לרגע חשבתי שיש שתיים - אחרי חיפוש קצר בגוגל לא נראה לי שבחורה אחת ילידת 1977 יכולה להספיק את כל מה שקראתי אבל כנראה שכן.

היום פורסם שקרן ציטר זכתה בפרס אבסולוט לאמנות . כידוע, חברת הוודקה ידועה בחיבורים אמנותיים. בראש חבורת השופטים עומד דניאל בירנבאום אשר שיתף את ציטר גם בתערוכה הבינלאומית שאצר בביאנלה בונציה.

במקביל, נבחרה קרן ציטר במקום השני ברשימת 100 האמנים המבטיחים של העיתון פלאש ארט וכאילו לא די בכך, טייט מודרן משוויץ בטוויטר על בואה של קרן ציטר ב- 3 לנובמבר להופעה חד פעמית.

אפרופו הרשימה של פלאש ארט - משעשע לקרוא ששלושה מקורות שונים - עיתון הארץ, העיתון של הקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס ועוד מקור של חדשות יהדות מתגאים בהישג מבלי לשים לב לעובדה ששלושת האמנים הישראליים שנמצאים ברשימת המאה (קרן ציטר במקום השני, אלעד לסרי במקום הששי ואוהד מרומי במקום ה 89 - כלל אינם חיים בישראל ובעצם ניתן לומר שזו הסיבה שהם נמצאים ברשימה זו.

הרשימה הזו מראה שכדי להצליח בחו"ל - אמן צריך לגור שם ולהגביר את הנראות שלו אצל השחקנים הגדולים בשדה העולמי. אוצרים של מוזיאונים גדולים יכולים להשפיע מאד על קריירה של אמן. עובדה. 

אה כן, ולמי שאין כסף לטוס לחול - גלריה נגא תציג בקרוב את .... קרן ציטר! היא, אגב, לא רואה את עצמה כלל כאמנית ישראלית. 

לפעמים (למי שיותר מעורה במה שקורה ב"סצנה") דווקא יותר מעניין לקרוא את הטוקבקים מאשר את הכתבה, מחמאות ועלבונות (לינק לדיון), פרטים קטנים ודעות שדווקא לא מופיעות בכתבה ולעיתים משקפים מציאות מעט שונה או זוית ראיה מעט יותר רחבה. (ובנוסף גם דיונים פנימיים בין המגיבים, וגם לא מעט אמנים שלא ממש ששים לחתום את שמם משום מה).

- והאמנות עצמה - קישורים לקטעי וידאו, דימויים, והיכן ניתן לראות את עבודת האמנים בקרוב - לרוב נדחקת לשוליים.

טוקבקים נבחרים - 

• 12. רשימה מופרכת של מגזין שכבר מזמן לא נחשב

  אורי 

  פלאש ארט כבר מזמן לא נחשב למגזין טוב, הכותבים שלו גרועים ושטחיים כמו גם הכתבות. המגזין בתנועה מתמדת כלפי מטה. ולצורך העניין, הצצתי ברשימה והרשו לי לגחך. שני שליש מהאמנים ברשימה הם שמות מופרכים לגמרי ועל רובם אף אחד לא שמע. מאידך, כמה שמות כמו פול צ'אן וטינו סיגל, שניהם מזמן לא "אמנים עולים" סוגרים את הרשימה. בקיצור, רשימה שלא משקפת כלום חוץ מכמה גחמות מוזרות של אותם עלומי שם אלמונים שדירגו אותה.

• 
  

• 10. ל-7 אמנים עושים בוחטות של כסף

  ווילי

  זה ששמעת סיפר על ואן גוך מהדודה שלך שמציירת בחוג במתנ"ס לא מעיד על כלום. כמו בכל תחום מי שמצליח מרויח.

