חגיגות ה- 10,000 -הבורקים בוולסטריט חגגו אתמול עד השעות הקטנות של הלילה והשמחה רבה. מדד מניות התעשיה האמריקאי, הדאו ג'ונס, חצה, לראשונה מאז המשבר, את רמת סף ה- 10,000 נקודות, לאחר שזינק ב- 53% מאז השפל של מרץ 2009. הידד, בניו-יורק חוגגים את ה"מספר העגול הסמלי", שמשקף רף פסיכולוגי שנחצה. אבל מה שבאמת מעניין אותנו, זה, כמובן, עד מתי תמשך החגיגה באחד העם?

--

אופוריה באמריקה- מלבד הדאו ג'ונס, גם שאר מדדי וולסטריט, הנאסדק וה- S&P , תיקנו בראלי יפיפה ומהיר את מרבית הפסדי השנה הארורה, שנת המפולות והמחיקות, והם מתקרבים במהירות לרמתם של ערב פריצת המשבר. הההכנסות והרווחים הגבוהים שמציגות החברות והבנקים (אינטל וג'יי פי מורגן רק אתמול) טובים בהרבה מהצפוי ומכים את התחזיות. 

השיפור ברווחיות מביא את המשקיעים לתחושה סופר אופטימית, שהחששות ממיתון ארוך טווח - היו לגמרי מוגזמות. גם שווקי אירופה נמצאים בשיא של שנה, ובנוסף מחיר הנפט שטיפס לשיא שנתי של 75 דולר לחבית – כל אלו - מעידים אף הם על ההתאוששות הגלובלית. 

הכל בזכות ברננקי - איך זה קרה? בזכות הנגיד הבנק האמריקאי, בן ברננקי, שבאומץ ובנחישות זרק גלגל הצלה, בדמות "חבילת הסיוע הפיננסי" כסיוע לבנקים וכם הציל אותם מטביעה כמעט בטוחה ואפשר להם לצוף מחדש. גם תקציב העתק בסך 11.6 טריליון דולר שהזרימה הממשלה הפדרלית למשק התקוע, ובכלל זה לחברות התעשייה וההייטק - תרם להתאוששות המהירה.

מה עם האחות הקטנה? העליות בניו-יורק בשנה האחרונה הפיכו רוח גבית באחד העם. אלא שספק רב, אם  לבורסה התל אביבית, שנסקה אף היא בעשרות אחוזים מאז מרץ 2009 – יש סיבות כל כך טובות לחגיגה. 

--

פישר מעלה, שטייניץ מקצץ-בעוד בארה"ב הבנק הפדרלי נחוש בהחלטתו להותיר את הריבית על הדולר ברמתה האפסית (בין 0% - 0.25%), ולהמשיך, לעת עתה, את התוכנית המוניטארית המרחיבה - במטרה כדי לתמוך ולהגביר את קצב התאוששות הכלכלה; אצלנו נחוש נגיד הבנק המרכזי, פרופ' סטנלי פישר, דווקא להעלות את הריבית, ושר האוצר, יובל שטייניץ מתעקש לקצץ קיצוץ רוחבי אחיד ומשמעותי בכל תקציבי הממשלה - בקושי הנצו ניצני ההתאוששות במשק הישראלי הממותן, ופישר ושטייניץ עלולים לדורסם ברגל גסה. 

--

מה דעתכם? האם החגיגה הניו-יורקית תמשיך גם בתל אביב בשנה הקרובה, או שמא העלאת הריבית על השקל והקיצוץ  הרוחבי – עלולים  לגרום לבורסה הטובה שבאחד העם, המתקרבת גם היא אל שיאה שלפני שנה – לתקן בחדות למטה?  

וואו, רקע חדש ונחמד לפורום

מזל"ט

צטט: גיא משיח 2009-10-15 09:10:48

או.קיי, הדאו-ג'ונס מעל למעל ל- 10,000 – אבל עד מתי תמשך החגיגה באחד העם?

חגיגות ה- 10,000 -הבורקים בוולסטריט חגגו אתמול עד השעות הקטנות של הלילה והשמחה רבה. מדד מניות התעשיה האמריקאי, הדאו ג'ונס, חצה, לראשונה מאז המשבר, את רמת סף ה- 10,000 נקודות, לאחר שזינק ב- 53% מאז השפל של מרץ 2009. הידד, בניו-יורק חוגגים את ה"מספר העגול הסמלי", שמשקף רף פסיכולוגי שנחצה. אבל מה שבאמת מעניין אותנו, זה, כמובן, עד מתי תמשך החגיגה באחד העם?

--

אופוריה באמריקה- מלבד הדאו ג'ונס, גם שאר מדדי וולסטריט, הנאסדק וה- S&P , תיקנו בראלי יפיפה ומהיר את מרבית הפסדי השנה הארורה, שנת המפולות והמחיקות, והם מתקרבים במהירות לרמתם של ערב פריצת המשבר. הההכנסות והרווחים הגבוהים שמציגות החברות והבנקים (אינטל וג'יי פי מורגן רק אתמול) טובים בהרבה מהצפוי ומכים את התחזיות. 

השיפור ברווחיות מביא את המשקיעים לתחושה סופר אופטימית, שהחששות ממיתון ארוך טווח - היו לגמרי מוגזמות. גם שווקי אירופה נמצאים בשיא של שנה, ובנוסף מחיר הנפט שטיפס לשיא שנתי של 75 דולר לחבית – כל אלו - מעידים אף הם על ההתאוששות הגלובלית. 

הכל בזכות ברננקי - איך זה קרה? בזכות הנגיד הבנק האמריקאי, בן ברננקי, שבאומץ ובנחישות זרק גלגל הצלה, בדמות "חבילת הסיוע הפיננסי" כסיוע לבנקים וכם הציל אותם מטביעה כמעט בטוחה ואפשר להם לצוף מחדש. גם תקציב העתק בסך 11.6 טריליון דולר שהזרימה הממשלה הפדרלית למשק התקוע, ובכלל זה לחברות התעשייה וההייטק - תרם להתאוששות המהירה.

מה עם האחות הקטנה? העליות בניו-יורק בשנה האחרונה הפיכו רוח גבית באחד העם. אלא שספק רב, אם  לבורסה התל אביבית, שנסקה אף היא בעשרות אחוזים מאז מרץ 2009 – יש סיבות כל כך טובות לחגיגה. 

--

פישר מעלה, שטייניץ מקצץ-בעוד בארה"ב הבנק הפדרלי נחוש בהחלטתו להותיר את הריבית על הדולר ברמתה האפסית (בין 0% - 0.25%), ולהמשיך, לעת עתה, את התוכנית המוניטארית המרחיבה - במטרה כדי לתמוך ולהגביר את קצב התאוששות הכלכלה; אצלנו נחוש נגיד הבנק המרכזי, פרופ' סטנלי פישר, דווקא להעלות את הריבית, ושר האוצר, יובל שטייניץ מתעקש לקצץ קיצוץ רוחבי אחיד ומשמעותי בכל תקציבי הממשלה - בקושי הנצו ניצני ההתאוששות במשק הישראלי הממותן, ופישר ושטייניץ עלולים לדורסם ברגל גסה. 

--

מה דעתכם? האם החגיגה הניו-יורקית תמשיך גם בתל אביב בשנה הקרובה, או שמא העלאת הריבית על השקל והקיצוץ  הרוחבי – עלולים  לגרום לבורסה הטובה שבאחד העם, המתקרבת גם היא אל שיאה שלפני שנה – לתקן בחדות למטה?  

 

אני אקח את תפקיד הדוב כאן....

מנקודת מבט טכנית:

ראשית אני רוצה להזהיר שלמרות שהדאו ג'ונס INDUSTRIALS עשה גבוה חדש ברמת ה10,015 נקודות

הדאו TRANSPORTATION שנהוג להסתכל עליו כ-מאשר את הדאו תעשיות - לא עשה גבוה חדש אלא הגיע בדיוק לנקודת התנגדות.

במידה וגם הTRANSPORTATION יעשה היום גבוה חדש - זה יאשר את הפריצה למעלה של הדאו ג'ונס תעשיות.

מנקודת מבט כלכלית:

שום בעיה לא נפתרה. המערכת לא נוקתה מהרעלים ומהסיכון - להיפך. עכשיו כשהריבית 0 זה הזמן לקחת את הסיכון הכי גדול,

כסף יותר זול מזה לא תמצא.

קצב העיקולים של הבתים נמשך, בנקים עדיין נסגרים וייסגרו בעתיד, עדיין יש חצי מליון מובטלים חדשים כל שבוע.

המכירות הקמעונאיות הראו - ירידות אתמול של 1.5%. לצרכן האמריקאי אין כסף, אבל יש לו המון המון חובות.

אל תשכח שרק התחלנו את עונת הדוחות וJPMORGAN זו לא החברה המעניינת, מה שיותר מעניין זה BAC וגם C, כי הן סבלו יותר ואיך שהן "יוצאות" מהמשבר זה הרבה יותר חשוב.

לגבי הריבית :

בארה"ב:

כל הצעד הזה של לחתוך ריבית ל-0 שגוי מיסודו. בתקופת מיתון אנשים צריכים לחסוך, לא להוציא. וכך גם הממשלה, צריכה לקצץ בתקציבה ולהוות פחות נטל על ציבור משלמי המיסים. כשהריבית 0 - אי אפשר לחסוך. אתה פשוט מפסיד כסף כשאתה חוסך.

לא יכול להיות שדווקא בתקופת מיתון תכנס לחובות גדולים יותר , ותהפוך את הכסף שלך לחסר ערך. וזה בדיוק מה שארה"ב עושה, מנסה לנפח את בועת הנדלן בחזרה - בעזרת ריבית נמוכה והדפסת כסף.

הייתה פה הזדמנות להפטר מכל החולרות של השוק הזה, להפסיק לצבור חובות, להתחיל מהפכה תעשייתית ולא לדרוך במקום כ-כלכלה צרכנית (הרי אין דבר כזה כלכלה שרק צורכת, זה לא באמת עובד). אבל במקום זה העדיפו לקחת את הדרך הקלה לטווח הקצר ו"להלחם במיתון".

בישראל:

בישראל אנחנו חווים אינפלציה שנוצרה מהדפסת הכסף לקניית הדולרים של פישר, והריבית הנמוכה מאוד.

לא היה שום צורך מלכתחילה לחתוך את הריבית בצורה כזאת.

 לסיכום:

לדעתי האישית אנחנו רואים את אחד התיקונים הגדולים בשווקים אי פעם - כאשר התיקון הזה בא כתגובה לירידות החדות מאוקטובר 2007 עד מרץ 2009, ולאחר מכן נחזור לשוק דובי.

נשאלת השאלה מדוע ההגדרה "חגיגה" תואמת את המצב הנוכחי ולא "מהלך עולה של שוק המתאושש לאחר ירידות חדות מדי"?

ככלות הכל הרי שווקים נעים על פי ציפיות -חיוביות או שליליות -וקשה מאד לומר בכל נקודת זמו נתונה האם המחירים "תואמים" אץ מצב הכלכלה או את מצב החברה הבודדת.

נראה שיש שחקנים שהיו סבורים, עוד כשדידש השוק במי האפסיים של ה600-700 כי המחירים אטרקטיביים מאד ועל כן קנו סחורה ללא פיקפוק.

מנגד, באותה נקודת זמן, רוב אלה שרצו למכור כבר מכרו, הן מתוך פחד והן מהערכה -מוטעית כפי שהסתבר בדיעבד -שהשווקים ימשיכו לקרוס.

השוק התרוקן (כמעט) ממוכרים פוטנציאליים ואלה עברו ליציע ועתידים לשהות שם זמן רב.כמה זמן?  קשה לומר, אבל מה שבטוח הוא שככל שיעבור הזמן יצטרפו יותר ויותר שחקנים מן היציע אל  המגרש עצמו.

על כן הנשארים במשחק, מטבע הדברים, הם אלה שמאמינים בפוטנציאל העליות וגם אם יחזרו הירידות בשלב מסויים הם לא ימהרו למכור, ממש כשם שלא מיהרו לעשות כן בעת המפולת.

על כן המאזן בין מוכרים לקונים נוטה בעת הזאת בפירוש לצד הקונים והדבר בא לידי ביטוי בהתנהגות השוק.

הבעיה היא לא עד מתי השוק יעלה אלא - עד מתי אנחנו נהיה "חזירים".

מי שהרוויח ויחכה עד שירוויח 100% - מגיע לו אם לא מימש והשוק ירד.

לא צריך להיות בעל "עיניים גדולות".

יש לקבוי % רווח מסוים (לא מוגזם מדי) ולממש כשמגיעים אליו.

ולא צריך להצטער גם אם הנייר ממשיך לעלות. מותר גם לאחרים להרוויח.

רווח על הנייר אינו רווח. רווח הוא רק לאחר שממשים.

זה לא דבר חדש - אך אם לא ממשים, כואב הלב כשמפסידים.

ואין לנו לבוא בטענות אלא רק אל עצמנו.

השוק יעלה - אך גם יהיו עוד ירידות, ואפילו חזקות.

רק מי שידע לממש גם אם השוק ימשיך לעלות - יוכל לסבול את הירידות בשוק. והן יגיעו.

מתי וכמה - אף אחד לא יכול לדעת. כי כידוע הנבואה נתנה...

תומר ידידי,

פרופ' רוביני אופטימי בהשוואה אליך

לעניות דעתי, לא נחזה בתיקון גדול - יען כי, דו"חות החברות בארה"ב תומכים באופטימיות המפוכחת של המשקיעים.

וצריך לזכור גם, שטכנית, הבסיס לעליות זה בעצם היפוך המגמה מירידה לעלייה, כשלמרות שמניות ומדדים רבים עלו בחדות - עדיין מדובר בעלייה משפל היסטורי והיסטרי - ובינתיים, למרות כל העליות, המניות והמדדים רחוקים מרחק רב מהשיאים בהם ריחפו במחצית שנת 2007, שאז החלה הפאניקה והמפולת הגדולה.

ודי בפער זה - בין שיאי 2007 למחירים דהיום - כדי להוות בסיס ופוטנציאל להמשך העליות....

צטט: גיא משיח 2009-10-16 10:26:50

תומר ידידי,

פרופ' רוביני אופטימי בהשוואה אליך

לעניות דעתי, לא נחזה בתיקון גדול - יען כי, דו"חות החברות בארה"ב תומכים באופטימיות המפוכחת של המשקיעים.

וצריך לזכור גם, שטכנית, הבסיס לעליות זה בעצם היפוך המגמה מירידה לעלייה, כשלמרות שמניות ומדדים רבים עלו בחדות - עדיין מדובר בעלייה משפל היסטורי והיסטרי - ובינתיים, למרות כל העליות, המניות והמדדים רחוקים מרחק רב מהשיאים בהם ריחפו במחצית שנת 2007, שאז החלה הפאניקה והמפולת הגדולה.

ודי בפער זה - בין שיאי 2007 למחירים דהיום - כדי להוות בסיס ופוטנציאל להמשך העליות....

 פרופ' רוביני לדעתי -הוא כמו אותו ילד שצועק "זאב זאב" , ומתישהו בסוף מגיע הזאב. לא מסתמך עליו.

התיקון הגדול הוא הראלי. המגמה ארוכת הטווח היא מגמת ירידות.

אם הסתכלת על הדוחות היום, גם של ג'נרל אלקטריק וגם של בנק אוף אמריקה, ואפילו אתמול של סיטיגרופ,

ראית כמו שכבר כתבתי לך שהמצב לא כל כך מזהיר.

למרחק בין הרמות אין שום משמעות - לא חזרנו לא למצב הטכני ולא למצב הכלכלי שהיה באוקטובר 2007.