שלום לכולם,
בימים אלו מוצגת במוזיאון רובין בניו-יורק תערוכה אודות מנדלות. את התערוכה ה"אמיתית" מלווה גרסת תערוכה אינטרנטית ששווה לקפוץ לבקר:
mandala- the perfect circle
לכבוד התערוכה אנו מצרפים מאמר מתוך האתר שלנו: מטאפורה- סדנאות תרפיה באומנות.
תהנו,
שבוע טוב,
צוות מטאפורה
מנדלות- כל מה שרצית לדעת ולא העזת לשאול
*המנדלה המסורתית או מה הטיבטים חושבים על העיגול?
* המנדלה המערבית או מה האירופאים חושבים על הטיבטים?
*כוחה התרפויטי של המנדלה או לשם מה התכנסנו כאן היום?
(עבודתו של דייגו ריוורה, מי שהיה בעלה של פרידה קאלו)
המנדלה המסורתית
או מה הטיבטים חושבים על העיגול?
מנדלה" היא מילה בסנסקריט המורכבת משתי המילים "מנדה" (מהות) ו"לה" (בתוך) אשר בתרגום מילולי פירושן "בתוך המהות" . בתרגום שאינו מילולי המנדלה פירושה "מעגל מקודש" והיא מתייחסת לצורה גאומטרית מעוגלת ובעלת מרכז אותו יוצר הבודהיסט לשם מדיטציה. בכדי להבין את חשיבותה של המנדלה עבור הטיבטים ראוי אוליי להקדים ולהבין מה עומד במרכזה של התפיסה הטיבטית. בניגוד לתורות מערביות שונות, במרכזה של התורה הטיבטית לא נמצאים האדם, האל האחד והיחיד או הארץ, אלא האלים. התלמיד הטיבטי מנסה על-ידי מדיטציה להגיע לגרעין המרכזי, גרעין האלים הטהורים והאל-מותיים. יצירת המנדלה היא אחת מדרכיו של התלמיד להתקרב אל פנתאון האלים. המבנה המסורתי של המנדלה מורכב ממעגל בתוכו שוכן ריבוע מרכזי המסמל את היכל הקודש ובו נמצאים מאות אלים. היכל הקודש הוא בן חמש קומות (כל קומה הינה מנדלה בפני עצמה) המאפשרות לתלמיד הבודהיסט להתפתח תוך כדי התמקדות מן החוץ אל הפנים דרך חמישה מרכיבים: הגוף, הדיבור, תודעה, התודעה הראשונית והאושר הנעלה.
חציית כל המנדלות וההגעה אל מנדלת האושר הנעלה מתבצעת על ידי שילוב הקוטביות הנשית והגברית וכך מתקשרת עם לידה מחדש. הצד הנשי מיוצג אצל הטיבטיים המסורתיים בצהוב ומתקשר עם השמש בעוד הקוטב הגברי מסומל על ידי הירח. איחודם של שני קטבים אלו מסמל את התמזגות הרחמים והחוכמה ומאפשר את הלידה המחודשת אל הריק והשלווה, מאפשר את ההזדהות עם הבודהה.
העם הטיבטי ( וכנראה גאוותו) מאמין כי יש במנדלה כוחות-על וכי די בהתבוננות במנדלה, בכדי שיתחוללו במתבונן שינויים רגשיים ומנטליים מרחיקי לכת.
דרך טיבטית נוספת להתבונן במנדלה ובמשמעויותיה היא הקלאצ'אקרה ("time-wheel"). מסורת זו שייכת לטנטרה הבודהיסטית הטיבטית ומקשרת בין גוף האדם לבין מבנה המנדלה ובין מבנה המנדלה לבין מבנה היקום. הקשרים אלו דומים באופיים לחיבורים המוכרים לנו מעולם הרפלקסולוגיה. כפי שחלקי כף הרגל השונים מקושרים בהשפעה הדדית עם אברי הגוף כולו, כך על פי הקלאצ'אקרה ישנה למשל התאמה בין מנדלת הרוח לראש האדם. גוף האדם, מאמינים הבודהיסטים, מורכב מששת צ'אקרות (מעגלים) הבאות בהתאמה למבנה המנדלה:
צ'אקרת המין האחראית על האושר, צ'אקרת הטבור האחראית על היצירה, צ'אקרת הלב שהיא גלגל האירועים, צ'אקרת הגרון האחראית על השמחה, צ'אקרת המצח שהיא גלגל הרוח הנושבת, צ'אקרת הקודקוד העליון האחראית על האושר העליון.
המנדלה המערבית
או מה האירופאים חושבים על הטיבטים?

הלנה בלבסקי (Helena P. Blavatsky)שנולדה ב1831 ברוסיה היתה כנראה הראשונה באירופה הממוסדת שהחלה להתעניין במופשט הרוחני. ב1855 היא ביקרה בהודו לראשונה וטענה כי יש להקים גשר בין מזרח למערב וכי יש להוקיר ולהכיר באירופה ובאמריקה את חוכמת הודו: "יש צורך להכיר את הודו ואת טיבט יותר ממה שנעשה באותן שנים". ב1909 פוגש הצייר ואסלי קנדינסקי(Wassily Kandinsky) את כתביה של בלבסקי ומציין: "כמו באומנות הנוטה אל הפרימיטיבי, אנשים מחפשים תמיכה ושיטה מן התקופות שכמעט נשכחו בעוד שהשיטות האלו קיימות עדיין בעמים שונים... וביניהם למשל, העם ההודי...". בלבסקי מתארת כי הצבעים אצל "העמים האלו" מתייחסים לאזורים נסתרים של הרוח, לאינטואיציה. אבל כשבלבסקי מדברת על אינטואציה אצל ההודים, היא לא מדברת על "תחושת בטן" שתצטרך באיזשהו שלב לעבור את מבחן השכל הישר. המילה אינטואיציה פה מתוארת ככח שהוא מעבר לעולם החושים ואינו צריך לעמוד במבחן ההגיון. האינטואיציה פה היא סוג של חיבור לאמת אבסולוטית.
מי שחיבר לראשונה בין המנדלה לבין הפסיכותרפיה היה קרל יונג (Jung K.G). יונג החל להתעניין במנדלות בתחילת הקריירה שלו כאשר חלק מהפציינטים שלו ייצרו עבודות אמנות מפורטות. הוא שם לב כי המנדלות הופיעו בחלומות של מטופלים ובעבודותיהם, במיוחד בזמנים של בילבול וכאוס. ב1916 יונג חווה תקופה קשה בחייו, כאשר דרכו נפרדת מזו של פרויד, והוא מתחיל לצייר מנדלות רבות בהתמקד באנאליזה שלו עצמו:
"המנדלות שלי היוו כתב סתרים המתייחסות למצב של האני שהופיע בפניי מחדש מידי יום. ראיתי בהן את הסלף, כלומר את כול היותי, בצורה פעילה בעבודה. ללא כל ספק, בהתחלה הבנתי אותן רק בצורה מעומעמת אך היה נראה שיש להן משמעות רבה ושמרתי עליהן כמו על פנינים."
יונג מצייר לראשונה את המבנה הבסיסי של המנדלה מבלי לדעת שהוא יוצר למעשה את המבנה הטיבטי המסורתי. שתים-עשרה שנים לאחר מכן, ב1928 הוא נתקל במבנה דומה שמגיע מהודו וחוזר לבחון את ציוריו מ1916 ומכנה אותם "המנדלה האירופאית". יונג שהבחין אצל מטופליו בשאיפה לאחדות נפשית, אחדות בין עולמו הפנימי של הפרט לעולם התופעות החיצוניות, מוצא במנדלה כוחות לרפא את מטופליו, להשיב את המרכז לציוריהם. על ידי החיבור בין הידע הפסיכולוגי וההכרות עם המנדלה מביא יונג לדיון את החשיבות ואת יכולת הריפוי שיש בהתבוננות במבנה אסתטי, בעל מבנה ברור ובעל מרכז כוח.
כוחה התרפויטי של המנדלה
או לשם מה התכנסנו כאן היום?
בתרפיה באומנות ישנה חשיבות גדולה לספונטניות, לחשק של המטופל, ועל כן בדרך כלל לא נכוון ליצירת מנדלה. עם זאת, לעיתים מטופלים מתחילים ליצור עיגולים בצורה אינטואיטיבית בתוך חדר הטיפולים וכך מתחילת שנות השבעים מתחילים יותר ויותר תרפיסטים באומנות להכיר במנדלה כבעלת כוחות ריפויים ולפרסם את ממצאיהם. ההתאמה השימושית של המנדלה לתרפיה באומנות נדונה על ידי סלגליס (Slegelis M.H) כנגישה באופן חיובי לאינדיוידואלים, לקבוצות, לזוגות, כמו גם לתרפיה עצמית (יצירה עצמית ללא נוכחות מטפל). על פי סלגליס "המנדלה מספקת מכשיר מגן המיוצר על ידי הקליינטים עצמם. המנדלה המושלמת מספקת מטריצה על-גביה פורצות השלכות נוספות של הלא-מודע."
תרפיסטים כמו איירלן וברק השתמשו במנדלה בתרפיה קבוצתית כדי לבחון את כוחה ככלי טיפולי בפסיכותראפיה הומניסטית, אשר מתמקדת בתפקודו של האינדיוידואל ביחסי אנוש. הם מדווחים שהמנדלה, על ידי שהיא מספקת שימוש אינטגרטיבי תפישתי, מפתחת פרספקטיבה הוליסטית על הסלף (Self) ועל יחסים אינטימיים."
קלוג (Kellogg) מצא כי בשלבים מוקדמים של הטיפול, המנדלה עזרה לתעל אנרגיות יצירתיות וכן סיפקה רמזים שעזרו בתכנון המשך הטיפול. בוני (Bonny) אשר התנסה בקו-תרפיה פרטנית קצרת מועד לנשים, השתמש בדימיון מודרך ובמוסיקה שנועדו לעורר רגשות, מצבי רוח מסויימים ודימיון עשיר אחרי ההרפיה. הוא ביקש מן המטופלים לצייר בסופה של כל פגישה מנדלה שהיה לה חלק חשוב בהתערבות הטיפולית. בוני דיווח כי המטופלות נטו להראות התרכזות עמוקה ביצירת המנדלה וכשהסבירו כיצד הרגישו בתוך תוכן בשעת היצירה.
רשימה ארוכה של פסיכותרפיסטים בני זמננו עשו שימוש במנדלה ורואים בה כלי טיפולי רב עוצמה הן לצופה והן ליוצר. אסתפק בדוגמאות שהובאו כאן ואסיים בסלגליס אשר עימו פתחתי ואשר מצא שבשל הפרקטיות של המנדלה, מכיוון שהיא מעלה התמודדות עם הביטים רבים של הפסיכותרפיה ובגלל שאפשר לעבוד באמצעות כלי זה עם אוכלוסיות רבות: " המנדלה נחשבת לאופנות ברת קיימא בפסיכותרפיה של ימינו".
ולסיום קצת אומנים שמציירים מנדלות באופן אינטואיטיבי:
Emilio Vedova
Adolf Wolfi
Gunther Uecker
Robert Smithson
Friedrich Hundertwasser
ונסגור מעגל עם diego rivera
הוספת תגובה על "מנדלות במוזיאון רובין בניו-יורק"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה