דג הטונה שייך למשפחת הקוליסיים, הוא נחלק לשני תת-סוגים, ובהם שמונה מינים. דגים אלה נפוצים מאוד כדגי מאכל, יש לו ערך מסחרי רב מאד- בין מיני הטונה השונים יש הבדלים ניכרים.

המינים השייכים לסוג הם: טונה כחולה T. Thynnus, טונה אלבקור T. alalunga טונה זהובה T. Albacares טונה כחולה דרומית     T. Maccoyiiטונה עיננית T. obesus טונה אטלנטית T. Atlanticus טונה הדית T. tonggol וT. Orientalis.

 המינים נבדלים בגודלם – חלקם קטנים, וחלקם גדולים מאוד. הגדול מכולם הוא טונה כחולה, שיכול להגיע לאורך של למעלה מארבעה מטרים, ולמשקל של 800 ק"ג. המין טונה זהובה מגיע למשקל של כ-180 ק"ג, והמין טונה אלבקור מגיע למשקל של 36 ק"ג   .

דגי טונה כחולות הם דגים ענקיים שגדלים מהר, דבר שהופך אותם ליעד אטרקטיבי לציד למטרות הכנת סושי. דג טונה כחולת סנפיר אטלנטית במשקל של יותר מ-400 קילוגרמים אינו מחזה נדיר.

לדג הטונה הכחול קוראים גם "הפרה של הים", אלא בגלל מימדיו העצומים של הדג הכחול והיפה.

הוא מגיע לים התיכון באביב מהאוקיינוס האטלנטי כדי להתרבות. משקל דג בוגר יכול להגיע ל-120 קילו ויותר. לחוסר מזלם, חוץ מלהיות שמנים במיוחד, דגי הטונה הכחולים גם מאוד ערבים לחך.

הביקוש בשווקי העולם לדגי טונה כחולה גואה, ובכך המחיר מאמיר תמיד כלפי מעלה.

ביפן עשוי דג טונה כחולה באורך כ- 5 מ' להימכר ב- 100,000$ בשוק הדגים "טסוקיג'י בטוקיו" ועוד, כפי שידוע בשר טונה כחולה מיועד למעדן הסושי הידוע , שברבות הימים הפך למעדן כלל עולמי, ופופולארי במדינות רבות.

בעקבות הביקוש המתגבר מעמיד בסכנה את הישרדות "הענק הכחול טונה" אוכלוסייתו עומד על סף תהום.

כיום העוסקים בדבר מודעים הרבה יותר למצב החמור של הטונה הכחולה, ולמרות זאת הגוף הבינלאומי- ICCAT האמור לאכוף ולפקח על דיג הטונה הכחולה איננו מנצל את שפע הנתונים הקיימים כדי לאכוף מגבלות על הדיג. הארגונים הסביבתיים אומרים כי ההסכם שנחתם באו"ם לשקמם עד 2015 לא מציב יעדים תקיפים מספיק.

המצב קריטי במיוחד באגן ים התיכון , במשך כמעט עשור, דייגים בים התיכון דגו הרבה מעבר למכסה המותרת, ותמונה דומה אנו רואים גם באוקיינוס האטלנטי, יש הרבה סימנים לכך שאנחנו עשויים לראות את תחילתה של ההתמוטטות, בעיקר בשל הריבוי במספר הדייגים ובהשפעת מערכות שכולאת אותם במכלאות.

כלובים תת-מימיים ענקיים שבהם כלואים דגי טונה שניצודו ומפוטמים בדיונונים וסרדינים - הביא למהפכה בתעשייה. הן מאפשרות לדייגים לצוד להקות של דגי טונה משריצים, להעבירן לכלובים ברוחב 50 מ' ולהמשיך כך עד הדג האחרון.

כפי שבכל תחום על הגלובוס יש ניצול יתר לפעמים אפילו מוגזם  זה נכון גם לגבי דיג הטונה הכחולה,  לזה יש להוסיף זיהום ושינויי האקלים אשר מזיקים למינים רבים של דגים מסחריים בעולם לרבות הטונה הכחולה..

ההשפעה על הסביבה  עלולה להיות הרסנית: "הטונה הכחולה היא טורף-על, לכן הדבר יזעזע את כל המערכת האקולוגית בים התיכון".

סושי הפך ב-10 השנים האחרונות לטרנד ענק, הגירה אסייתית גדולה למערב, במיוחד לארה"ב וגרמניה, הביאו חשיבה קפיטליסטית גדולה להפחתת החשיבה הממשלתית על  המושג אקולוגיה ירוק, איכות סביבה. המחיר האקולוגי גבוה מאד, והטונה משלמת את המחיר. בסופו של דבר נשלם את המחיר גם אנחנו, אבל הפעם נתמקד בעיקר בחוסר האונים המכחיד של טונה והחיות שסביבה.

שני שלישים משלל דיג הטונה בעולם מתבצע באמצעות חכות ענקיות עם קרסים. על פי הערכות, גם עשרות אלפי שחפים מתים בציד הטונה הזה. המחדל האקולוגי הזה, שאומר שמדינות שבהן צדים טונה לא שומרות על החיות האחרות שנפגעות מציד הטונה, הוא שערורייה בקנה מידה של האו"ם. באסיה מתים כל שנה 15 אלף עופות בגלל ציד טונה.

המפגע האקולוגי הזה, שהוא אנטי ירוק בעליל, הדיג התעשייתי של דגי הטונה מתנהל כיום ללא התחשבות במערכת האקולוגית ובהשפעות ההרסניות של הדיג על מינים בסכנת הכחדה.

בכדי להבטיח את הישרדות המין יש לצמצם את היקף הדיג לכרבע מהכמות שדגים היום- ובכך נוכל להעניק למלך הסושי סיכוי לשרוד בממלכתו הימית.

מי אשם במחדל האקולוגי / ירוק הזה?

שלום,

אם אני קורא בין השורות, אז התלונה שלך נובעת לא מדאגה לטונה, אלא מיצר הנהנתנות שלך שנפגע בעקבות דיג היתר של דגי הטונה (עקב אורח חיים שאינו "מקיים" (sustainable). אם לא הבנתי נכון, אני מתנצל מראש. גם אני מעדיף טונה ולא אוהב סרדינים, אבל אחרי שקראתי שצריכת הטונה שלי גורמת נזק להם ולעצמי, הכרחתי את עצמי לעבור לסרדינים ולצמצם מאוד את צריכת הטונה.

זיהום סביבתי שמצטבר בדגי הטונה בגלל שהם "טורף על" בשרשרת המזון:

כספית (מתוך "לא נותנים לנשום: סכנת החשיפה למזהמים סביבתיים")
מזהם נוסף שהמודעות אליו עולה בשנים האחרונות. הכספית עלולה להצטבר בגוף בכמויות גבוהות, בעיקר בקרב ילדים הצורכים דגים בכמויות גדולות, כפי שהעלה מחקר שבוצע לאחרונה בדרום קוריאה. "המקור העיקרי לכספית כיום הוא פליטות של תחנות כוח פחמיות", אומר פרופ' אמיתי. "הכספית מפוזרת בסביבה דרך ארובות התחנות, שוקעת בקרקע, ומצטברת במאגרי מים. דגים הניזונים מקרקעית הים צוברים את הכספית, ואכילת דגים מעבירה את הכספית לבני אדם. ככל שהדגים גדולים יותר, כך הסיכוי להצטברות כספית בגוף גבוה יותר".

תיאור מדוייק ויפה לקטסטרופה שמתרגשת על ענף הדייג בים התיכון ובעולם.

בנשיונל ג'אוגרפיק הקדישו לפני יותר משנה גליון שלם לסוגיה הכואבת של ציד הטונה. אחת העובדות המדאיגות שעולות מהכתבה -   דגי הטונה מתקשים להגיע לגיל בגרות מינית מכיוון שרבים ניצודים בגיל צעיר, מה שגורם לחסר בהתרבות וירידה במשקל הדגים שניצודים מכמה מאות קילוגרמים לעשרות בלבד. הציד האינטנסיבי אינו מאפשר לטונה להשלים מחזור חיים טיבעי שיכול להגיע ל20 שנים ויותר. הבעיה מתחילה כשדייגים צדים באיזורים ובזמן שהלהקות מגיעות בשביל להשריץ. הם משתמשים במטוסי סיור שמאתרים את הלהקות בזמן הכי פגיע שלהם - ההשרצה ומקיפים אותם ברשתות עצומות שלא מאפשרות לאף דג לחמוק מהן. ברור שמול אויב טכנולוגי שכזה הקרב של הדגים אבוד.

  אוניות דיג מכל רחבי העולם מגיעות לים התיכון, בניסיון לצוד את שארית הפליטה של הדג המדהים הזה על כל סוגיו. בים התיכון יש רק ספינה אחת (צרפתית) שמנסה לעשות סדר בבלגן וללא הצלחה יתרה, מה שמוביל אותי לחשוב שנחוץ שיטור ימי יעיל וחזק בים התיכון ואולי גם באוקיאנוס האטלנטי.

הטונה שייך לאחד מיני הדגים החזקים בטבע ובהתנהלות נכונה אפשר לאושש את אוכלוסית הדגים כך שיוכל להמשיך ולספק את צרכי התזונה של האדם. אפשר להגיע למצב כזה בהפחתת הלחץ מהדגים בעת עונת הרביה ובאיסור ציד טונה צעירה מדי והכנסתה לחוות גידול.

העלית דיון מעניין ויפה, רק קח בחשבון שכנראה אתה תהיה האחראי לעליה בצריכת הטונה בקרב קוראי הקהילה.

מראות מעוררי תיאבון...