בשבת חיכיתי לאורחים בתערוכתי במוזיאון בקיבוץ הזורע, ישבתי בחוץ עם חברים ודיברנו.

נכנסה אישה לתערוכה, יצאה והלכה וחזרה שוב.

לבסוף, ניגשה אלי והציגה עצמה כמי שקנתה את הגלויות שלי ב"צבע טרי" לפני שנה. בעקבותיהן הגיעה לתערוכה הזו במיוחד מתל אביב.

שאלתי אותה מדוע לא יצרה קשר, הרי רשמתי פרטים מאחור.

תשובתה הייתה:  לא חשבתי שכדאי להתקשר לאמנית כי מה יש לי להוסיף לה?!  

התפתחה שיחה קצרה בה ניסיתי להעביר לה עד כמה היא טועה ועד כמה אנחנו האמנים מאד רוצים לדעת היכן גרות עבודותינו!! ומדוע אני מספרת את זה?

אני פונה אליכם שם- העלומים, הלא מזדהים, הקונים עבודות בעילום שם - חשוב לנו לדעת לאן מפליגות הגלויות הסודיות, או איפה ציורים שנקנו מיד שלישית ורביעית.

 

בתוך כל יוצר יש גם ילד החוזר מהגן עם ציור המחפש עיניים רואות ושמחות.

 http://www.nonaorbach.com/wilfridOct09/nonaCatWeb02.html

 

נונה את אמנית מהמשובחות!!!!!

העבודות מרגשות.  אני התחלתי לקרוא את האתר ואני באמצע , בהצלחה לך.

נונה, העלת נושא מרתק.

 

סיפורי מסען של העבודות, הקורות אותן יכולים להיות מרתקים ביותר. מאידך, רוב הסיפורים דווקא של העבודות הנרכשות על ידי מוזיאונים דווקא משעממים למדי.

אלי שמיר סיפר במפגש האמן של תערוכתו על קורות עבודה אחת שלו, שבדרך מקרא שמע שהדרדרה מדחי לדחי, ובחלום הלילה נגלתה עליו וכאילו קראה אליו לעזרה, והוא שלח את נציג לחלצה מן המרפסת שבה שכנה ונהרסה כמעט כליל ובעבודת רסטורציה לא פשוטה הושבה לחיים וככבה בתערוכתו האחרונה במוזיאון תל-אביב.

 

רותי דירקטור פותחת בדרך כלל את אחד הקורסים האקדמיים שהיא מעבירה ב"מותן של העבודות" בכך שההכרה הכי גדולה אליה שואף אמן - שמוזיאון ירכוש את עבודותיו, מסתכמת בסופו של דבר בתערוכת "רכישות אחרונות" ומשם בדרך כלל למשמרת נצח במחסנים במרתפים עלומים.

 

כמובן שישנם גם סיפורים רבים של רכישות פרטיות מעניינות, ונשמח לראות כאלה כאן בשרשור הזה

 

עדן

מאד מסכימה איתך נונה, שבכל אמן מתחבא ילד קטן שרוצה לדעת מי אהב את עבודתו, למה וכו'..

אני מודה שאחד הדברים שאני מאוד סקרן לדעת תמיד הוא מי האיש או האישה שרוכש ותולה את ציוריי בביתו.

לדאבוני במרבית המקרים המידע הזה אינו מצוי ברשותי. סוחרי האמנות אינם ששים לתת לי מידע זה והרוכשים מהם אינם מיידעים אותי. אני בהחלט מודע שזהו המצב הטבעי של הדברים ואינני בא בטענות לאיש ,אבל כיוצר הייתי בהחלט שמח לדעת היכן ואצל מי נמצאת היצירה ולו רק בשביל סגירת מעגל אישית עבורי.

לעיתים נדירות צצה פתאום על השוק יצירה שנמכרה לפני עשרות שנים ויש לי איזה הבזק מידע מהמוכר היכן היא היתה כל השנים ושוב היא נעלמת במהרה לרוכש אלמוני אחר.

 

אני ציירת מזה הרבה שנים ובעבר התפרנסתי מעבודת הדוגמנות לציירים ופסלים. יום אחד נכנסתי עם בן זוגי דאז לשכור בית. הסבא הלך לעולמו והבית, להשכרה. והנה , על הקיר מעל המיטה בחדר השינה [שעדיין לא פינו ממנו את רהיטי סבא] משני צידי הקיר שתי דמויות מאד מאד מוכרות. תראה, אמרתי לבן הזוג, הנה אני. ואכן, פעמיים כי טוב, רישומים של בתיה מגל שנרכשו ונתלו שם .את הבית לא שכרנו. והציורים בודאי התגלגלו הלאה משם..

מה קורה עם דיניי חוק זכויות יוצרים,לגבי הסוגיה לפיה האמן מעוניין לדעת

להיכן עבודותיו מתגלגלות?  האם יש חוקים לפיהם זכותו של האמן לדעת מי הרוכש? 

 

 

 

צטט: ליאור שטיינר likush- 2009-10-14 09:18:05

  האם יש חוקים לפיהם זכותו של האמן לדעת מי הרוכש? 

אין.

הנושא לא הוסדר מעולם בחקיקה או בפסיקה.

צטט: נונה אורבך 2009-10-14 09:34:44

 

בתוך כל יוצר יש גם ילד החוזר מהגן עם ציור המחפש עיניים רואות ושמחות.

 

 

כמה נכון נונה, מזדהה לחלוטין !

בכל תערוכה שאני תולה, אני מייחלת להיות לרגעים הרואה שאינה נראית, על-מנת שאוכל לשמוע את רחשי הקהל

יש בזה תחושה של החמצה, להשאיר את יצירות לבך תלויות על הקירות במקום רחוק ולא להיות נוכח בפידבק שהם מעוררות אצל הצופים.

יותר מכך, נוכחת לגלות, שיש לי נטיה להשאיר את העבודות האהובת עליי, אצל משפחה, חברים מכרים, שישארו קרוב בסביבה...

ליאור שלום......

.

עד כמה שידוע לי אין שום חובה לדווח לאמן מי רכש את יצירתו (גם לא במכירות של בתי מכירות פומביות).

בחו"ל עד כמה שידוע לי במידה ויצירה נמכרת במכירה פומבית אזי  חובה להפריש איזשהו סכום כספי מערך מחיר המכירה ליוצר גם אם הוא אינו בעל היצירה. אבל שוב אין לי מושג האם עוקפים חוקים אלו ,כי מה שאני הבנתי שבזמנו אנדי וורהול היה מתפלץ כל פעם שציור שלו היה יוצא למכירה פומבית חוזרת . הוא היה רואה איך היצירות שלו ,שהוא עצמו מכר במחירים סבירים נמכרות לפתע במיליונים והוא עצמו לא ראה מזה פרוטה.

.

מה שכן ותקנו אותי במידה ואני טועה ,רוכש אסור לו בשום צורה להדפיס לשכפל ולעשות כל שימוש מסחרי ביצירה מקורית שרכש ללא רשותו של היוצר המקורי. למרות שהרוכש רכש בעלות על היצירה עצמה, זכויות היוצרים עליה נשארו רכושו של היוצר ,אלא עם הוסכם אחרת בתהליך הרכישה.

יעקב ידידי,

 

כהרגלך, נתת אינפורמציה נכונה ומדויקת.

אכן לבתי המכירות, אין שום חובה חוקית או מוסרית, לגלות את זהות הרוכשים.

עד כמה שידוע לי, ההיפך הוא הנכון. בתי המכירות מקפידים מאד על שמירת פרטיותם של הרוכשים.

זאת ועוד, רשימת הקונים הקבועים הינה הנכס היקר ביותר של כול בית מכירות. נכס הנשמר בסודיות מכול משמר.

כשמדובר באמנים חיים, עדיף לטעמי לקנות ישירות מהאמן, ואז שאלת זהות הקונה אינה מתעוררת. 

צדקת גם בנושא זכויות היוצרים.

הזכויות נשארות רכושו של האמן, ולקונה העבודה אין בהן חלק, אלא אם הוסכם אחרת, רצוי בכתב, בין האמן ובין הקונה.

לבני אתה יכול להסביר את של שמירת הסודיות של בתי המכירות  

בני ידידי שלום.......

.

מחזק את דבריך. רכישה מהאמן עצמו היא בהחלט הדרך הטובה והזולה ביותר לחובב אמנות לרכוש יצירה לעצמו. להערכתי גם מרבית האמנים מאוד שמחים שרוכש מגיע לסטודיו שלהם (ולא דווקא מהבחינה המסחרית) כי אסור לשכוח שסטודיו של אמן זה למעשה בית הגידול של היצירות , כל יצירה תראה בצורתה הטובה ביותר בסטודיו של האמן כי זהו הבית שלה. ואמן תמיד שמח לדעת איפה יהיה הבית החדש ליצירתו.