כשאתה מתחיל את החיים שלך בתל אביב, אתה עומד ערום כביום היוולדך, תמים לחלוטין, כשכל מנגנוני ההגנה שצברת לפני כן נעלמו וכל הניסיון של החיים שלך עד כה הופך ללא רלוונטי. החיים שלך של "לפני תל אביב" נספגים בתוך מציאות חדשה בלתי נודעת, מפחידה ונצלנית ואתה... אתה עומד מבועת אבל כולך טוב, מופעם ולא מוכן לשום דבר שהולך להתרחש בחייך. לא משנה כמה תהיה למוד לקחים ובעל ניסיון, העיר הזאת מגמדת את כל החוויות שלך ומאפסת אותך לאפס מוחלט. אתה אפס קטן וחמוד שמתחיל לחיות מהתחלה!
זה תמיד מתחיל בחיפוש הדירה הראשונה ולמי מבינינו יש את הכסף הדרוש לדירה לבד? לאף אחד, לכן לחיפושים תמיד מצטרף איזה שותף פוטנציאלי/חבר טוב כי אם לא, תצטרך להתרוצץ בין "ראיונות עבודה" שאורכים דיירים שכבר גרים בדירה ומחפשים שותף שלישי/רביעי לדירתם המהממת. בגלל חוסר הניסיון בחיים עם שותפים אתה תעדיף לבחור כשותף הראשון שלך בדירתך הראשונה את החבר הכי טוב שלך כי תהיה לך אידיליית החיים המשותפים בראש ותפליגו בדמיונכם לחברות מדהימה ושותפות מוצלחת. אתה מדמיין איך תסתובבו ביחד בשוק ותבחרו עגבניות יפות, איך תבשלו ותנקו יחד וגם תעשו מסיבות לכל החברים שלכם.
אז אני הייתי אחת מהם ובחרתי לי לשותף את חברי הטוב ביותר כי היה נראה לי שעליתי על מתכון בטוח להצלחה כי הוא היה יציב יותר, בוגר יותר, אחראי יותר וגבר הרבה יותר ממני. במאמצים משותפים מצאנו דירת החלומות לתל אביבי הטרי, דירת "זוג" ברחוב שנקין! האאאא שנקין! דמיינו לכם איזה מלהיב זה לחיות שם כשאתה צעיר, טרי וירוק כמו עלה אביבי. לא יכולנו לראות את החדרים בלי הדלתות ואת החלונות בין החדרים בלי זכוכיות (ואת כל חוסר הפרטיות שנובעת מזה). התלהבנו מהמרפסות העתיקות, מאריחי רצפה העתיקים, מהאמבטיה עם צדפות ומהתקרות בגובה 10 מטר. מי היה יכול לחשוב על רעש, על חוסר הנוחות ועל המטבח הפצפון? ומי בכלל בשיא כל ההתלהבות הזאת יכול לשים לב לסעיפים הבעיתיים בחוזה בן 10 עמודים ועל כך שבעל הדירה הוא עורך דין (מנורת הזהרה אדומה וסירנה שזועקת זהירות!!!).
אז בהתחלה הויכוחים עם השותף היו על האוכל והכסף שמושקע בו. אבל השותף קנה ובישל ואני התרוצצתי בין עבודותיי הרבות (נושא שיורחב בהמשך הפוסט - הבטחה). היינו מבשלים על גזיה אורז בלי כלום ויושבים שעות ארוכות על המרפסת עם בקבוק יין אדום. עם הזמן כשהפיוזים שלי החלו להשתחרר בתוך ההווי התל אביבי והתחלתי להתערבב בתוך דייטים רבים אינספור (טוב מי לא היה עושה את זה?) שותפי התחיל לסבול מהפרעות בלתי פוסקות באמצע הלילה, מרעשים והחיים העליזים שלי. לפעמים הייתי מתעוררת בבוקר ומוצאת את חליפת הצלילה שלו רטובה תלויה במקלחת (באמצע נובמבר) ואז התחלתי לקבל מכתבים ארוכים עם רשימת התלונות היומית. המכתב האחרון הגיע אחרי שהוא רוקן את כל הבר של אגאדיר, ואני הייתי צריכה לפנות את הדירה תוך שבוע.
מיותר לציין ששנה אחרי זה קיבלתי מכתב מעו"ד התובע אותנו על נזקים בלתי הפיכים שגרמנו לדירה! ואת הישבן החצוף שלו כיסה סעיף בחוזה שאמר כי אין בעל הדירה חייב להוכיח את הנזקים, הוא פשוט יכול לדרוש ואנחנו המטומטמים חייבים לשלם.
הדירה הבאה שלי כמובן הייתה לבד והגודל שלה היה כמובן לא יותר מ-10 מטר כולל הגלריה, כי זה מה שתל אביבי תפרן יכול להרשות לעצמו.
אתם יודעים מה עובר על התל אביבי הטרי כשהוא מנסה להתפרנס באמצעות כישוריו הדלים? הוא מסתובב רעב ומותש (בדרך כלל ברגל) ועובר התלמדויות שלא נגמרות, במסעדות, בברים, בבתי קפה ובחנויות. אחרי התלמדות יכולים להגיד לך שאין כרגע מקום, המסעדה יכולה להישרף (כן זה קרה לי פעם במשמרת הראשונה שבה הייתי אמורה להתחיל להרוויח כסף), הבוס יכול לסנן אותך או שיכולים להעניק לך ברוחב לב 2 משמרות בשבוע בשכר מינימום (אם לא פחות).
אתה מתרוצץ מראיון לראיון מעבודה לעבודה, מנסה לחשוב על שילוב כמה משרות במקביל ועל איך אתה חוסך וחיי בו זמנית וכולם נראים בהתחלה נחמדים ומבקשים שתתלמד בחינם שבוע שלם. כשאתה מוצא סוף סוף עבודה היא בדרך כלל בשעות לא אנושיות או במרחק לא אנושי מהבית. לכן מצאתי את עצמי עובדת לפעמים "רק" ב-4 עבודות במקביל ולפעמים גם 20 שעות ביום בלי להיות מסוגלת למצוא זמן כדי להחליף מנורה בשירותים (מזל שהיו נרות).
אחרי שהתל אביבי החדש מוצא מקום לחיות בו ומקום להרוויח את הגרושים שלו הוא מתחיל לחפש מקום זול לקנות בו את האוכל שלו. מאוד קשה בעיר הזאת כשבכל רחוב מרכזי יש 4 סניפי PM:AM יקרים שקורצים לך בנוחות שלהם. אבל אתה תפרן לכן אתה סוחב שקיות כבדות מהשוק (ברגל כמובן, כדי לחסוך את החמישה שקלים שעולה מונית שירות עד הבית). אתה אומלל כי אין לך זמן לישון וכסף לאכול ואתה קונה בקבוק עקר ב-12 שקל כי ליין שעולה 30 אין לך תקציב (כי עשרה מטרים שאתה קורה להם בית עולים לך כמעט את כל המשכורת).
לאט לאט אתה מתחיל להתגלגל ולהבין, לרחרח את הסביבה, להכיר אנשים ולהתרגל למכבסה עם שירות משלוחים עד הבית (במקום לסחוב שקיות כבדות של בגדים למכבסה, להתחנן בקיוסק שיפרטו לך כסף ולשבת שעות במכבסה בתור למייבש).
השלב הבא בהתפתחות האישיות התל אביבית הוא מציאת בן זוג, לכן אתה מתחיל לצאת לדייטים בברים השכונתיים ואז אתה מגלה את נפלאות ההנגוברים. לפעמים אתה מנסה לשלב בין העבודה והדייטים ואז הדייטים שלך מתרחשים תוך כדי המשמרת במסעדה/בר שבו אתה עובד. יצירתי לא? אתה נכנס למערבולת של חיי פרנסה קשים ואינך מצליח להבין איך כולם מבלים להם בבתי הקפה כי אתה עוד לא יודע שאלה הם התל אביביים הוותיקים שכבר הסתדרו עם דירה מפנקת ליד הים ואיזו קומבינה בשביל הפרנסה.
עם הזמן אתה לומד את כל סודות ההצלחה בעיר הגדולה ומכיר אנשים נכונים. אתה לומד להשתמש במוניות במיומנות כזאת שהמתנה של 5 דקות למונית שירות יכולה להטריף אותך. אתה מוצא עבודת לילה שמאפשרת לך ישיבת בטלה בבית קפה כל היום וסוף סוף אתה מתחיל לטעום את טעמן המופלא של ארוחות הבוקר המפנקות וארוחות העסקיות המשתלמות. אתה מפסיק לבשל וללכת לשוק והקניות שלך מתבצעות רק באיי אם פי אם הכי קרוב לבית כשלרוב המקרר שלך מארח רק בקבוק אבסולוט ושישיית רד בול.
אחרי זה אתה מתחיל לקנות חולצות של לקוסט, שעונים של גוצ'י וגי'נסים של דיזל, כפכפים של האוונה ותיקים של גס. אתה מתחיל להסתובב במקומות מופלאים כמו קלרה וברקפסט ולחזור הביתה באור יום מבילויי לילי. ובסוף אתה עובר לגור ממש ליד הים בדירה מחולקת שעולה 4000 בחודש. הבית שלך מתמלא ברהיטי איקאה ופריטים מגניבים מחנויות לעיצוב הבית. אתה מתחיל לקנות מגאזינים כי העיתונים כבר לא מספקים לך את הריגוש (טוב אולי ה"עכבר" כי רק בו יש אינפורמציה על תל אביב).
אחרי טעימה מהחיים ה"טובים" והפיכתך לעכבר העיר, אחרי שלא ראית איך נראה צפון ודרום הארץ מזה כמה שנים נמאס לך מכולם. הברים משעממים, המסיבות כבר לא מה שהיו פעם ואנשים כבר לא יפים. זה השלב שבו אתה הופך לעכבר בית כי אתה בוחר לבנות את חייך בתוך הבועה הנוחה שלך שמורכבת מהדירה הנוחה, מעגל חברים, בית קפה שכונתי ו-PM:AM הקרוב לביתך. הפלצנות מתפוצצת לך בפנים ואתה מואס בדייטים ובסלקציה. אתה מזמין את האוכל שלך מהמסעדות במקום ללכת לשבת בהם כי אין לך כוח להזיז את עצמך מהספה שלך שקנית באיקאה.
אז מה היה לנו כאן? היה לנו את כל שלבי ההתפתחות של הנפש התל אביבית ודעיכתם של חיים מפונקים של עכבר העיר שחיי את החלום הגדול של לעבוד מעט להרוויח יותר, לאכול טוב, להתלבש יפה ולהיראות הכי טוב. אחרי שאתה עובר את כל הניצול והחוסר צדק, אתה מתחיל להבין את מהותם של החיים היפים, אחרי שהושפלת אתה מתחיל להתייחס לעצמך בהערכה גדולה ולשאוף קדימה. אבל בשביל מה? בשביל להכיר את בן זוגך לחיים, לעשות חתונה מפוארת, להקים משפחה, לקנות דירה בשכונת מגורים בפתח תקווה או בית קטן במושב (כדי שלילדים שלך יהיו תנאי מחייה נאותים) וכדי שתוכל להיזכר בנוסטלגיה על החיים התל אביביים האלה שהיו לך כשהיית צעיר, כשהלכת למסיבות ולבשת מותגים.
האם התהליך המפרך של הסתגלות ארוכה שווים את כל זה?
הוספת תגובה על "מדריך לתל אביבי מתחיל"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה