מתי בעלי ובעלות הגלריות המסחריות (ומייד אדגיש כי יש צדיקות וצדיקים בסדום) יבינו ויפנימו כבר, שהם לא "בעלי באסטות" ו"חללים להשכרה" ושהם שונים בייעודם ובתפקידם מבעלי חנויות נעלים או סלונים לשמלות כלה?

--

תפקיד הגלריה המסחרית: לגלריות המסחריות יש את הכוח המוביל בגילוי האמנים החדשים, בחשיפתם, בתמיכה ראשונית בהם, בייצוגם ובקידומם. כוח זה יוצר מחוייבות של הגלריה, לבסס את הקשר שבינה לאמן על אמון הדדי, תמיכה, נאמנות ו"זוגיות בונה מפרה", המבוססת על אורך רוח וסבלנות, ולא רק על בסיס כספי ועל חוזה "יבש" ו"מקפח".  

--

ללא לב ונשמה- אלא שלדאבוננו, לא מעט גלריות בתל אביב (וכמובן, שלא אזכיר שמות, לא רוצה מכות) משמשות רק כחללי תצוגה ומכירה, ועוסקות יותר בעסקים, והרבה פחות באמנות.מעט מאוד בעלי גלריות מספקים לאמנים "בית גידול", תומך, חם הולם.  רוב בעלי הגלריות מעוניינים רק ב"קופה יפה" ו"בעמלה שמנה", שברוב המקרים מגיעה עד 50% מהיקף המכירות! אין להן רצון לתמוך באמן עד "שיתפוס" בשוק, והן רק רוצות, "להציג ולזרוק" (להוציא, כמובן, אמנים מכניסים, אותם הם מטפחים כ"פרות מזומנים"), וממש לא אכפת להם, שלאמנים שמציגים אצלהם, אין, כסף לשכר דירה, ואפילו לפעמים, גם אין די כסף כדי לקנות אוכל במכולת...אשכרא ככה.

--

האמנים כסחורה- לאמנים מתחילים (וגם וותיקים) קשה מאוד להציג, ללא גוף כלכלי המגבה אותם. הם טרודים, מהיד אל הפה, בבעיות פרנסה.

ולצערנו, לא מעט גלריות (דווקא אלו שמתפרנסות לא רע בכלל) מנצלות לרעה את הידיעה שהאמנים ייצרו בכל מקרה, כי זה בדמם ובנפשם, בשל הצורך הנפשי טוטאלי שלהם להגיע לקהל; ולכן הם (בעלי הגלריות) פשוט מתייחסים אליו כ"סחורה עוברת לקונה", ותו לא; כ"קלף מיקוח", שאפשר גם "לשחוט" אותו, כספית, שהרי ממילא הוא שבוי בידן..  

שלום לך גיא

אני בעצמי גלריסטית (למקרה שנתון זה חמק מעיניך). אני חושבת שיש לי הסמכות לענות לך על שאלה זו. 

האמת שדי נמאסו עלי דיונים כוללניים כאלה - "הגלריות" "האמנים" וכו' - שהרי מדובר בבני אדם שלכל אחד ישנה אגנדה אישית.

לי נראה שאין לך מושג על מה אתה מדבר כשאתה כותב דברים אלו - נראה לי שאתה ממש לא מצוי בסצינת הגלריות ואני בטוחה שלא ביקרת בכל הגלריות הקיימות. כי אם הייתי מצוי, היית יודע שאתה טועה - שהרוב הגדול של בעלי הגלריות בתל-אביב הם אנשי אמנות מקצועיים, בעלי ידע ובעלי רצון להשאיר חותם.

ישנן גלריות (בודדות) שאכן פועלות כמו חנויות לממכר ציורים ומי אתה או כל אדם אחר - שיגיד להם באיזה אופן להתפרנס?

 אבל באמת מזמן לא התנגחו קצת בגלריסטים - והדברים שלך נראים לי פרובוקציה נטולת כל ביסוס.

דבי יקירתי

עם כל הכבוד -  מהירות תגובתך, שפע חרונך ועוצמת חמתך (שלא לומר השתלחותך) כי רבה - מעידים כי נגעתי פה בנקודה כואבת וחמורה.

