חברים בקהילה (9387)
פורום
התמונות שבאלבום
| 31/10/09 10:57 |
1
| ||
-- תגיד לי מילים . | |||
| 31/10/09 11:14 |
4
| ||
לי היתה פריצה בבית וגנבו לי את הלפטופ עם אוצר עצום של תמונות. אז הבאתי תמונה של אחד מחסידי אומות העולם, הנכד שלי גילי
ופה אני עם הבן הקטן שלי מכייפים בפאב באילת
| |||
| 31/10/09 11:44 |
4
| ||
הורי היקרים עם כל הנכדים 
| |||
| 31/10/09 12:11 |
2
| ||
כתוצאה מהמבול שיורד כאן בנתניה כרגע אני מתאר לעצמי שהשנה תהיה פריחה נהדרת בשמורת אירוס הארגמן אז כדאי לבוא לבקר (כנראה שהשנה הפריחה תהיה בפברואר) . תמונה + אגדה (בהקשר הזוגי)
{מעתיק לכאן מהבלוג שלי בתפוז} פורסם ב-24 בפברואר 2007, 18:32 במדור הגיגים, תובנות והבנות שמוצאים בדרך
אהבה נכזבת בכל פעם שאני יוצא לטייל בשמורת אירוס הארגמן מעבר ליופי ושלווה שהמקום משרה עלי, מחשבות על אהבות נכזבות מתרוצצות במוחי וזאת בעקבות האגדה על תינה ואירוס הארגמן (הובא ע"י זאב שחף לאתר שמורת האירוס בנתניה ) מה לזה ולבלוג שמהווה תיעוד למסע הצמיחה האישי שלי בדרך לארץ כנען ? לא ממש יודע לענות על זה בנקודת הזמן הזו אבל שחזרתי היום מהסיבוב בשמורה הרגשתי צורך לתעד את האגדה בבלוג עם צילום טרי מהיום אז תהנו .... ובכן, תינה הייתה בת הכפר אום-חאלד. תינה גזלה מחברתה הטובה את בחיר ליבה, וזו נקמה בה נקמה נוראה. הדברים התרחשו לפני שנים רבות. הכפר אום-חאלד כבר אינו קיים. האירוסים לבדם, הם עדות למאורע. בכפר עמדה להיערך חתונה בין סעידה לסולימן. כבר נקנתה הטבעת והוזמנה ה`צאפה`, היא מחרוזת-המטבעות בה מתקשטת הכלה. נערכה כבר רשימת-המוזמנים, ונבחרו הכבשים לסעודה. תופרת הגיעה מטול-כרם, לתפור את שמלתה של סעידה. חייט הוזמן מיפו, להכין את בגדי החתן. ערב החתונה, לא מצא לו סולימן מנוח. הוא היה נרגש. אימו הציעה לו לצאת מהכפר, לשוח ולהירגע. סולימן שמע בעצתה, נטל את סוסו ודהר הרחק מן הכפר. עד וואדי-פאליק (הוא נחל-פולג) הגיע. כשירדו דמדומים, החל בדרכו חזרה לאורך גבעות-החול שבקרבת-הים. ואז, שם בחולות, ראה עדר כבשים. הוא החליט להתעכב כדי לבקש מעט מים להרוות את צימאונו. היה זה העדר של תינה. תינה ראתה את הרוכב היפה הדוהר אליה. במקום להסתיר את פניה, כמקובל אצל הכפריים - היטיבה את תסרוקתה, יישרה את המטפחת על ראשה והמתינה לו. סולימן התקרב. הוא הכיר את תינה, חברתה הטובה של סעידה, ארוסתו, אבל, זו הפעם הראשונה שראה את פניה. הוא שכח את סעידה, שכח את החתונה ואהבה התעוררה בו לתינה. אהבה ממבט ראשון. גם תינה חשה כמותו. הם ישבו ושוחחו, שכחו עולם ומלואו, לא שמו לב שהעדר מתפזר, שהסוס עוזב את המקום ושהערב יורד. כשיצאו הכוכבים, כבר נשבעו בני הזוג שדבר לא יפריד ביניהם. הם שב יחד לכפר, שם כבר חיכו להם בני משפחותיהם. החתונה של סולימן וסעידה בוטלה, לאחר מריבות וויכוחים משפחתיים. אביו של סולימן שילם פיצוי נכבד למשפחתה של סעידה ומאז לא הראה את פניו בכפר. לאחר זמן קצר, נפטר משברון-לב. הדבר לא הפריע לאוהבים להיפגש מדי-יום. כשחלפה שנת-האבל, הודיע סולימן לאימו שהוא עומד לבקש את ידה של תינה. הפעם תוכננה חתונה צנועה. הוזמנו אליה רק בני-המשפחה. כשסיים הקאדי (זקן-הכפר) את הטקס, עברו הקרואים וברכו את בני הזוג הצעיר וכיבדו אותם, כמובן, במתנות נישואין. אחרונה בשורה הייתה סעידה. היא הופיעה למרות שלא הוזמנה. תחילה חששו בני-הזוג שתתעורר מהומה, אולם סעידה ברכה אותם בשקט, איחלה להם מזל-טוב, והגישה להם את מתנתה: עציץ ובו פרח בצבע ארגמן. פרח לא מוכר, יפיפה. "הפרח הוא נדיר", אמרה סעידה, "טפלו בו יפה. בעוד חודש הניצן ייפתח ואתם תופתעו", הוסיפה. בני הזוג הודו לסעידה. תינה אמרה לסולימן שסעידה מוכיחה שניתן להתגבר ולמחול, ושהדבר נאה מאוד. את העציץ עם הפרח, הוא אירוס-הארגמן, שמה תינה על השולחן, לי המיטה. כעבור חודש נפתח הניצן, והפרח נראה במלוא הדרו, בצבע הארגמן. "סולימן! בוא תראה את הפרח הנהדר הזה!", אמרה תינה. סולימן התכופף מעל לפרח. "פרח משונה!", אמר, "הסתכלי לתוכו. יש שם דבר מוזר". תינה הביטה פנימה וראתה שם משהו לבן, צורתו כצורת ביצה, בגודל ביצת יונה. היא הושיטה את אצבעה, נגעה ואמרה:"זה רך. אולי זה הפרי של הצמח המשונה הזה?". "נחכה עד שיבשיל", אמר סולימן. הפרח הארגמני המשיך להתפתח ולגדול. פרחים נוספים התפתחו בעציץ וכולם נפלאים. אולם, רק בראשון היה ה`פרי` המוזר. עבר זמן, והזוג חדל לשים לב לצמח האירוס. לאחר מספר שבועות הציצה תינה במקרה לתוך הפרח והנה ראתה שהביצה הלבנה פתוחה וריקה. היא קראה לסולימן, אבל הוא לא ידע להסביר את התופעה. מריבות התחילו בין בני-הזוג. מריבות, מפני שדברים החלו להיעלם במטבח. פעם נעלמה ביצה מן השולחן ופעם אחרת נמצא כד-החלב מונח על צידו, והחלב שפוך. סולימן הכחיש שידו הייתה במעשה אך תינה לא האמינה לו. השיא היה כאשר נעלמה ציפור-הקנרית האהובה, של תינה. תינה התרתחה. סולימן נשבע שהוא לא נגע בציפור. אותו ערב לא החליפו מילה והלכו לישון כשהם כועסים איש על רעותו. בבוקר קם סולימן לבדו. הוא הלך למטבח להכין קפה. אחר כך החליט להתפייס עם תינה. הוא הכין קפה על מגש והלך להעיר אותה. הוא קרא לה. היא לא התעוררה. הוא טילטל אותה. היא לא הגיבה. סולימן ניער אותה בחזקה, ואז שם ליבו כי אינה נושמת. הוא נבהל והתחיל לקרוא בקול לעזרה. השכנים נכנסו. אחד מהם הניח ידו על צווארה לבדוק את הדופק. "היא מתה!", אמר. "אבל ממה?", זעק סולימן. "צריך לבדוק!", אמר האיש. ואכן, לאחר בדיקה קצרה נמצאו שני נקבים זעירים על צווארה של תינה מאחורי האוזן. "זה היה נחש!", אמר השכן."אבל איך יכול להגיע נחש לכאן, לקומה השניה?", צעק סולימן. למחרת נערכה ההלוויה.השתתפו בה רק בני המשפחה וכן סעידה. נדמה היה לסולימן, במהלך ההלוויה שסעידה מחייכת. ימים רבים לאחר מות תינה לא מצא סולימן מנוח. הוא היה משוטט על סוסו מחוץ לכפר ומתעכב בגבעות החול, מקום שם פגש לראשונה את תינה. "האם אתה ממשיך לטפל בפרח שנתתי לכם?", שאלה אותו פעם סעידה. "האמת היא ששכחתי אותו לחלוטין", ענה לה. כשהגיע לביתו, נזכר להשקות את העציץ. שוב עוררה הביצה הלבנה את סקרנותו. הוא הושיט את ידו ונגע בה. היא הייתה מקומטת. סולימן משך אותה החוצה ואז הבין: הייתה זו ביצה של נחש. הוא נזכר כיצד נעלמו במטבח מצרכי-מזון ונזכר מה עולל הנחש לתינה. הוא יצא מהבית, סכינו בידו. הוא רצה לנקום את מותה של תינה. אבל, סעידה נמלטה מן הכפר למקום לא ידוע. סולימן שב אל ביתו, נטל את העציץ וחזר ועלה על סוסו. הוא רכב לאט לאט, אל גבעות החול. שם הוציא את פרח-הארגמן מן העציץ. הוא חפר בור ושתל את הפרח בחול, כשדמעותיו משקות את הפרח. מאז, בגבעות-החול גדלים האירוסים הנהדרים, זכר לתינה. אבל, צבע הארגמן אבד להם ועלי הכותרת שלהם שחורים.
-- hhttp://www.guidance4you.org/ | |||
| 31/10/09 15:29 |
0
| ||
תודה סיגל
-- אל תתווכח עם טיפשים כי הם יורידו אותך לרמתם וינצחו אותך עם הנסיון שלהם. | |||
| 31/10/09 19:09 |
1
| ||
תתה גילה אני אובב אותך
| |||
| 31/10/09 19:12 |
3
| ||
וואוו, אני אוהבת את הדיון הזה !
זאת משי, שומרת לי על הקפה..  -- איפה שטוב לי, אני שם | |||
| 31/10/09 20:21 |
1
| ||
יריב, זה כל כך מרגש !! -- איפה שטוב לי, אני שם | |||
/null/text_64k_1#