יש הומופוביה גם בתל אביב הוורודה, ה"ליברלית" וה"סובלנית"; יש הומופוביה והיא חיה, בועטת, נושכת, ולאחרונה גם החלה רוצחת בדם קר. יש הומופוביה, והיא טרם נתפסה, שלושה חודשים לאחר הרצח הכפול המזעזע והנורא של שני בני נוער תמימים במועדון הנוער הגאה, יש הומופוביה והיא עדיין משתוללת ברחובות ה"עיר העברית הראשונה" ומאיימת לרצוח שוב.

כשהמשטרה טרם מצאה "קצה חוט" בדרך אל הרוצח המתועב המסתובב עדיין בינינו חופשי, נשאלת השאלה, האם ב"אמנות המחאה" יש משום התרעה וההרתעה כלשהי בפני "פשע השנאה" הבא? 

 --

כוס-אומו-פוביה- בתערוכת "כוסאומופוביה" שאצר זיו תדהר בכישרון, באומץ וביופי רב, מוצגות 24 עבודות חדשות, חזקות, מרשימות ונוקבות שיצרו במיוחד לתערוכה מגוון של אמנים: נשים וגברים, דתיים וחילוניים, סטרייטים, הומואים, לסביות ואפילו טרנסג'נדרית אחת - המנסים להתמודד באמצעות מדיות שונות באמנות עם מפלצת ההומופוביה.

מנחם ׁ(לגמרי) בן: "גל אוחובסקי הוא תועמלן הומו לסבי. בשביל מה נותנים לאוחוסקי  במה מרכזית בערוץהמוסיקה, כדי שיפיץ תעמולה הומו לסבית?...זה עניין למבקר המדינה לענות בו" (מנחם בן, מעריב תרבות, היום בבוקר 16.10.09).

אז זהו, שלא צריך את מנחם ("האח הגדול") בן, כדי לדעת שהומפוביה ("שנאת ההומואים" הלסביות והטרנס) היתה תמיד בתל אביב הליברלית והסובלנית, ולא רק במקומות מרוחקים "פרימיטיביים" בפריפריה הרחוקה מחוץ לגבולות "גדרה-חדרה".

באור ולא בצל: אם עד הרצח המזעזע הסתתרה ההומופביה במחתרת, עכשיו היא מסתובבת ויורה חופשי בהומואים במפשעה (כן, כן, אם לא ידעתם, אז הרוצח מ"ברנוער" ירה לילדים בפשעות, והוא היה מאוד מדוייק) 

הרצח הכפול היה פשע שנאה "מכונן", שבעקבותיו תפסו מספר אמנים מוכשרים אומץ, והחליטו שדי, עד כאן, מספיק "לייפות" את המציאות, ושהגיע הזמן להציג את מפלצת ההומופוביה, להנציחה ולתעדה במלוא כיעורה, מסוכנותה ורצחנותה. 

היום זה אנחנו, מחר זה אתם - אלא שההומופוביה היא רק ביטוי אחד, מגזרי, לתופעת האלימות הכוללת הגואה למימדים מעוררי אימה ופחד במדינת ישראל, כמו גם לשנאה ולחוסר הסובלנות – כלפי מיעוטים באשר הם: אלימת כלפי נשים מוכות, עובדים זרים, ערבים, דתיים והומואים ולסביות גם. מיעוטים וקבוצת שוליים שאינם זוכים לחופש ביטוי להקשבה ולנראות המתבקשת בתקשורת  ובאמנות הישראלית (לעיתים, אפילו בפורום זה..).  

--

אז מה דעתכם? האם יש ב"אמנות המחאה" תועלת כלשהי במלחמה כנגד האלימות בכלל

וכנגד ההומופוביה בפרט?   

"יו, אני מתה!" - עבודה של זיו תדהר, מתוך התערוכה הקבוצתית "כוסאומופוביה"

גלריה גרוס, רחוב בוגרשוב 86 (קומה ב'). ב'-ה', ו' 11:00 - 14:00 טל': 054-454-9502

 הנושא על האלימות הטירוף קיים בעולם הזה ,

וקשה לי להתייחס לדברים הקשיים הללו, כי זה משפיע עלי כל כך רע ,ואני מרגישה שאין לי אפשרות לעזור וזה תחושה מתסכלת,

 ובגלל זה אני מעדיפה

להיות בתוך מסגרת האמנות ולראות את העולם דרך המשקפיים שהאמנות נותנת לי.

אמנות מגוייסת " המושג תמיד היה בו טעם נפגם ,

אני זוכרת שהייתי בתערוכה של רות שלוס במוזיאון עין חרוד , וגליה בר אור דיברה על יצירה של רות שלוס עם פן מגויס ,

והיה ביצירה משהו גבוה גבוה ולא אישי.

במקרה של זיו תדהר עפ" י   העבודה הנ"ל אני לא בטוחה שאפשר לקרוא לזה אמנות מגויסת , כזיו עסוק בנושא

באופן ריגשי , אמנות מגויסת לדעתי מתייחסת לנושאים חיצוניים, שאמן מתגייס למען נושא חיצוני חשוב,

 פה נכנס אלמנט יותר אישי.

כי אם כך אפשר לקורא לכל עבודה אמנות מגויסת כי אנחנו מגוייסים בכל רגע למען עצמינו, לא?

והשאלה מתי העבודה היא מגויסת ? ומתי היא עבודה אישית?

אנחנו דור מגויס, מסתבר

ואיזה מין מיעוט זה נשים? הסתכלת סביבך לאחרונה?

רוניתי - חחח LOL

אתה צודקת לגמרי, איזה מיעוט ואיזה נעלים

התכוונתי ל"נשים מוכות" ותקנתי בבהתאם להערתך

תודה רבה.

אודי תודה רבה על התיקון

גם אמילי שלחה לי בפרטי הודעה דומה

תיקנתי בהתאם !!

ותודה רבה לשניכם

מכל מלמדי - השכלתי

לצערי אני חושבת שאין לאמנות כוח, לא למחות ולא לשנות.

אין בכוחה לייצר מחאה, במקרה הטוב היא מצליחה לייצג מחאה שקיימת בציבור או בקהילה.

צטט: דורית ב. 2009-10-17 12:39:06

לצערי אני חושבת שאין לאמנות כוח, לא למחות ולא לשנות.

אין בכוחה לייצר מחאה, במקרה הטוב היא מצליחה לייצג מחאה שקיימת בציבור או בקהילה.

 צר לי דורית אולם אני לא מסכים איתך - לאמנות יש הרבה כוח (ובנוסף תלוי עם אילו מדיומים יוצרים לא כולם רק מצלמים או מציירים ויוצרים את הגרניקה) למחות ולשנות כשהכוונה היא להגיע לכמה שיותר צופים, ליצור אצלם הזדהות (או התנגדות) בשביל להניע וליצור תנועה ושינוי (חיובי) - כל יוצר בלוויית האג'נדה שהוא מאמין ותומך בה. 

אפשר בהקשר הזה לראות את העבודה של בפה ג'רילו (Beppe Grillo)  שעובד באיטליה, נעזר באינטרנט וסיחף המונים איתו בכדי להלחם בשחיתות שבמדינתו.  פה ניתן לצפות בכתבה על פועלו 

צטט: אמן סודי 2009-10-17 15:25:12

צטט: דורית ב. 2009-10-17 12:39:06

לצערי אני חושבת שאין לאמנות כוח, לא למחות ולא לשנות.

אין בכוחה לייצר מחאה, במקרה הטוב היא מצליחה לייצג מחאה שקיימת בציבור או בקהילה.

 צר לי דורית אולם אני לא מסכים איתך - לאמנות יש הרבה כוח (ובנוסף תלוי עם אילו מדיומים יוצרים לא כולם רק מצלמים או מציירים ויוצרים את הגרניקה) למחות ולשנות כשהכוונה היא להגיע לכמה שיותר צופים, ליצור אצלם הזדהות (או התנגדות) בשביל להניע וליצור תנועה ושינוי (חיובי) - כל יוצר בלוויית האג'נדה שהוא מאמין ותומך בה. 

 

אפשר בהקשר הזה לראות את העבודה של בפה ג'רילו (Beppe Grillo)  שעובד באיטליה, נעזר באינטרנט וסיחף המונים איתו בכדי להלחם בשחיתות שבמדינתו.  פה ניתן לצפות בכתבה על פועלו 

 

רעי,

אני גאה בך!!!!!

"חוק הזנב הארוך של האמנות" עובד ובגדול, נראה לי שגם אתה מיישם אותו :-)

הבעיה שאנשים חושבים עדיין שאמנות זה מה שמראים לקומץ המבקרים (המשוכנעים ממילא)  בגלריה או במוזיאון, ולא היא!

לדימוי וקול  אמנותי חתרני יש כוח עצום, כאשר הוא הופך לקובץ דיגיטאלי, מופץ ברשת כווירוס, ומדביק את הגולשים במסר שלו, גם אם הם לא מודעים לכך.

צטט: avimedia 2009-10-17 16:31:02

רעי,

אני גאה בך!!!!!

"חוק הזנב הארוך של האמנות" עובד ובגדול, נראה לי שגם אתה מיישם אותו :-)

הבעיה שאנשים חושבים עדיין שאמנות זה מה שמראים לקומץ המבקרים (המשוכנעים ממילא)  בגלריה או במוזיאון, ולא היא!

לדימוי וקול  אמנותי חתרני יש כוח עצום, כאשר הוא הופך לקובץ דיגיטאלי, מופץ ברשת כווירוס, ומדביק את הגולשים במסר שלו, גם אם הם לא מודעים לכך.

 יש עם זה בעיה "קטנה" תסתכל על ההרצאה של דן דנאט "על ממים מסוכנים" בהקשר הזה (יש גם תרגום לעברית).הרצאה מאוד מעניינת בהקשר של "ממים" (Memes - יחידת מידע שמשתכפלת ממוחות ומאגרים לא-חיים של מידע) של מידע, הפצה, וירוסים והפצה של רעיונות ("טובים" ו"רעים").

בהקשר הזה אני מאוד אוהב לעבוד עם פרופגנדה, שיבוש תרבות ועבודה במרחב הציבורי (הרחוב והאינטרנט) בשביל להעלות שאלות ותהיות לציבור "שאינו משוכנע". 

ניראה לי שפעילות "מחאה" אומנותית בטלה לעומת פעילות מחאה אמיתית.

לדוגמא:

ז'וזה בווה - שעל עם טרקטור על סניף מקדונלד,

או פעולות מחאה ששכחתי מי עשה אותם:

האיש שנעמד מול משרדי ראש הממשלה לאחר מלחמת יום כיפור וטוענים שבגללו הממשלה של גולדה נפלה.

האישה השחורה שסירבה לפנות את מקומה באוטובוס, וממנה התחילה המהפכה השחורה בארה"ב.

האיש שהדליק את עצמו בפראג לאור מחאה על הפלישה הסובייטית (זה לא עזר הרבה).

יחסית "מחאה אומנותית" בטלה בשישים לעומת המקרים האלה.. 

האמנות יש לה כח אדיר היא משפיעה על האדם באופן אישי כפרט , וכך על היקום .

בכל התרבויות בני האדם מאז ומעולם עסקו באמנות כצורך נפשי.

משתמשים בה ככלי ריפוי , האמנים משתמשים בשפה הזאת כדאי להעביר את המסר שלהם לעולם .

הבעיה שהתרבות ה"ריקה " שקיימת היום,שמבינה רק סחר מכר יוצרת קושי להבין את שפת האמנות, ואינה מדברת בקולות הללו .

האמנים שחיים בתוך מערבולת ההתאמה שלהם לעולם המסחר , ולאמת הפנימית שלהם לא מסוגלים  לזהות  להבין את כוחה של האמנות.

כוחה של אמנות טובה שהיא מגיעה ויוצרת השפעה עמוקה בנבכי נפשו של   האינדיבידואל .

בדיוק הייתה היום (27.10.09) הרצאה בבית האמנים בירושליים של רונן אידלמן שכותרתה "אתה לא אמן, אתה אקטיביסט!" - מתוך סדרת מפגשים על אמנות, פרשנות ונקודות מבט. בהפקת ובהנחיית יונתן אמיר.

- אם מישהו היה אשמח לשמוע רשמים.