האמיני לי שיש לי הרבה יותר ממושג על מה אני מדבר,

והכתוב מעלה מבוסס על עובדות, ראיות ועדויות -

מכלי ראשון, מפי האמנים (שאני מכיר, והם לא מעטים) עצמם. 

--.

הקפדתי לציין, שאמנם ישנם צדיקות וצדיקים ב"סדום",

אבל דווקא הם הבודדים,

ספורים הם הגלריסטים בעלי האג'נדה, ובעלי הרצון "לגדל" אמנים;

הרבה יותר גלריסטים מבקשים "לגדל" את חשבון הבנק שלהם;

הרבה יותר גלריסטים הם "משכירי חללים" בלבד;

שלא מעט אמנים נפלו חללים לרגלם.

--

נהייתם שכונה- ושוב, לא אזכיר שמות,

אבל ארמוז שאפילו ב"שכונה" שלך (גורדון, בן יהודה כזה...),

יש לא מעט נבלות, שהטורפות פגרי אמנים רעבים,

ושותים את דמם לרוויה...

צטט: גיא משיח 2009-10-24 18:54:00

הגלריות המסחריות – הלנצח רק "מסחרה"?

מתי בעלי ובעלות הגלריות המסחריות (ומייד אדגיש כי יש צדיקות וצדיקים בסדום) יבינו ויפנימו כבר, שהם לא רק בעלי "חלל להשכרה", שהם שונים בייעודם ובתפקידם מבעלי חנויות נעלים או סלונים לשמלות כלה?

הם יפנימו כאשר האמנים יפעלו ויבינו שאין הכרח להפיץ ולשווק את יצירותיהם דווקא בערוץ של הגלריסט, או הדילר....

אפשר לעשות זאת עצמאית, ראה שלל גלריות מרושתות בפוסט:

עסקי אמנות און-ליין

האמנים עוד לא נגמלו מרעיון הגלריה כשער היחיד לקיום והכרה אמנותית.

זה לוקח  זמן, אבל אין לעמוד בפני ההכרח הבלתי נמנע...

הנה דוגמה:

הזנב הארוך של האמנות

צריך טיפה סבלנות...:-)

מי מבין בצורה הטובה ביותר את צרכיו של האמן (במכולת)?

הוא עצמו בלבד!

שנים שיכנעו אותו שהוא יצרן ערמות של בדים וניירות שאין להם שום ערך ללא הרגע ה"קסום" בו יופיע ה"מושיע",   בעינו החדה ושיפוטו המבין, יברור את העידית מהערמת הזיבורית, ויפיץ את דבר האמנות  הנסתרת  לעולם האספנים שמחוץ לסטודיו (הרי האמן אינו מסוגל בעצמו לכך)....

גיא נכבדי.

.

צריך להסתכל על התמונה (תרתי משמע) במכלול המלא שלה, ולא רק נקודתית.

האמנים,בעלי הגלריות,סוחרי האמנות וכל מי שיש לו יד ורגל בשוק האמנות יודע שהשוק מצומצם בישראל. יש מספר מצומצם של רוכשים כבדים עוד מעגל של כמה מאות רוכשים בינונים ומעגל שלישי של כמה אלפים בודדים של רוכשים קלים. אני מעריך שכלל שוחרי האמנות בישראל מונה כמה אלפים בודדים.הציבור הרחב ברובו אינו צרכן של אמנות יקרה וייחודית. הוא (הציבור) מעדיף לרכוש בכספו ספה של נאטוצ'י בעשרת אלפים שקל על פני ציור או פסל במחיר זהה. זה המצב ועם זה על כולנו להתמודד יום יום. גם האמנים וגם בעלי הגלריות. וזה לא קל.

לכן לפני ששולפים אימרות שפר כנגד קבוצה מסוימת רצוי להבין שאין שחור לבן אלא הרבה אפור והרבה קושיים.

.
בברכה....

צטט: yacovgabay 2009-10-24 20:07:55

 

צריך להסתכל על התמונה (תרתי משמע) במכלול המלא שלה, ולא רק נקודתית.

האמנים,בעלי הגלריות,סוחרי האמנות וכל מי שיש לו יד ורגל בשוק האמנות יודע שהשוק מצומצם בישראל.

מסכים איתך יעקב!

אנחנו מצויים בעולם משתנה במהירות. מי שלא מסתגל מוצא עצמו  מחוץ למשחק...

דוגמת תעשיית הרכב בארה"ב, רק עכשיו מבינים שצריך לעבור להיברידי וחשמלי...

מה שהתאים פעם כבר לא עובד היום...

אתה יכול להזמין את הרכס או המוצר בהתאם לנתונים שתכניס באתר המכירה (קונפיגורציה, צבע, גימור, אביזרים וכו')

כנ"ל האמנים מצויים באותה הסירה, צריכים להבין איך תוצרתם תתאים  למציאות ולשוק ולצרכנים המשתנים.

גיא, מה שבאמת בעייתי הוא התנערות הממסד.

לו היו הרבה (הרבה יותר) חללים עירוניים שלא למטרות רווח. לו העיריה היתה מעודדת פתיחת חללים פרטיים לתצוגת אמנות

באמצעות תמריצים (הקלות בארנונה וכו..) לו כל מבנה ציבור (כולל בנק, בניין משרדים וכו'..) היה מחוייב בהקצאת שטח משמעותי לתצוגת אמנות לרווחת הציבור. לו המדינה היתה מחייבת קבלנים להציב עבודות עבודות כחלק מהיתר הבניה. 

והרשימה כמובן עוד ארוכה.. לו כל זה היה קורה אולי שליטתן המוחלטת של הגלריות המסחריות היתה קטנה.

אבל אני מרגיש שמה שאתה מכוון אליו הוא דווקא תרבות המסחר בארץ. וכאן לא נותר לי אלא להזדהות איתך.

עשיית עסקים בישראל בין אם מדובר באמנות או בסחר מוצרי צריכה היא מתחת לכל ביקורת. אמנים ובעלי גלריות בתוך עמם הם יושבים ואף אחד כאן לא ממש צדיק מוחלט. בחברה שמקדשת עשייה של כסף מהיר וקל, כולם רוצים להביא את "המכה" ואין מחר.  

 חלק לא מבוטל מבעלי העסקים מתחמנים, משקרים ומתמרנים.  מילה זו לא מילה וכו'..וגם הצד שמנגד ("הלקוח") לא טומן ידו בצלחת. כאן לא משלמים בזמן. או לא משלמים בכלל. מתנהגים בזלזול וכו'.. 

שהרי ביננו, חלק מהאמנים מרמים את בעלי הגלריות שמייצגים אותם. אלה מצידם לוקחים עמלות מטורפות. האספנים מנסים להערים על בעלי הגלריות שרק רוצים לשרוד בתנאי שוק קשים ובקיצור הנה לך מעגל קסמים של גועל.          

חלק לא קטן מהלקוחות שלי בעולם האדריכלות משקר ללא הרף!! מצייר מצגי שווא של ההון שברשותו או מסתיר אותו.זה מחליא!!

זה פועל יוצא של מנטליות חברת המהגרים שחיה בתחושה מתמדת של חסר. באירופה בארצות מסויימות ובארה"ב בערים גדולות יש תחושה של שפע. אין סיבה שבעל הגלריה יעשוק את האמן או שזה ימכור מאחורי גבו של בעל הגלריה, כי שניהם יודעים שיש גם מחר. 

 בינתיים כאן זה אחרת. המדינה עוד צעירה. אל תשכח רבים בכלל לא רצו לבוא לכאן (אלא רצו אמריקה וכו'..) 

 אולי בדור הבא תתפתח תחושה של בטחון, שייכות ועצמאות ודברים יתנהלו אחרת. מי שלא מרגיש "אורח" או פליט מזדמן על אדמתו נוהג בסביבתו יתר כבוד.

זה גם מסביר מדוע לא משקיעים כאן באמנות.. הישראלי מחפש את מה שמניב כסף מהיר וקל. עכשיו זה דירה בת"א , אז כולם מתנפלים כמו עדר פרות על כל מחסן מעופש בצפון ת"א. . השקעה באמנות דורשת זמן וסבלנות..  אתה רוכש עבודה של אמן מתחיל ומהמר במידה מסויימת. צריך סבלנות. אולי רק ילדיך יראו "רווחים"..יש שההשקעה תוכיח את עצמה ויש שלא. סבלנות אצל ישראלים? מה הם "פראיירים" שיסכנו את הכסף שלהם? אם הוא לא "מניב" תוך שעתיים הם קופצים מהגג.                          

צטט: טעון טיפוח 2009-10-24 22:05:01

גיא, מה שבאמת בעייתי הוא התנערות הממסד.

לו היו הרבה (הרבה יותר) חללים עירוניים שלא למטרות רווח. לו העיריה היתה מעודדת פתיחת חללים פרטיים לתצוגת אמנות

באמצעות תמריצים (הקלות בארנונה וכו..) לו כל מבנה ציבור (כולל בנק, בניין משרדים וכו'..) היה מחוייב בהקצאת שטח משמעותי לתצוגת אמנות לרווחת הציבור. לו המדינה היתה מחייבת קבלנים להציב עבודות עבודות כחלק מהיתר הבניה. 

והרשימה כמובן עוד ארוכה.. לו כל זה היה קורה אולי שליטתן המוחלטת של הגלריות המסחריות היתה קטנה. 

ויש גם את העניין התרבותי שאותו היטיב לתאר לפני יעקוב. רכישת נופשון בטורקיה, שרשרות זהב, מסך פלזמה, ספה וולגרית בקסטיאל, כל אלה קודמים לרכישת אמנות.             

הבנקים מצמצמים שטח, לא רוצים שתגיע תנהל החשבון און ליין..

הספריות העירוניות כנ"ל, ושאר שירותים...

ראה תערוכת הספרים בפרנקפורט מצטמקת...

מוכרים ספרים ב10 ש"ח להורדה לסלולר, כיוון שיש מיתון ולאנשים אין כסף לספר ב-80 ש"ח.

המול"ים מודים: "אנחנו מוכרים מידע, מסרים"...

אם זה לא הולך על נייר בגלל העלות, ואי יכולת לרכוש (מיתון), נמכור בכול דרך אחרת.

והאמנות?

תאלץ ליישר קו...

אם מיליארד סינים יורידו לסלולר תמונה בסנט, הצייר יחיה בטוב!

צטט: גיא משיח 2009-10-24 18:54:00

 

עם כל הכבוד -  מהירות תגובתך, שפע חרונך ועוצמת חמתך (שלא לומר השתלחותך) כי רבה - מעידים כי נגעתי פה בנקודה כואבת וחמורה.

האמיני לי שיש לי הרבה יותר ממושג על מה אני מדבר,

והכתוב מעלה מבוסס על עובדות, ראיות ועדויות -

מכלי ראשון, מפי האמנים (שאני מכיר, והם לא מעטים) עצמם. 

 

 המסקנה שלך מוטעית - לא נגעת בשום נקודה כואבת. אני לא לקחתי זאת אישית וכפי שאמרתי - אני מכירה את הקולגות שלי ואתה עדיין לא משכנע אותי. כשאומרים לי "תאמיני לי" - זה ממש לא משכנע אותי. אתה עורך דין, אני בטוחה שאתה מכיר את השדה שבו אתה פועל. אני מכירה את השדה שלי היטב. 

מיעוט אינו משקף את הכלל ויש משום הכפשה באמירה הכוללת של דבריך.

צטט: yacovgabay 2009-10-24 20:07:55

גיא נכבדי.

.

צריך להסתכל על התמונה (תרתי משמע) במכלול המלא שלה, ולא רק נקודתית.

האמנים,בעלי הגלריות,סוחרי האמנות וכל מי שיש לו יד ורגל בשוק האמנות יודע שהשוק מצומצם בישראל. יש מספר מצומצם של רוכשים כבדים עוד מעגל של כמה מאות רוכשים בינונים ומעגל שלישי של כמה אלפים בודדים של רוכשים קלים. אני מעריך שכלל שוחרי האמנות בישראל מונה כמה אלפים בודדים.הציבור הרחב ברובו אינו צרכן של אמנות יקרה וייחודית. הוא (הציבור) מעדיף לרכוש בכספו ספה של נאטוצ'י בעשרת אלפים שקל על פני ציור או פסל במחיר זהה. זה המצב ועם זה על כולנו להתמודד יום יום. גם האמנים וגם בעלי הגלריות. וזה לא קל.

לכן לפני ששולפים אימרות שפר כנגד קבוצה מסוימת רצוי להבין שאין שחור לבן אלא הרבה אפור והרבה קושיים.

.
בברכה....

 הי,

יעקוב- הבעיה נעוצה בגלריות ובמוזאונים שמנצחים אומנות בינונית מנוונת לצורך תזרים מזומנים ממש כמו חניות נעלים או שטיחים אלה שהם מנסים להקנות לעצמם קסם תרבותי שלא ממש קיים בחלקה עלובה זאת של העולם!

אם היו כאן גלריות של ממש שרואות את עצמם קודם כול כמרכזי תרבות ולא מרכזי קניות אזי תמונת המציאות היתה אחרת ובמקום פוסטרים היו הילידים כאן קונים אמנות של ממש...

השוק הפונטנציאלי הוא אדיר אבל נישלט בידי שרלטנים!

גיא שלום

אכן נשמע כאילו יש לך הבנה גדולה באמנות, ולכן יש לי רעיון בשבילך,

למה שלא תפתח בעצמך גלריה שבה תוכל לקדם את כל אותם אמנים שאתה מאמין בהם וביצירות שלהם.

רק קח בחשבון שכל חודש כזה שבו אתה גם ממן את עלות הגלריה וגם ממן את התערוכות, הקטלוגים והיח"צ

יעלה לך כ-40,000 ש"ח.

ושנה כזו תעלה לך כ-500,000 ש"ח.

הלו גיא?

אתה עדיין כאן?

צטט: 8art 2009-10-25 01:29:22

גיא שלום

אכן נשמע כאילו יש לך הבנה גדולה באמנות, ולכן יש לי רעיון בשבילך,

למה שלא תפתח בעצמך גלריה שבה תוכל לקדם את כל אותם אמנים שאתה מאמין בהם וביצירות שלהם.

רק קח בחשבון שכל חודש כזה שבו אתה גם ממן את עלות הגלריה וגם ממן את התערוכות, הקטלוגים והיח"צ

יעלה לך כ-40,000 ש"ח.

ושנה כזו תעלה לך כ-500,000 ש"ח.

הלו גיא?

אתה עדיין כאן?

בישביל לכסות חצי מיליון שקל בשנה ועוד להרוויח צריך מעל למיליון ש"ח הכנסה.

זה משאיר מעט מאד כסף לאמן!

פעם בעידן הגילדותו "מעמדות" סגורים,  אולי הייתה הצדקה למתווך בין היצרן לצרכן

לא נותר אלא לחפש ערוץ אלטרנטיבי, ללא מתווך - יזמות אישית ורידום עצמי...

היום בעידן הסייברספייס, מה שהגלריסט יודע כולם יודעים מהגוגל ומויקיפדיה.

ניתן למצא מי קונה מה בכמה ומתי....

ZAP לאמנות אינו רעיון רע כל כך!

תודה רבה על כל התגובות והרעיונות המדהימים:

לאבי ("AviMedia") רוזן  - שהצביע על עתידם של "עסקי האון-ליין" הבלתי אמצעיים באמצעות רשת האינטרנט, בין האמן לקונים פוטנציאליים - מסחר אינטרנטי הצפוי להתרחב מאוד בשנים הקרובות עם שיפור הטכנולוגיות;

לזיו ("טעון טיפוח") תדהר - עם הרעיון הנפלא, להגברת התמיכה והעידוד מצד העיריה ו"מבני ציבור": בהקצאת חללי תצוגה עירוניים, הקלות בארנונה ובמיסים העירוניים והטלת החובה על "מבני ציבור" להקצות שטחים להצגת אמנות לרווחת הציבור;

ולאהד ("ישות נצחית") זקהיים - שמדבר על שינוי תדמיתי ומיצובי של הגלריות המסחריות מ"מרכזי קניות" ל"מרכזי תרבות".

לעניין ההוצאות הכבדות - עליו מצביע דרי (8Art) לוי - בל נשכח, שלמול ההוצאות יש גם הכנסות נכבדות מהמכירות, מעמלות שמנות ומתשלומי "שכר דירה" ישירים שנדרשים חלק מהאמנים לשלם ישירות לבעל הגלריה (כתנאי לשכירת החלל)

כך שעם כל הכבוד, "דמעות התנין" של בעלי הגלריות, אינן מצליחות לשטוף את כתמי הדם של האמנים....