פיטר סילברמן, אספן אמנות יהודי קנדי, שקנה במחיר מצחיק תמונה קטנטנה של נערה צעירה, בגודל של 23X33 ס"מ, שמצאה חן בעיניו יכול לחייך עכשיו מאוזן לאוזן, כמעט המונה ליזה.

למה? כי התמונה שקנה בפרוטות שווה כיום על פי הערכות כ- 150 מליון דולר.

ואת מהטעם הפשוט, שהיא צויירה ע"י לא אחר מאשר, ליאונרדו דה וינצ'י, גאון הרנסס, לפני כ- 500 שנה.

התמונה זוהתה בוודאות, באמצעות גילוי כתם שהתברר כטביעת אצבע של האומן (שנמצאה גם על ציורים אחרים שלו בוותיקן). 

--

הזיוף אחיה החורג של האמנות- והוא מלווה אותה נאמנה, מראשית דרכה, ומהווה "תעשייה של ממש".

כה אמר הוראציוס, כבר לפני 2000 שנה ברומא העתיקה: "זה המכיר אלף יצירות אמנות - מכיר אלף זיופים". שהרי כבר בתקופה ההלניסטית, העתיקו וזייפו בעלי מלאכה מיומנים יצירות אומנות, אותם מכרו לעשירי עירם.

ואכן, לא פעם, אנו נתקלים, בשווקי הפשפשים  (וגם בגלריות הכי מכובדות....) בציורים הנחזים להיות - על פניהם - זיופים, אותן ניתן לבצע כיום, בטכניקות פשוטות יחסית.

אבל מי יודע, אולי אלת המזל תאיר גם לנו פנים, וגם בחיקנו ייפול, יום אחד, אורגינל קטן של ליאונרדו?

-- 

לפני מספר חודשים לכד את עיני, בגלריה קטנה בתל אביב, ציור יפיפה קטן, עליו העיד בעל הגלריה, בתמונה של ראובן. המחיר היה מגוחך, יחסית לתמונות של ראובן.

למותר לציין, שליבי החל לפעום בקצב של אלף פעימות בדקה, עד שהגיע לגלריה חבר טוב שלי, מומחה לאומנות ישראלית, אותו הזעקתי בדחיפות, על מנת שיבחן לעומק את הציור. החבר שאין פתולוג אומנות מקצוען ממנו, בחן, וטעם ורקק וקבע בנחרצות, שמדובר בזיוף, אמנם איכותי, אבל זיוף שפשוט אין מצב שצויירה בידי ראובן.

האם גם לכם יש סיפורים מעניינים על "ניסים" בהם קניתם בזיל הזול תמונה שמצאה נורא חן בעיניכם, ובסוף התברר כי היא שייכת לצייר דגול ומפורסם. או, חלילה, שיש לכם, סיפורים קצת פחות משמחים, בהם מכרו לכם "זיופים" כעבודת אורגינל?

הציור החדש של גאון הרנסנס, ליאונרדו דה וינצ'י  - ששווה כ- 150 מליון דולר

ושיקרא מעתה: "דיוקנה של נסיכה יפה, Bella Principessa

ניסים קורים, אבל מעולם לא לי או לך.

זהו תמיד מובטל מעיירת פיתוח, או קשיש שמילא לוטו לראשונה בחייו, שזוכה בפרס הגדול.

והנה דוגמה לצד המגוחך שב"עסקי האמנות":

התמונה נמכרה בכריסטיס בניו יורק ב-1998, בכותרת "נערה בפרופיל בשמלת רנסנס",

ותויגה כיצירה גרמנית מתחילת המאה ה-19 בהערכת מחיר של 12-16 אלף דולר.

היצירה נמכרה ב-19 אלף דולר ובהמשך, ב-2007, נמכרה בסכום דומה לאספן הקנדי

פיטר סילוורמן. סילוורמן היה סבור שהדיוקן צופן בחובו יותר ממה שגלוי לעין,

והתעמק בעניין לאחר שדן בו עם ד"ר ניקולס טרנר,

לשעבר אוצר ההדפסים והרישומים במוזיאון הבריטי...

אותי מעניין איך מומחי האמנות שכריסטיס מעסיקים הצליחו לטעות בגדול.

לפי מה הם קבעו שזו תמונה מהמאה ה 19?

יותר מכך מעניין שהערך הכספי של התמונה הוגדר כפחות מ 20 אלף דולר,

כנראה די בצדק, כי אם נודה על האמת, זו לא תמונה מאוד מרשימה.

ברגע שאותה עבודה מיוחסת ללאונרדו, פתאום המחיר מרקיע שחקים.

שיעור יפה למי שעדיין חושב שאיכות העבודה קובעת את המחיר.

לחלום תמיד נחמד....

באנגלית נהוג לומר: If it's too good to be true - It probably is

מנסיון אישי ושל אחרים, זה תמיד נכון.  או כמעט תמיד..... בערך כמו הסיכוי לזכות בדאבל-לוטו

בעבר נמצאו עבודות אבודות של ענקים כמו דה-וינצ'י

ואן גוך ורמברנט. אין ספק שמציאת יצירות אבודות של

אמנים אלו כמוה כנס,כזכייה בפיס.

עם זאת אדם בעל ידע העוזר קצת למזל ומחפש באופן

באוסף שלי מספר לא מבוטל של יצירות אמנות בעלות

ערך אמנותי אשר מצאתי באקראי במקומות שונים

פשפוש מוצלח 

עם שובי ארצה מצרפת בתחילת שנות התשעים, התחלתי לבקר
דרך קבע בשוק הפשפשים ביפו. מחפש אחר ספרים, ציורים,

קרמיקה, חפצי-נוי ומלאכת-יד של יוצרים ישראליים.

בתקופה זו התיידדתי עם סוחרים, רוכלים וקוני תכולות בשוק.

הם למדו להכיר את תחום עיסוקי. אחדים אף החלו להתקשר

אליי כדי שאבוא לראות את מרכולתם, להעריך אותה וגם

לקנות.

לבדוק את תכולתו החדשה. למרות שזו הייתה הפעם האלף שאני

מבקר אצלו מבלי למצוא דבר, הבטחתי להגיע למחרת.

בבואי אליו הכין לי כרגיל כוס קפה, והציג בפניי כמות ציורים חסרי

כל ערך. לפתע הרים מתוך הערימה ציור שמן מאובק, קצת חבול, 

במסגרת ישנה. ציור נוף צפתי של הצייר א. נתנזון משנת 1949.

אחר ההלם הראשוני שקבלתי מיופיו, הערכתי לו את הציור וקניתי

אותו מידו במחיר סביר.

יצאתי עם תחושה טובה שכל הזמן והסבלנות שהקדשתי לעניין

הניבו פרי.

אברהם נתזון הוא אחד מטובי האמנים הישראליים. לימים שינה את

שמו לנתון. היה חבר בקבוצת "אופקים חדשים", מורהו של הצייר

יאיר גרבוז.

בשנה שעברה נתבקשתי ע"י האוצרת אירית הדר להשאיל את הציור

לתערוכה רטרוספקטיבית של האמן במוזיאון תל-אביב. הציור עבר

ניקוי ותיקון בידי רסטוראטורית המוזיאון והוצג בפני הקהל הרחב.