צטט: The River 2009-10-19 21:53:45
שלום תמר
קראתי את דבריך, ועלו לי מספר שאלות:
1) האם לעולם לא ננסה לשכך כאב , אף אם הוא מפיל את האדם למשכב??
2) זוהי בחירתו של האדם לחוות את הכאב ולא לנסות לשכחו, אולם האם מותר לו גם למנוע מאחרים את האופציה להרגיע את סיבלם?
(ואולי האמא "האכזרית" במאמר שלך היא דוגמא טובה לכך)
3) לפעמים אדם נמצא בהתמודדות פיסית/ נפשית מסויימת, והוא יודע שהכאב יפריע לו ויקח את כוחותיו, מהיכן שהם נצרכים יותר באותו זמן, האם גם אז נאמר שצריך לחיות עם הסבל?
בקיצור, מהם הגבולות??
תודה
ירדן
ירדן שלום רב
אשתדל לענות בקצרה ובאופן עינייני. סוגיות אלה הן בהחלט נושא להתמודדות.
הכאב הוא זה שיוצר את הגבול - תרופה שהאדם לוקח משבשת אותו.
לכאב עצמו אין מהות עצמאית ותפקידה, להגביל את האדם.
לדוגמא כאב בגב מגביל את האדם ולא מאפשר לו לעשות תנועות מסוימות. הסכנה לבריאותו של אותו הסובל גדלה ברגע שלוקחים ממנו את הכאב. בדרך כלל, המנוחה עצמה, פותרת את הבעיה. הבעיה שלנו היא שאין לנו סבלנות, הכל צריך להתרחש בקצב מהיר. לתהליכים יש את הקצב שלהם ואנו צריכים ללמוד לקבל את המציאות.
האדם לאורך כל ההסטוריה מנסה למצוא דרכים להשתחרר מהגבולות של הטבע. התרופה שמעלימה את הסימפטומים היא אחת מהדרכים להשתחרר מהמגבלות ולהיות חופשי. האם זה לטובתינו?
את התשובה הזו ניתן לבדוק בעדשה רחבה. ככל שאנו משתמשים ביותר תרפות, האם אנו יותר בריאם? האם אנו יותר מאושרים או יותר שמחים?
שמחה היא המדד היחיד לבדיקת בריאותו של אדם ואותה לא ניתן לבדוק באופן מדעי.
כל אם מגדלת את ילדה על פי ערכים אישיים. למרות שהתאגידים (המונעים מאינטרס כלכלי נקי) פועלים במרץ בכדי להסדיר את הטיפול התרופתי בחוק, יש עדין לאמהות היום את זכות הבחירה. אני מאמינה שאדם יודע להיות חולה ידע גם איך להיות בריא. ילד שלומד להתמודד גדל להיות ילד חזק ובריא יותר. הרוב קובע רק את הדרך המקובלת אבל להחלטת הרוב אין שום השפעה על האמת.
סבל בתווך הקצר מטיב עם האדם לתווך הרחוק, מי שבוחר לשלם את החשבון באשראי לא מרויח דבר.
בריאות היא בנפשנו
מקווה שההסבר מספיק ברור למרות שברור לי שהוא לא פשוט לעיכול
תודה על ההזדמנות להבהיר
תמר איל הומאופטית
הוספת תגובה על "היריון - נקודת מבט נוספת"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה