שלום לכולם,
המקור הועלה אצלי כולל קבצים, אשמח לביקורכם,
ולתגובותיכם והרגשתכם כאן בקהילה
* * *
מאיפה הכוח ?! מהכוכב האחד שהיצלתי...
לפני מספר ימים חרגתי מהרגלי ושלחתי מסר ללא קשר לפוסט או משהו (החשיפה האחרונה בדבר תעשיית הניסויים בבע"ח בישראל) ואחד המסרים שקיבלתי בתגובה הפתיע אותי, והיה יוצא דופן : "מאיפה הכוחות שלך להעסיק את הראש כל היום בנושאים עצובים? "
במכה ראשונה הוא לא נעם לי, אך כמה שיותר חשבתי עליו אהבתי אותו יותר, שכן הוא העיד על רגישות רבה של כותבו, והתייחסות אישית לאדם עצמו - אלי, מעבר לרגיל, ואין הרבה כאלה.
חשבתי לעצמי: האם אני באמת כזו? האם זה מה שרואים בי? האם זה מה שהוא רואה בי?
יש אצלי חומרים (פוסטים,תמונות,וידאו ועוד...) מגוונים, על נושאים שונים, עצובים ומבודחים, רציניים מושקעים, וקלים ומחייכים.
אנשים, לרוב, רואים בעיניים ומגיבים לפוסט האחרון העדכני, וזהו. הם אינם רואים את המדגם הכולל, התמונה המלאה. ובינינו, כמה מאתנו אכן הולכים אחורנית בפוסטים של גולש או תכניו האחרים (תמונות, וידאו, ועוד) ? לא הרבה....
אינני אוהבת להציג תמונה מלוקקת של פוצי קוצי, לכתוב "קלוצקאשסעס", או המון על כלום, לשלב תמונות ענק עם נצנצים שנלקחו ממקום אחר ואינם יצירה שלי למעשה....לא רואה טעם בזה.
נכון, יש כאלה שעושים כך ואף מקבלים רייטינג ומיליוני כוכבים, אבל מה לעשות שלי זה לא נותן לי כלום ?!
שאני אוהבת להרגיש שאני עושה משהו. ...?!
וזו אחת הסיבות שאני כאן בקפה, להרגיש שאני עושה משהו לקידום מודעות דברים ומטרות שאני מאמינה בהם, למען יצורים חיים אחרים שאינם יכולים לעזור לעצמם, חסרי ישע, למען היותי יותר שלמה עם עצמי.
מודעות אכפתיות ואהבה לבעלי חיים והתנגדות לאלימות היו בי מאז קטנות, כמו לדברים נוספים.
המון שנים ראיתי זאת ללא מילים, כפי שהורגלתי מהסביבה, ממוסכמות חברתיות, ממשפחה - ככורח המציאות, שככה זה ואין מה לעשות....והעובדה שנצרתי זאת בלב, ולא עשיתי דבר חוללה בי שמות, וחדלתי להיות אני.
הייתי יציר מוסכמות החברה, עשיתי דברים מקובלים, נהגתי לפי הכללים - עד שלא יכולתי לשאת את עצמי, כי כשדוחפים יותר מדי למקום צר בסוף זה מתפוצץ.
בסופו של תהליך ותוך כדי למדתי לקבל את עצמי, זה מה יש, גם אם זה מאד לא נוח (להיות שונה מכולם, להרגיש הרבה מכולם, ולראות מה שמעט רואים).
למדתי שכמו בסיפור המפורסם "כוכב הים" זה אולי לא יכול "לתקן את העולם" או לעצור תהליך ותופעה, אך זה משנה מאד לכוכב האחד שהצלתי .
למדתי גם לראות את הדברים שונה, לעשות מה שאני יכולה, בין אם אני חושבת שזה יעזור או לא, כי במשהו ולו קטן זה תמיד עוזר ....
כך לכל הפחות אני בלב שקטה יותר, מה שיכולתי עשיתי.
נורית ש. אומרת ומספרת על זה ב "על אמונה מסירה והתמסרות", על היכולת "למסור"....עשיתי ככל שביכולתי בין אם זה יעזור או לא, ואם אכן זה יעזור ותהיה תוצאה, זה כעת לא בשליטתי, העברתי "שליטה", כעת עלי להחזיק אצבעות ולהתפלל לתוצאה רצויה.
אם לא הייתי עושה דבר, איזו זכות מוסרית יש לי לבוא בטענות? להתפלל ? לקוות ? למחות ?
בכלל, אם אדם לא עושה דבר למען מה שהוא מאמין בו, איזה זכות יש לו אחר כך לקטר על שדבר זה אינו כפי שצריך להיות?
איזו זכות יש לו להתפלל למשהו באם אינו עושה ולו דבר אחד קטן לקדם זאת בעצמו?
נכון, פעמים רבות הראש שלי עסוק בדברים עצובים, מעצבנים - כי אני מסרבת להתעלם מהם, אני רואה אותם, ואם לא אעשה משהו, ולו דבר קטן זה יציק לי הרבה יותר.
פעמים רבות אחרות הראש שלי עסוק בדברים שמחים ומצחיקים, שטותיים, הגם שלא בכולם משתפים ...
אני אישית נוהגת לשתף באלה שאני רואה בזאת תכלית, שאולי זה יעזור למישהו, יעורר מודעות, יגרום ולו לאדם אחד לראות דברים באופן שונה, יעזור ולו "לכוכב אחד", או סתם ישמח מי שזקוק לזאת - ואם עשיתי זאת....דייני....
לא תמיד באפשרותי לעשות כל מה שאני רוצה, ובטוח רבים אחרים עושים הרבה יותר ממני, אך אם כל אחד יעשה משהו, מחווה, מעשה - קטנים ככל שיהיו, ואפילו זה "לא יעזור" או ישנה את התמונה הכללית או ימנע תופעה רחבת היקף - הרי בטוח הוא עשה את כל ההבדל לפחות עבור אותו "כוכב אחד קטן" - זה שהצליח להציל.......
הפוסט הזה מוקדש לך גל 34 (אמןההסוואה), ותודה על המסר ששלחת לי, מקווה שעניתי לשאלתך "מאיפה הכוחות" : מה"כוכב האחד שהצלתי"....
הוספת תגובה על "מאיפה הכוח ?! מהכוכב האחד שהיצלתי... "
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה