צטט: tamili 2009-10-21 19:55:14

פטשניק,

זה עניין של כיוונון התאורה - בניגוד להסתכלות מתחת לפנס.

יש סיטואציות ואתה מכוון את פנסך לימין או לשמאל, לפן זה או אחר של הסיפור.

הרי כל מי שמבקר בבית חולים (ובמוסד זה עסקינן כרגע) מכיר את הטענות והאכזבות. יש באמתחתי לא מעט.

אבל כאן התבקשנו לכוון אל הסיפורים שמחזקים - חוסן נפשי ורגשי, שתומכים בחוסן הגופני (כן, גם להיפך).

 

מה זה כאן התבקשנו ?

מי זה ביקש ?

מה אנחנו עדר ?

 

אני מוכן להענות לבקשה

 

אבל מבקש שיפתח פוסט מקביל של טיפול ב"חוליים" של המערכת

 

את יודעת, להתבשם מהטוב זה קל מאוד.

 

להתמודד עם הקשיים זה הרבה יותר קשה.

 

לפעמים שאני מבקר בבתי חולים אני רואה את מכתבי התודה הרבים של החולים תלויים על הקירות או אצל הרופאים וזה מחמם את הלב יותר מפוסט סכריני בדה מרקר קפה.

 

תפקידה של עתוונות היא לחולל שינוי, לקדם נושאים, לעורר דיון, גם לשבח כשצריך.

 

אבל רק לשבח להלל ולקלס זה נשמע לא טוב.

בד"כ לא קל לי לפרגן (אופי מחורבן) אבל אנצל כאן הזדמנות לפרגן לאחיות, מטפלים ועובדים פארא-רפואיים בבתי החולים ובבתים-סיעודיים. מדובר באנשים העושים עבודה פיזית קשה, חלקה במשמרות לילה, רובה עם אנשים במצב גופני ונפשי המצריך סבלנות אין קץ בתנאים שבהם בא רק להגיד - די נמאס. בכל זאת אני לומד מהם שוב ושוב איך ממשיכים לתת שירות מקצועי ואדיב, ולא פעם לומד גם טיפים מקצועיים שלא מוצאים בספרים. למדתי להעריך את קשי עבודתם בתקופה קצרה בה עבדתי כאח בבית-אבות. את חשיבות עבודתם אני רואה יום-יום. למקצועיות שלהם תפקיד מפתח באיכות הרפואה הישראלית.