איה מתוקה,

תודה על התגובה, שבהחלט

עזרה לי להבין.

מאחלת לך ולכולם חג חנוכה שמח

וכל טוב.

טיפול תהליכי ב שיטת אייפק יזה ויבטל את כל הגורמים לחולשה.

וואטסו - שהוא בעצם שיאצו במים יכול מאוד לעזור גם ברמה הפיזית וגם הנפשית .טיפול הוואטסו במים מרגיע, נותן תחושה של חידוש כוחות ומרענן.

לאיה הוד-

ראשית - תודה על הסקירה ההשוואתית המסודרת.

רציתי לשאול, - אם אין למעשה טיפול קונבנציונלי מועיל - לשם מה מפנים אנשים שיש לגביהם חשד [או אבחנה ראשונית] של האפשרות למחלה מהמחלות האלה - להתיעצות עם ראומטולוג ולטיפולו. [שאלתי בקונבנציונליים-  וזה לא לצורך אבחנה מבדלת - אלא לצורך הפיקוח והטיפול עצמו. אני לא מבינה איך אפשר לטפל במשהו שאין לו תרופה (ובקושי רב -דרכי איבחון ברורות אם הבנתי נכון)].

צטט: איה הוד 2011-03-06 21:57:22

הי יקרה, ניסיתי לחפש לך ציטוט מדהים מספר נהדר של אנדרו וייל "ריפוי ספונטני" ולצערי לא מצאתי אותו. הרופא המקסים הזה שלמד רפואה, סיים את לימודיו והבין שכל מה שהוא למד זה ההפך ממה שמכונה ריפוי והחליט שלא לעסוק ברופאה. מאז הקדיש את חייו ללימוד שיטות טיפול טבעיות - ספר שבכל פעם מעורר בי צמרמורת. כתוב היטב!!! מומלץ!!! הוא מספר איך הכל זה רק כיבוי שריפות או להתנגד למחלה עם תרופות במקום לרפא אותה (הוא כותב שהרבה תרופות מתחילות במילה "אנטי"...אנטי היסטמינים, אנטי דיכאוני, אנטי דלקתי, אנטי ויראלי, אנטי פטרייתי.....) כלומר, הרפואה לדעתו לא מטפלת ומרפאה אלא רק מטפלת סימפטומטית ולא פוטרת בעיה מהשורש. הרפואה הקונבנציונלית יכולה לתת תרופות גם למשהו שלא ניתן לריפוי כדי לטפל בתסמינים (למשל, בפיברומיאלגיה יכולים לתת משהו לכאבים....) הצלחתי להסביר?

אני מאמינה שלאדם הסובל מכאב- משהו שמשכך את הכאב - מציע הקלה בחייו.

מצד שני זה הרי לא טיפול במחלה עצמה [בהבדל מאנטיביוטיקה שאמורה לתקוף את החיידק גורם המחלה], ולמה צריך דוקא ראומטולוג ש"יטפל" בכאב הזה, ולא מומחה לכאב [אם זה אכן הטיפול], או רופא משפחה שהוא יותר נגיש?

צטט: צמה 2011-03-22 22:23:16

גם לאחר שנה וחצי עדיין מעניין לקרוא כאן. רציתי להוסיף לאורלי כמה מילים על הקשר בין מחלות. אורלי שאלה על הקשר בין אבנים בכיס מרה ופיברומיאלגיה לפי הפילוסופיה ההומאופטית מתפקד הגוף תמיד ברמה הכי טובה - לכן אם הוא צריך להודיע על תקלה (שנגרמת במישור הנפשי או פיזי ) הוא יעשה זאת עם הנזק הכי קטן שאפשרי. כשמפריעים לביטוי של המחלה למשל על ידי ניתוח להוצאת כיס מרה (במקום ללמוד את מה שיש לו ללמד) קיימת סבירות גדולה שבעיה אחרת תופיעה. תופעה ידועה אחרת שמראה את הקשר בין סימטומים: לפעמים ראוים ילד עם אסטמה העור (נוירודרמיטיס). כשטיפול על ידי משחת סטרויאדים "מצליח", הפריחה נעלמת, אך המערכת המתוסכלת שלא יכולה להביע תקלה מוציאה סימפטום במקום אחר: באופן קלאסי על ידי אסטמה של הראות. מדכאים גם כאן את הסימפטום בהצלחה יתכן והפריחה בעור חוזרת .....

למה לפי התאוריה הזאת הגוף מתמלא פתאם טקט  מפותל כזה במקום להודיע ישירות איפה הבעיה האמיתית שלו?

למה לו להמיר משהו לא ידוע בדלקת בעור ובהעדרה באסתמה - וכל זאת בכדי שלא נדע שמשהו אחר התקלקל? איפה בכלל היתרון ההישרדותי שלו ממשחקי ההתחפשות האלה?

איפה בכלל הגבול פה ומתי את יודעת שהגעת לסוף הקליפות פה? כשנגמר הבצל לגמרי?

כתבו כאן המון על ההסברים, התסמינים וסיבותיהם, דברים נפלאים שאשמח אם מטופלים שלי יסכימו לקרוא. אני רק אצטט תגובה של מאובחנת פיברומיאלגיה אחרי טיפול שלישי באינטגרציה מבנית- רולפינג: "ממש כיף. אני מרגישה ממש טוב. כבר עשיתי עשרות טיפולים בשנים האחרונות שלא עזרו, וזה לא דומה לשום דבר אחר. זה עובד!" אתי ג. נכון פיברומיאלגיה מוגדרת כתסמונת של הרקמות הרכות. תהליך העבודה של האינטגרציה המבנית - רולפינג עובד בדיוק על איזון הרקמות האלה, איזון הגוף כולו ובין היתר גם החזרת היכולת לתפקד באופן טבעי סביב מרכז פנימי יציב. ככל שגופנו ואנחנו ש"גרים" בו מתפקדים יותר מתוך המרכז הזה, הגוף יכול לוותר על הכאבים והאדם יכול להסמך על מציאות יציבה שתלויה בו בלבד

אורנה בת דוד