משוגעים רדו מהגג

השבוע התקשר אליי מתווך נדל"ן וסיפר שיש לו לקוח רציני מאוד שמתעניין בבית שלי. אני מקבל הצעות כאלה בלי סוף, היות והבית שלי הוא המושקע ביותר באזור. כשהתחלנו לתכנן את הבית, הבטחתי לנעמה שהיא תקבל את כל ההחלטות והבית יעוצב לטעמה. כמובן שבעניינים אסטרטגיים כאלה אסור לסמוך על נשים, ולכן דאגתי לקיים פגישות אינטנסיביות עם האדריכל, שבנה תוכנית מצוינת לפי החזון שלי, וידע לגרום לנעמה לבקש בדיוק את מה שרציתי, ככה שבסוף היא בחרה בערך רק את צבע השיש ואת סוג הפרקט בחדר השינה, אבל מתגאה עד היום בפני האורחים שמגיעים הביתה ביצירת המופת שלה. זה היופי בניהול חכם - לקבל את ההחלטות לבד אבל לגרום לכפופים אלייך להרגיש שהם המשפיעים.

בקיצור, מדובר בבונבוניירה, ואני בד"כ מנתק את הטלפון מייד למתווכים אוכלי החינם האלה (אני לא מבין בכלל למה הם קיימים, אנשים כ"כ פרימיטיבים ולא למדו לפרסם מודעה באינטרנט?) אבל הפעם לא יכולתי להתעלם מהסכום. המתווך אמר שהלקוח מוכן לשלם תשעה מיליון שקל על הבית - שזה בדיוק פי שלוש ממה שאנחנו שילמנו על הקרקע בתוספת הבניה, ואפילו בשביל ה.גדול מדובר בכסף רציני. כל הלילה התלבטתי האם למכור, וכך גם בבוקר,כשרביד גררה אותי בריצת בוקר מטורפת לפארק הירקון, כלומר היא רצה ואני נהנתי להסתכל על המכנסיים הצמודים שלה נעים בקצב נהדר. לאן אני אעבור? אני מת על ת"א, הייתי בהרבה מאוד ערים בעולם ואני אומר לכם באחריות שזו העיר עם כמות הכוסיות לק"מ הגבוהה ביותר בעולם. אז מה, אני אקח את הכסף ואעבור לרמת השרון? אגור שם בין כל מיני עורכי דין ונובורישים אחרים שמרוב שעמום דוקרים אחד את השני? זה לא מקום לגדל בו ילדים.

ובעוד אני מגבש דעה, נשמעה דפיקה חזקה בדלת. כשפתחתי עמדה לפני גורילה גרוזינית ובידה שקית גדולה. לא, התבלבלתם, אמרתי לו, הפח נמצא בחוץ. אתה התבלבלת הוא אמר לי, יש לי פה תשעה מיליון שקל בשקית, בוא תראה לי את הבית ונחתום. כן, כן, אל תיבהל, יש לי פה את הכסף בשקית, לא צריך העברות בבנק ובלאגנים, קח את הכסף ואל תשאל שאלות. חביבי, אמרתי לו, אני לא עובד ככה, זו שכונה עם רמה ואתה לא תשתלב כאן. מייד הזעקתי את המיליציה שהקמתי והורתי להם לשלוח אותו לאור יהודה, שיקנה שם משהו, אולי בסביבה של הבנות של לבייב, אוהבים שם בוכרים עם כסף, כאן אנחנו מחפשים קצת יותר מזה.

אחרי שנרגעתי מהמפגש המזעזע הזה, הבנתי שמה שכולם מדברים עליו נכון, ושוק הנדל"ן יצא מכלל שליטה. התחלתי להתעניין בדירה לילדים שלי, וביררתי כמה יעלה לקנות משהו עבור צדף, עונג וטוהר. הם לא חייבים להתחיל ממשהו מפואר, הצנע לכת זה ערך עליון, אבל חשוב מאוד המיקום. האדם הוא תבנית נוף מולדתו כמו שאומרים ואני צריך לדאוג שהנכדים שלי יהיו בחברה הנכונה. אמא שלי תמיד אמרה לי, אל תביא לי שוורצע חיה לחופה ובאמת יצאתי עם הרבה בחורות משכונת מורשה והם היו כיפיות במיוחד וידעו איך לטפל בגבר, אבל בסוף כשהגיע זמן החתונה לקחתי את נעמה שהיא מה שנקרא בחורה מבית טוב. אז כדי למנוע בעיות עתידיות, וכדי שהנכדים שלי לא יאלצו לגדול חלילה במקום כמו פתח תקווה, רציתי לקנות שלוש דירות ברמת אביב החדשה, אבל גיליתי שאני לא יכול לעמוד בזה. ה.גדול לא יכול לקנות דירות לילדיו? לאן הגענו? לא פלא שאנשים עוזבים את הארץ.

או אז הבנתי כמה אטיאס צודק. אמנם הוא שסניק, אבל הוא נראה בחור טוב, והמאמצים שלו להוריד את מחיר הנדל"ן הם במקום הנכון בזמן הנכון. מי אמר ששסניקים צריכים לדאוג רק לפרזיטים? למה שלא ידאגו גם לאדם העובד הרוצה לדאוג לעתיד ילדיו? דיברתי עם חיים, מנהל הפיתוח. בתור דוס, הוא בטוח מכיר את אטיאס בדרך כזו או אחרת, לפי חוק הדתיים השלובים. ביקשתי ממנו שיעביר אליו מסר שבמידה והוא באמת יצליח להוריד את מחירי הנדל"ן, אני אדאג שצ'יטיה תעביר תרומה יפה לבאבא החביב עליו (באבא ברוך, באבא בובה, CT, רנטגן, מבחינתי זה לא משנה) ונקרא על שם סבא שלו ספר תורה או משהו. אתם מבינים, זו הבעיה במגזר הציבורי, לא מתגמלים את מי שעושה את העבודה שלו כמו שצריך. רק חבל שאין מספיק אנשים אכפתיים כמוני שדואגים לתמרץ את "האיש השמן" שחי מהמיסים שלנו לעבוד קצת יותר במרץ. אבל מי יודע, אולי מערס יצא מתוק, ובקרוב בזכות אטיאס עתידם הנדל"ני של ילדי יובטח, והם לא יצטרכו לפגוש כל מיני אנשים שקונים בתים בכסף משקיות זבל, מקסימום הם יכירו אותם בתור שומרים בכניסה לקניון. אינטגרציה זה טוב, אבל יש גבול, אה.