הגישה הקיימת גרסה שהסוכרים עצמם הם שגורמים לכך. העובדות מוכיחות אחרת. תרופות מעוררות כמו אדרנלין וקורטיזון מעלים את רמת הסוכר בדם אך הם לא גורמים להתנהגות היפר אקטיבית!

העובדות מצביעות על כך שדווקא רמת סוכר נמוכה בדם מאופיינת בעצבנות וקשיי ריכוז, כלומר בתופעות המאפיינות היפראקטיביות.

סמים מדכאים (שמפחיתים את עוצמת הפעילות הרגשית) כמו אלכוהול והרואין גורמים לתופעות זהות לאלו של הפרעת קשב, ריכוז והיפר אקטיביות ואוטיזם. (ברמות עוצמה שונות). היפר אקטיביות, הכרוכה ברמת פעלתנות גבוהה, נגרמת דווקא מרמת פעילות רגשית נמוכה. לכן, תרופות מעוררות, שמעלות את רמת הפעילות הרגשית מסייעות להיפראקטיביים.

אכילת סוכרים גורמת להגברת הפרשת האינסולין. פעולת האינסולין מנוגדת לזו של האדרנלין. בעוד האינסולין גורם להעלאת רמת הסוכר בדם, האינסולין גורם לאגירת הגלוקוז בתאים כגליקוגן. אינסולין גורם לייצור טריגליצרידים. אדרנלין גורם לפירוקם. ועוד.

אדרנלין הוא כמובן הורמון מעורר שמעלה את רמת הפעילות הרגשית. אינסולין הוא הורמון שמדכא את הפעילות הרגשית (מפחית את עוצמתה). הורמון זה מפחית את עוצמת השפעתו של אדרנלין והוא בעל תופעות לוואי נפשיות וגופניות מותאמות. (ביניהן קשיי ריכוז).

השמנה קשורה בהכרח להפרשת אינסולין. בהתאמה, סמים מדכאים כמו אלכוהול גורמים להשמנה. בתקופות שבהן אנו חשים ריקנות רגשית עולה רמת התיאבון. קור שמפחית את הפעילות הרגשית מעורר גם הוא תיאבון מוגבר.

אציין שתרופות מסוימות נוגדות דיכאון ופסיכוזה (שהן תופעות רגשיות) מאופיינות בתופעות לוואי של השמנה.

אכילת הסוכרים מגבירה את הפרשת האינסולין ולכן גורמת להתנהגות היפר אקטיבית.

כפי שראינו אינסולין, הורמון מדכא, שמפחית את רמת הפעילות הרגשית, גורם להגברת הפרשה הטריגליצרידים. לכן, סמים מדכאים כמו אלכוהול שמגבירים את הפרשת האינסולין גורמים להעלאת רמת הטריגליצרידים. אנשים בעלי רמת עוררות נמוכה (שחלקם בעלי קישורים ריאליים מודעים) יהיו בעלי נטייה לפתח רמה גבוהה של טריגליצרידים. פעילות גופניות שגורמת להעלאת רמת האדרנלין תגרום להפחתת רמת האינסולין, להפחתת רמת הטריגליצרידים, ותסייע בטיפול בבעיית הריקנות הרגשית.

אתם מוזמנים לקרוא עוד באתר הספר "העוצמה הרגשית":

www.emotional-power.com