי..