האם מותר לדבר על ניהול הזוגיות במונחים של ניהול קריירה או ניהול מקצועי ?

האם יש לקן המשפחתי מנהלים ? אולי מנהלים משותפים ?

האם "להביא את העבודה הבייתה" משמעו שאנו לפעמים מעתיקים

את דפוסי הניהול שלנו כמנהלים אל הזוגיות ?

אם התשובה לנ"ל חיובית - האם זה טוב או רע ?

.

שאלה מעניינת, אציג גישה אחרת:

משפחה היא ארגון מורכב ביותר

כל אחד מבני המשפחה הוא ארגון בפני עצמו, הזוגיות היא ארגון נוסף, והמשפחה היא ארגון נוסף

נקודת הפתיחה הזוגית היא במרביתה רגשית ולאו דוקא רציונאלית או תכנון אסטרטגי ארוך טווח, אך במהלך הדרך הארגון נהיה מורכב יותר וניתן אולי לשפר את איכות החיים והצלחות הזוגיות והמשפחתיות בעזרת שילוב של כלים ניהוליים.

הארגון המוביל את המשפחה הצעירה הינו הזוגיות של ההורים

שמעתי רבות את שאלת "האם אנחנו בכלל מתאימים?" אני מתבוננת על שאלה זו בבחינת התאמת צרכים ותועלות של בני הזוג זה לזה

וסבורה בקצרה כי במידה וישנה אהבה וישנה התאמה בסיסית בין הצרכים והתועלות של שני בני הזוג זה לזו, ניתן לשפר את כל השאר למען איכות חיים טובה יותר ע"י אימונים זוגיים ו\או משפחתיים

דיתי

במחשבה נוספת, אשמח אם תפתח דיון זה גם בקהילת המאמנים - יהיה מעניין לשמוע מגוון דעות בנושא

אני אכתוב הפנייה בקהילה גם לדיון זה

דיתי

אפשר להתבונן על הזוגיות מכל כך הרבה פרספקטיבות! אני נוטה להסכים עם דיתי לגבי הפרט החשוב ביותר במערכת יחסים - אהבה והתאמה בסיסית.

לשאלתך נתן : "האם מותר לדבר על ניהול הזוגיות במונחים של ניהול קריירה או ניהול מקצועי ?" - כן מותר, הכל מותר, השאלה לאן זה יקח אותנו? האם ניתן לתכנן מערכת יחסים כמו שאנחנו מתכננים פרוייקט או כותבים תוכנית עסקית? במובן מסויים כן, מכיוון שקיימת חלוקת תפקידים במשפחה ולכל אחד יש את המחויבויות שלו. אפשר להגיד גם שזוגיות זו עבודה קשה ורצינית ואם רוצים שהיא תצליח צריך להשקיע בה והרבה. אבל אם  אין שם אהבה והתאמה אז העבודה הזו תהיה סיזיפית ולא יעילה, מתישה.

לדעתי אין כללים ברורים וחד משמעים לניהול הקן המשפחתי. כן, יכולים להיות "מנהלים משותפים" ואולי אנחנו מעתיקים את דפוסי התנהגות שלנו כמנהלים בעבודה, אבל הכל צריך להיות בפרופורציה. צריך להתחשב אחת בשני ולהבין את הצרכים של בן או בת הזוג ואז הכל יהיה בסדר:)

כייף לקבל תגובה מפורטת ממנהל ועוד יותר כייף לקבל דעה מוצקה על ניהול הזוגיות מבחורות רווקות וצעירות....

להלן כמה שאלות:

בקריירה אין אהבה והתאמה בסיסית ?

זוגיות זה רגש בלבד ועבודה זה שכל טהור ?

בניהול הקריירה יש כללים ובניהול הזוגיות אין ?

כמנהלים איננו מטפחים את עמיתינו ואת עובדינו ?

לא יודע כמה הזוגיות תצא נשכרת מהדיון הזה אבל אולי ניהול הקריירה :-)

 מר

תודה איש יקר !

אל תעזוב כל כך מהר בבקשה. תרומתך חשובה.

בהחלט מסכים איתך שכלי הניהול אינם "ארגוניים" גרידא אך ארגון וניהול דרוש לדעתי בכל מקום בחיינו. כל תחום והייחודיות שלו.

מנית כמה כלים היכולים לשמש בניהול בכלל ובניהול הזוגיות גם כן, אך ההפרדה החדה שעשית בין שכל לרגש ובין קריירה לזוגיות אינה במקומה לדעתי כי היא יוצרת מחסום מחשבתי מיותר.

אולי תרצה להוסיף תובנות ניהוליות נוספות ?

זוגיות חדשה,

אכן דיון מרתק!

לדעתי, על מנת שתהיה שביעות רצון בקריירה - חובה שתהיה אהבה והתאמה בסיסית.

זוגיות, לרוב אני מניחה, מתחילה ברגש - אך עם הזמן מצטרף (אני מקווה) גם השכל.

בעיני - צריך להיות "גם וגם".

ובעבודה - רק שכל טהור? גם זה נשמע חסר, שכן אם אין אהבה לעבודה - אין שביעות רצון .

לניהול קריירה יש וודאי כללים - אם כי לא תמיד אנשים מודעים להם ולא תמיד מכוונים "לנהל" את הקריירה. יש מנהלים ויש מתנהלים - כמו בכל תחום.

ואת שאלתך האחרונה("כמנהלים איננו מטפחים את עמיתינו ואת עובדינו ? ")  לא הבנתי...

באופן כללי אני חושבת שגם זוגיות וגם אהבה (וגם הורות) - הם נושאים חשובים מספיק מכדי להשאיר אותם ל"יד הגורל" או "הרגש" - אלא נכון להתכונן לקראתם וללמוד לבחור ולנהל אותם נכון.

לשם כך הייתי שמה בצד את המחשבה שגישה כזו גורעת מהרומנטיקה והספונטניות.

הכל מתחיל בערכים שלנו, הערכים של הזוגיות, של התפקיד, הורות וכו'.

תודה על שניסית להרים את הכפפה. השאלה מלכחילה היא אתגר אינטלקטואלי.

האם יש איזה תחום מתחומי החיים שרגש ושכל לא משמשים בו בערבוביא ?

כשמשווים את ניהול הזוגיות וניהול הקריירה ( זו השוואה לא כל כך פשוטה לנו ) מגלים תובנות פנטסטיות על צורת התנהלותנו וניתן להגיע למסקנה שפראדיגמות שניטעו בנו משך שנים מכתיבות לנו אורח מחשבה והתנהלות שכדאי לבדוק מחדש.

@.

נ.ב. השאלה שלא הבנת מתייחסת להשוואה בין בני טיפוחנו בבית לבין אלה שבעבודה.

אני סבורה כי אנו מגיעים עם אותה "האסטרטגיה" לכל תחומי חיינו: המקצועיים, המשפחתיים וכד',כלאמר צרכינו וערכינו ואף חסמינו בבסיסם דומים

ובנוסף ככל הנראה כי בכל מקום אנו מערבים רציונל ורגש (שוב, גם בקריירה וגם במשפחה)

יחד עם זאת ניתן למקסם את הצלחותינו ואיכות חיינו בכל תחומי החיים ע"י תכנון רציונאלי וכלי ניהול גרידא המותאמים למשימה שעל הפרק, כן, גם כאשר ה"משימה" היא זוגיות ואיכות חיינו בתוכה)

דיתי

עובדה !

באה סופר נני והוכיחה שאפשר ללמוד להיות הורים ולנהל יחד משפחה !

האם אפשר ללמוד ניהול זוגיות ?

זאת שאלה טובה שמותחת את גבולות ההגדרה ומגלה שהגבולות פרוצים.

 יש משהו משותף בין "ארגון" שאנחנו מתבוננים אליו מבחוץ, ובין "זוגיות" כשאנו מתבוננים מבחוץ.

גם בהתבוננות פנימית, "מי אני בארגון" או "מי אני בזוגיות" יכולות להדהד עם אותם מושגים לניתוח.

אולם הזוגיות באופן פנימי נוגעת הרבה ב"מיתוס" והרבה ל"חוויות עמוקות" שאנחנו לא רגילים בהם בתוך ארגון. המרכיב הרגשי, התפיסה של העצמי בשייכותו לאורגניזם מסוג "ארגון" אינה אותה תפיסה עצמית כשהו מזהה עצמו כאורגניזם מסוג זוגיות.

כארכיטקטים ארגוניים כדאי להכיל בארגון את המרכיב של זוגיות/חוסר זוגיות שנושא כל אחד מהחברים/עובדים של הארגון. לא פעם הארגון ממוקד בתוצאות, ואינו משכלל את המחיר של החברים בו בשאר המרכיבים של חייהם.

הכלה של תשומת לב לזה עוברת דרך מערכת ה"ערכים מובילים" של הארגון ותשומת לב של חברים אחראים לתרבות ארגונית ורווחת העובד בקשר למציאותם כל חברים רבים במסגרת של מערכת יחסים (או חוסר בסגרת כזו).