לא קל להיות קורא נלהב של מדורי הנדל"ן בימים אלה, במיוחד עבור אלה השוקלים לרכוש דירה. מי שבכל זאת מעז להישיר מבט אל דפי העיתון או אתרי האינטרנט מוצא עצמו בחוויה מסחררת של רכבת הרים, שאינה מומלצת לבעלי קיבה רגישה.
יום אחד יש בועה בנדל"ן,
ויום אחד טוען הנגיד שאין בועת נדל"ן.
יום אחד תחזית של ירידת מחירים,
יום אחר הקבלנים מודים שהעליות מאחורינו.
יום אחד בנק דיסקונט יוצא בהכרזה שהשוק רותח,
ויום קודם יוצא בנק משכן וטוען שמצב רוכשי הדירות ממשיך להדרדר.
יום אחד ד"ר יאיר דוכין יורד עלינו הציבור,
ויום אחד השר אטיאס יוצא להגנת הזוגות הצעירים.
(הקישורים לכתבות מ- TheMarker , וניתן להוסיף גם מכלכליסט וגם מגלובס )
האמת היא שאת הרצון העז להגיע לוודאות, ולו הקטנה ביותר, בנוגע לעתיד שוק המגורים, איש לא יוכל לספק לכם בימים אלה - לא טובי המומחים, השרים, הקבלנים, המתכננים או המתווכים - כי במצב המבולבל ששורר כיום, בענף שחורג בהתנהגותו מכל הסקטורים הסובבים אותו במשק הישראלי, איש לא באמת יכול לדעת או לחזות. זה כמובן לא מונע מהם להשמיע תחזיות שונות, סותרות, שוודאי יתבדו בשנה הבאה.
אז על מה בכל זאת ניתן להסתכל? על הציבור, עלינו! הכוח שמזין את הענף.
אנחנו צריכים להתעשת ולהבין שהכוח בידינו, ואנחנו אחראים לפחות למחצית מהתנהלות השוק כלומר על עקומת הביקוש.
אם אנחנו נחליט להמתין יהיה לכך משקל יותר מכל תוכנית שיווק שרוקחים הקבלנים או משרדי הממשלה.
אבל כיצד ניתן לעצור עדר ענק של ציבור היסטרי?
"אני בטוח שהמחירים יכולים רק לרדת, אבל מה לעשות, אישתי רוצה"
הוספת תגובה על "לאן נושבת הרוח?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה