בשעה 04:00 סיכמו הצדדים את עקרונות ההסדר של אפריקה ישראל.

הסדר זה מסמן יותר מכל את הגישה של בעלי הממון בקצה האחד של השולחן ומולם נציגי המשקיעים, כי בישראל חברות לא מגיעות לפירוק ולבית משפט, אלא הצדדים יכולים להיכנס לתוך חדר לכמה שעות ולהגיע להסדר שיאפשר את המשך החיים של החברה.  

אך גם אם מוקדם לפתוח בקבוק בירה קר, להתרווח על הספה ולנגב את טיפות הזיעה ולומר "הפעם זה היה קרוב". אדם אחד יהיה צריך לפתוח שמפניה קרה, שהושמה על קרחונים 4 שבועות קודם לכן – רועי ורמוס. ב- 04:00 לפנות בוקר ניתנה הגושפנקה למהלך השיווקי של שנת 2009. 

רועי ורמוס – קו"ח – בגיל 28 הוא מונה למנהל מחלקת ההשקעות של פסגות וטרם לכך שימש כאנליסט. התקדם למנכ"ל פסגות-אופק קרנות נאמנות. ב- 2006 בגיל 36, מונה למנכ"ל פסגות-אופק (לאחר שהרשות הראתה לגבי רביד את הדלת החוצה). 

גישתו של רועי ורמוס מאז 2008 היתה, אנחנו הגוף המוסדי הגדול ביותר בשוק וכל מי שרוצה להגיע להסדר יצטרך לרדת על הברכיים בבואו למשרדי – זה כולל קרקוע של מטוסים, מצנחים וכו'. אני בספק אם יוני טל ממנורה או רועי יקיר מכנף, מחזיקים בדעות אחרות לגבי העונש המגיע למנהלים שנכשלים. אך, רועי ורמוס רוצה לתת את ההצגה הטובה ביותר בעיר והעיתונות הכלכלית נותנת לו את מלוא הבמה לכך.  ההסדרים הקטנים שהיו עד כה, ניתנים להגדרה כמתאבנים לקראת המנה העיקרית – הראש של לב לבייב.  המהלך הגאוני כלל שני מרכיבים:   

א.      התנערות מהאחריות להשקעה – עם ההודעה הראשונית של הקופות הגדולות המחזיקות באגרות החוב של אפריקה ישראל, הודיע בית ההשקעות פסגות – אנחנו בית ההשקעות הגדול ביותר ולכן החשיפה שלנו לכל חברה צריכה גם להיות הגדולה ביותר. חוץ מזה, אנחנו לא השקענו באגרות החוב של אפריקה לישראל – קיבלנו את ההשקעה בירושה מפריזמה. הכלל הבסיסי בניירות ערך הוא "כל יום שאתה מחזיק במניה, שקול לקנייה של המניה באותו היום" – קיבלת בירושה ולא מכרת, זה בדיוק כמו קנייה. האחריות היא אותה אחריות.  

ב.       ניסיון להצטייר כמנהיג הבלתי מעורער מול החברה – אחת מהדרכים להפוך למנהיג היא לתפוס עמדה סופר-מיליטנטית. מנהיגים פוליטיים רבים בהיסטוריה, במיוחד רדיקליים עשו שימוש בטקטיקה זו. כמובן, שהעמדה צריכה להיות ביחס לאובדן האלטרנטיבי שלך אם באמת תצטרך להשתמש בנשק יום הדין. ורמוס, איים להשתמש בפצצה גרעינית, אין לי בעיה ללכת לפירוק או החברה לא תיכנע לדרישות שלי, חזר וטען. מבחינתנו אם החברה תתפרק ובעלי אגרות החוב יקבלו אפס שקלים, הקופות שלו יאבדו שברירי אחוזים שיתפזרו על פני המון משקיעים. מנהלי הקופות האחרות נתנו לנער להשתעשע לפניהם, תוך שהוא גונב את ההצגה.  

לפני יומיים, הודיעו הכותרות בעיתונים כי קיימים קווים כלליים להסדר. אכן בשורה טובה. ורמוס, שרוצה לסחוט את הלימון עוד יותר, רוצה לקבע את עצמו כמנהיג באופן סופי והוא יוצא בהצהרה ששום דבר לא נגמר עד הורמוס לא אומר אמן – במקרה זה אמן היא הגדלת ההזרמה של לבייב ב- 50 מיליון ₪ נוספים. לפוצץ הסדר על 50 מיליון ₪ על חברה ששווה 2 מיליארד ₪, זה טיעון ילדותי. אבל הכותרות בעיתון הופכות את הדרישה למהותית.  

אף אחד לא יודע מה קרה מאחורי הקלעים ומי היה המנהיג האמיתי של בעלי אגרות החוב שהצליח ללכד את האחרים להסכים להסדר זה או אחר. זה לא משנה. ההסדר הזה לא העלה לכותרות את מנורה, כלל או מגדל. ציבור המשקיעים למד להכיר את השם רועי ורמוס. 

השאלה המעניינת היא כיצד יצליח ורמוס לנצל את החשיפה שלו ושל פסגות להגדלת כוחה של פסגות בשוק על חשבון מתחרותיה.  

עמית, אתה לגמרי צודק.

מדובר פה בתעלול שיווקי ופרסומי, שמאחוריו עומד "הסדר" שהוא לכל היותר בדיחה עצובה על חשבון המשקיעים.

אני ניזון מהעיתונות הכלכלית כמוך, אבל אני לא אוהב להיסחף לדמגוגיה על שקשוקות, סלט ביציים או עוף מכובס.

כדי להעריך את ההסדר, צריך לרדת לעומקם של הפרטים. אני מניח שלא עורכי העיתונים, פרופ' ברנע או הקוראים יודעים מה שווי הנכסים האמיתי. כנראה שגם לבייב לא יודע. ככל הנראה שכל מספר שהיו מייחסים לשווי של אפריקה ישראל, היה יכול להתקבל על ידי פלוני או אלמוני כשווי לא רלוונטי. השווי הנוכחי של אפריקה לישראל בבורסה הוא כ- 2.6 מיליארד ש"ח לעומת שווי לפי ברנע של כ- 2 מיליארד ש"ח - הבדל של 30%. אם לוקחים בחשבון שהעליות האחרונות במחיר נבעו מ"מהמרים" על הסדר -- ההבדל קטן הרבה יותר.

לדעתי צריך המשקיע לענות על השאלה האם בסופו של יום, אפריקה ישראל תשרוד את השנתיים או השלוש השנים הקרובות, תעבור את השפל הכלכלי ותיזכה לעדנה מסוימת ברוסיה או בארה"ב.

אם אני שם על כפות המאזנים - החזר אג"ח בסך 7.5 מיליארד ש"ח שיפרעו בעשור האחרון. אג"ח שהונפק בריביות מצחיקות של 5%-6%. מנגד על המאזנים יש חבילה של אג"ח, מניות בחברה האם ובחברות בנות.

במידה והשווקים בסוף יתאוששו, החבילה שהונפקה למשקיעים עכשיו, אמורה לתת תשואה עדיפה. מבחינתי מדובר בתיקון לעומת התשואה העלובה שהיתה על האג"ח ולא גילמה את הסיכון האמיתי. במידה והחברה לא תתאושש, הן החבילה והן האג"ח שהונפקו לא היו שוות כלום.
 

צריך לזכור שאפריקה ישראל לא היתה צריכה ללכת להסדר עכשיו, היה לה כסף בקופה להמתין עוד שנה ולראות מה כיוון השווקים. הנהלת אפריקה ישראל, בניגוד לחברות אחרות, באה למשקיעים וביקשה הסדר, כאשר יש עוד משהו להציל בחברה.

קודם כל להערה מהודעת הפתיחה של "כל יום שאתה מחזיק במניה פירושו כאילו קנית אותה". אם פסגות ירשה את האג"ח מפריזמה, כאשר השווי שלהן בבורסה כבר היה רק 60% מערך הפארי, אבל המחויבות של מנפיק האג"ח היתה לשלם את ערך הפארי + ריבית בהמשך, זה בהחלט סביר להחזיק אותן עד הסוף ולדרוש ממנפיק האג"ח שיעמוד בהתחייבויות, ולא למכור אותן בהפסד.

בנוסף, צריך לזכור מה האלטרנטיבה: פירוק החברה, שבו הבנקים מקבלים קודם כל את החובות שלהם, ורק אחרי זה בעלי האג"ח. במצב כזה אתה נשאר עם מניות של חברות הבת, אף אחד לא חייב לשלם לך כסף, וכמובן שלבייב לא יזרים יותר כסף לחברה. כאן הוא מתחייב להזרים כסף.

לאחר ניתוח המצב, הגיעו למסקנה שעדיף להפעיל את החברה כחברה חיה ולא לפרק אותה, ומזה יכולים כולם להרוויח. אז זה הכיוון שהלכו בהסדר, ואם אפריקה תרוויח, בעלי האג"ח ירוויחו גם יותר ממה שהיו מרויחים קודם. כמו כן, צריך לזכור שלבייב התחייב להכניס כסף לחברה, שחלקו ישמש ישירות לתשלום החוב. זה יאפשר להוריד את הלחץ לממש מיידית עוד נכסים, אפשר יהיה להשביח אותם ולממש בתנאי שוק טובים יותר בעתיד.

אז כן, אני חושב שורמוס פעל נכון. לאות הזדהות, אפילו השקעתי השבוע כסף שלי בקרנות נאמנות של פסגות.