• 9. לאדווה הפרובינציאלית (5)

  יוסף ירושלמי 

  את ושכמותך הן הסיבות הכי טובות לעזוב את הארץ. לפי חוקי העץ שעליו את גרה,, אסור לכתוב מילה טובה על מי שאינו בבון ולא יושב אתכם על אותו הענף. אני ממליץ לך לקרוא את מאמרו של בני ציפר השבוע. הוא מיטיב להסביר את הלך הרוח הפרובינציאלי והמעוות שאותו את מייצגת טוב יותר ממני

• 8. אולי הגיע הזמן שקרנות תמיכה באומנויות למיניהן

  קרן פרטית

  מיכלי יקרה ציירי ועשי אמנות טובה וריכשי לך קהל שיקנה עבודות שלך מספיק להתבכיין

• 7. כסף הם רואים מזה? זה מה שחשוב

  סימוני 

  אמנות מודרנית כמו שכתב אפרים קישון זה מעשה רמיה של שרלטנים שלא יודעים לצייר סוס כמו שצריך. אבל אם החברה הצעירים האלה מצליחים לעבוד על הגוים ולהתפרנס מזה זה בכל זאת משהו.

• 6. לא מוזר: כשרונות ישראליים שמצליחים להצליח רק בחו"ל

  מיכל 

  וזוכים להכרה בינלאומית? *אולי הגיע הזמן שקרנות תמיכה באומנויות למיניהן תתחלנה באמת לתמוך ולעזור לאומנים לפרוץ, אז אולי הם יוכלו להפסיק לברוח מהארץ ואולי גם המדינה תקבל על זה קרדיט

• 5. הגר בחו"ל- לא ייחשב כישראלי

  אדוה 

  על אחת כמה וכמה אם הם אינם רוצים להיות חלק. ציטר לא ישראלית- במקסימום ישראלית לשעבר. תעשו לי טובה!!! באמת. ואל כאלה שכבר לא פה- אין לי בעיה לוותר עליהם ועל היוקרה המתלווה לכך.

• 4. מדהים איך תמיד אוהבים לנכס בישראל...

  ברלינאית 21/10/2009 14:10:47

  "ישראלים המתגוררים בחו"ל". .. יש סיבה שהם בחו"ל, וזה כי למדינה לא אכפת בגרוש מהם ומהאמנות שלהם. אבל ברגע שהם מתחילים לקבל הכרה - בטח! הם שלנו! אנחנו טיפחנו אותם! צביעות שכזו... פשוט מגעיל.

• 3. כמו בלבנון ובשטחים - האליטות נוטשות

  אלטר 

  ... ומשאירות לבבונים לעשות תרגילי מלחמה...
  

• 
  

• 1. אוהד מרומי למד תואר ראשון בבצלאל ותואר שני בקולמביה בניו יורק (ל"ת)

   

ברור שכדי להצליח בחו"ל, צריך לחיות בחו"ל.

בברלין למשל , מוענקות מילגות מחיה לאמנים שיגורו ויצרו בברלין. זה חלק מהמאמץ של גרמניה להשיב לברלין את ההגמוניה האמנותית.

אמנים כמו : גיל שחר, יהודית סספורטס, אלונה הרפז, קרן ציטר ( וכנראה עוד ) הגיעו בעקבות מלגת מחיה לשנתיים וכנראה כבר נשארו שם, כנראה עם המשך תמיכה מסיבי.בארץ אנו יודעים שהתמיכה באמנים כמעט אפס.

וגם צריך להיות נוכח במקום שבו נמצאים האנשים שמניעים את הגלגלים של האמנות הבינלאומית, מרכז אמנות כמו ברלין.

כמו כל תחום, אמנות זה לא רק "צור ושלח". זה מפגשים, הכרות, חברויות, ביקורי סטודיו....

אמן נוסף ברשימה הוא עומר פאסט  - גם הוא, כמו קרן ציטר , עובד בברלין ושניהם , יחד עם גיא בן נר משתתפים בפסטיבל וידאו פרפורמה בניו יורק. עבודה של בן נר תפתח את הפסטיבל בטיימס סקוור - כפי שקראתי הבוקר בהארץ. (מעניין שהידיעה על זכייה בפרס אבסולוט טרם הדיעה לעיתון. זה, אגב, אחד היתרונות האמיתיים של טוויטר שדרכו אני רואה חדשות אמנות כמעט בזמן אמת).

המדינה כאן לוקחת עמדה כפולה - מצד אחד היא לא תומכת ומצד שני מאד מתגאה שאמנים ישראלים מצליחים בחו"ל.

רעי - הלינקים שלך לא עובדים.

כפי הנראה שכאשר מדובר באמנות

איש אינו מודאג מבריחת המוחות לחו"ל.

"Its the economy stupid"

Bill Clinton

 -

זה הכל. מאלף עד ת של כל פוליטיקאי

מיסים הם מכניסים ? בקושי

מקומות עבודה הם יוצרים ? בקושי

ג'ובים למקורבים יצא מזה ? לא

אז בשביל מה לתמוך באמנות

פוליטיקאים מזמן החליטו שבישראל תרבות היא דת, והתמיכות הולכות לישיבות ורבנים הזויים בשטחים, שמגדילים את הבערות והעוני אבל מגדילים את בסיס התמיכה של השלטון.

מלחמה היא שלום - בורות היא כח. 1984 ג'ורג' אורוול

-

- 

צטט: ראובן פלץ 2009-11-01 13:03:49

 

כפי הנראה שכאשר מדובר באמנות

איש אינו מודאג מבריחת המוחות לחו"ל.

 

 

שמתי לב שאחוזי התלונות בפורום הזה על אי תמיכת הממסד הישראלי באמנות עולים בהרבה על הדיונים באמנות עצמה, לאן היא הולכת ומה מגמתה, ועוד.

הדבר גרם לי להרהר מדוע זה קורה, והינחתי לשעה קלה מה היה קורה לו היתה תמיכה מסיבית יותר של הממסד.

האם רוב רובם של אמני הארץ, כולל המתלוננים הסידרתיים כאן (לא מוציאה עצמי מהכלל) היו נהנים מהמלגות והסיועים השונים?

ואולי, כך צצה לי לפתע מחשבה, אם האוכלוסיה בארצנו (ואולי בעולם כולו) היתה נהינית מהמוצרים האמנותיים המוצגים בחללי התצוגה השונים, והסחר היה גואה, היו המוסדות מעלים על דעתם שהעסק רנטבילי לכל העוסקים בדבר.

חושבת שהרמז בדבריי די ברור. דלות החומר היא בעוכרי דור זה. אין אוונגרד רציני, אין חידושים המרשימים את הקהל. כל קשקשן ושרבטן רוצה מיד לערוך תערוכה ולמכור את כל אשר באמתחתו.

אינני כותבת זאת מתוך שמחה ואושר, אבל גם לא מתלוננת לבקרים על המצב.

הרגשתי כורח נפשי לכתוב זאת, ומתנצלת מראש אם פגעתי במישהו, כי לא זו היתה כוונתי.

רות 

סרקתי את הכתבה-מוסף סופ"ש בידיעות אחרונות (אני מודעת לרוחב,אם מקטינים זה נעשה בלתי-קריא) 

...אף גלריה ישראלית לא חיזרה אחריה,האמנית בעלת דעות ימניות בת לסוחר-נשק חושבת שאוצרים הם חסרי-שכל,

ושונאת את עולם האמנות...הצלחה פיקנטית.

כן, כנראה בשביל להצליח בעולם צריך באמת ללכת לשם. אבל לא רק כדי להצליח - גם כדי לצמוח, ללמוד, להיות מוצף, להתפעל. עושים בעולם דברים שלעולם לא יגיעו לכאן. כנראה.

כאן קטן וצנוע ואין לנו מושג מה קורה שם, באמת אין. רק כשחיים "שם" מבינים את זה. מה שמגיע לכאן, מגיע בטפטוף, כמו המים שחסרים. גם לקפוץ מדי פעם לראות תערוכה או שתיים זה לא זה. צריך ממש לחיות שם.

אז מי שיוצא לו ומרגיש את הצורך, שיחיה שם. בהחלט.

בקשר לקרן ציטר - ראיתי כמה תערוכות שלה בארץ, הראשונה היתה תערוכת ציורים בטושים של פנים הבית שלה, מקורי מאוד ומוצלח. ראיתי גם את "רתיעה" - סרטי וידיאו בגלריה "נגא". כמו תמיד, כל הכבוד לאמן שמצליח.