שלום חברים יקרים,

אשמח לתגובתכם
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1289084

שלום לך ,

תשובתי מתחלקת ל"מצד אחד" ו"מצד שני".

מצד אחד , מתן לגיטימציה לתכנים של קושי היא מעשה מבורך. במיוחד נכון הדבר בפורום הנוכחי שלעיתים מגזים בהאדרת תפקידו של האימון ובדמות המאמן כמסמל את ה"כול יכול"- אחד שפעם היה קשה לו אולי , אבל היום הוא כבר צמח מעבר לכך... 
במובן זה הגילוי שלך שגם למאמנים יש "דאונים" הוא מבורך כי הוא מעשה של צניעות מקצועית - מושג שיש מקום להטמיע אותו טוב יותר בקהילת האימון (דעתי האישית בלבד ).  

מצד שני, צריך לחשוב מה בדיוק , ואת מי משרת הגילוי למתאמנים שגם לך יש "דאונים" . אם מדובר בגילוי שכזה שעולה מדי פעם באופן טבעי , ניחא . אבל לא הייתי ממליץ על כך כמכשיר אימוני ובכל תנאי. המוקד באימון הוא המתאמן ולא המאמן.  

אמיר שלום,

תודה רבה על תגובתך החכמה. אתה אכן צודק, זה אינו כלי אימוני ומוקד האימון הוא לא אחר מאשר המאומן.

עם זאת, בחוויה שלי עם מאומנים לעיתים האמפתיה האמיתית שאני מגלה כלפי "הנפילות" שלהם גורמות להם לתהייה

ולעיתים אף להערות ציניות בדיוק מהמקום שציינת בתגובתך. יש איזו תחושה שלהם שאני מחוסנת, שלי זה לא קורה -

ואם זה כך, אז וודאי אני לא מסוגלת להבין/להרגיש את שהם חווים ויש להם תחושה שאני מדברת ממגדל השן

משם מגיע ההסבר שלי. 

מסכימה עם מה שנאמר

מצד אחד ישנם מתאמנים שיפיקו מכך תועלת בזה שיראו שגם את לא מושלמת.

מצד שני - צריך לדעת איפה ומתי לשחרר את המידע הרלוונטי

צטט: מירב זך 2009-10-27 03:15:31

אז מה אם אני מאמנת... - גם לי יש "דאונים".

שלום חברים יקרים,

אשמח לתגובתכם
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1289084

הי מירב..."זה שקמת על הצד המבאס שלך הבוקר זה לא ענייני,זה לא עינינו וזה לא עניניינו"... ציטוט  ספיר ממחלקת שירות הלקוחות בשבוע סוף.

עכשיו ברצינות: אם זה מקדם את המתאמן שלך(לא מאומן) במשהו אז זה בסדר!

ואם זה לא מועיל לו...זה סיפור אחר.

צטט: מירב זך 2009-10-26 19:05:20

אמיר שלום,

תודה רבה על תגובתך החכמה. אתה אכן צודק, זה אינו כלי אימוני ומוקד האימון הוא לא אחר מאשר המאומן.

עם זאת, בחוויה שלי עם מאומנים לעיתים האמפתיה האמיתית שאני מגלה כלפי "הנפילות" שלהם גורמות להם לתהייה

ולעיתים אף להערות ציניות בדיוק מהמקום שציינת בתגובתך. יש איזו תחושה שלהם שאני מחוסנת, שלי זה לא קורה -

ואם זה כך, אז וודאי אני לא מסוגלת להבין/להרגיש את שהם חווים ויש להם תחושה שאני מדברת ממגדל השן

משם מגיע ההסבר שלי. 

היי מירב.

אני חושבת שניתן ליצור פתיחות, אמפתיה ואימון בגובה העיניים גם מבלי שאת משתפת בתכנים על החיים האישיים שלך.

כדי לא להיות במגדל השן, את לא חייבת ליצור שקיפות לגבייך. גובה העיניים מוקרן באינסוף דרכים כמו שפת גוף, הקשבה מלאה, שאלות נכונות בזמן הנכון, חיוכים, תזמון ועוד...

מהזוית שלי כמטפלת אני חייבת לציין שאני ממש משתדלת לא לערב את החיים הפרטיים שלי בטיפול. גם אם אני כן בוחרת לשתף במשהו קטנטן זה למען מטרה טיפולית מסוימת, ע"מ להמחיש משהו ספציפי.

המטופל מגיע לדבר על החיים שלו, הוא הבמה והוא המרכז, הוא לא בא לשמוע על החיים שלי אפילו שהם מרתקים ומיוחדים.

בטיפול אני נסוגה מהבמה ונותנת לו את כל תשומת הלב.

הייתי מציעה לך לבדוק עם עצמך, מאיפה נובע הצורך לשתף אותם בחיים שלך.

האם יכול להיות (ואני מנסחת זאת ממש בעדינות) שזה נובע ע"מ למצוא חן בעיניהם ? האם את נפתחת איתם כדי להראות להם לאיזה סטנדרטים של פתיחות את מכוונת?

צטט: Underground 2009-10-27 03:15:31

מסכימה עם מה שנאמר

 

מצד אחד ישנם מתאמנים שיפיקו מכך תועלת בזה שיראו שגם את לא מושלמת.

 

מצד שני - צריך לדעת איפה ומתי לשחרר את המידע הרלוונטי

לדעתי, סיכום נהדר!!!

תודה רבה.

צטט: זיוה אבנרי 2009-10-27 13:10:57

צטט: מירב זך 2009-10-27 03:15:31

אז מה אם אני מאמנת... - גם לי יש "דאונים".

שלום חברים יקרים,

אשמח לתגובתכם
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1289084

 

הי מירב..."זה שקמת על הצד המבאס שלך הבוקר זה לא ענייני,זה לא עינינו וזה לא עניניינו"... ציטוט  ספיר ממחלקת שירות הלקוחות בשבוע סוף.

 

עכשיו ברצינות: אם זה מקדם את המתאמן שלך(לא מאומן) במשהו אז זה בסדר!

ואם זה לא מועיל לו...זה סיפור אחר.

זוהי אכן תמצית העניין גם לדעתי. תודה.

צטט: צילה שנהר 2009-10-27 20:45:07

צטט: מירב זך 2009-10-26 19:05:20

אמיר שלום,

תודה רבה על תגובתך החכמה. אתה אכן צודק, זה אינו כלי אימוני ומוקד האימון הוא לא אחר מאשר המאומן.

עם זאת, בחוויה שלי עם מאומנים לעיתים האמפתיה האמיתית שאני מגלה כלפי "הנפילות" שלהם גורמות להם לתהייה

ולעיתים אף להערות ציניות בדיוק מהמקום שציינת בתגובתך. יש איזו תחושה שלהם שאני מחוסנת, שלי זה לא קורה -

ואם זה כך, אז וודאי אני לא מסוגלת להבין/להרגיש את שהם חווים ויש להם תחושה שאני מדברת ממגדל השן

משם מגיע ההסבר שלי. 

 

היי מירב.

 

אני חושבת שניתן ליצור פתיחות, אמפתיה ואימון בגובה העיניים גם מבלי שאת משתפת בתכנים על החיים האישיים שלך.

כדי לא להיות במגדל השן, את לא חייבת ליצור שקיפות לגבייך. גובה העיניים מוקרן באינסוף דרכים כמו שפת גוף, הקשבה מלאה, שאלות נכונות בזמן הנכון, חיוכים, תזמון ועוד...

מהזוית שלי כמטפלת אני חייבת לציין שאני ממש משתדלת לא לערב את החיים הפרטיים שלי בטיפול. גם אם אני כן בוחרת לשתף במשהו קטנטן זה למען מטרה טיפולית מסוימת, ע"מ להמחיש משהו ספציפי.

המטופל מגיע לדבר על החיים שלו, הוא הבמה והוא המרכז, הוא לא בא לשמוע על החיים שלי אפילו שהם מרתקים ומיוחדים.

 

בטיפול אני נסוגה מהבמה ונותנת לו את כל תשומת הלב.

 

הייתי מציעה לך לבדוק עם עצמך, מאיפה נובע הצורך לשתף אותם בחיים שלך.

האם יכול להיות (ואני מנסחת זאת ממש בעדינות) שזה נובע ע"מ למצוא חן בעיניהם ? האם את נפתחת איתם כדי להראות להם לאיזה סטנדרטים של פתיחות את מכוונת?

צילה שלום,

את בהחלט צודקת.אפשר ליצור פתיחות, אמפתיה ואימון בגובה העיניים גם מבלי מבלי לשתף בתכנים אישיים.

ואני מאמינה כי זוית ראיה זאת שלך מביאה לך הצלחות.

עם זאת, אני מאמינה שאין רק דרך אחת להצליח!

אני מאמינה שלנסיבות המקרה ולאדם העומד מולנו יש משקל רב בבחירת דרך הפעולה שלנו על מנת להגיע

לתוצאה הרצויה של המתאמן.

ואת האומץ להציג את הדברים כמו שהם. 

לפי דעתי גם מבחינה אישית וגם מקצועית זה חשוב 

גם את אנושית וגם לך יש חולשות,

זה הופך אותך לדעתי למקור להזדהות ולהשראה.

גם אני משתפת את המטופלים שלי בחויותיי האישיות

יותר מהמקום מהמקום של חוויתי וצמחתי משם,

שזה אפשרי,

 זה נותן להם מקום לשאוף אליו מתוך הדאון שלהם..

אז אני בעד.. תלוי כמובן גם באיזו רמה.

צטט: רבקה72 2009-10-28 00:03:50

הי מרב,
חייבת לומר שאני מעריכה את הכנות שלך 

ואת האומץ להציג את הדברים כמו שהם. 

לפי דעתי גם מבחינה אישית וגם מקצועית זה חשוב 

גם את אנושית וגם לך יש חולשות,

זה הופך אותך לדעתי למקור להזדהות ולהשראה.

גם אני משתפת את המטופלים שלי בחויותיי האישיות

יותר מהמקום מהמקום של חוויתי וצמחתי משם,

שזה אפשרי,

 זה נותן להם מקום לשאוף אליו מתוך הדאון שלהם..

אז אני בעד.. תלוי כמובן גם באיזו רמה.

היי יקירה,

תודה רבה על התגובה המחזקת שלך.

אני חושבת שאת צודקת, ראיתי זאת קורה פעמים רבות עם מתאמנים שלי.

עם זאת, אני מאמינה שלכול אחד יש את הייחוד שלו ואת דרכו שלו להצליח להוביל את המתאמן לעבר מטרותיו.

וכמובן שהערתך האחרונה מאוד במקום.