ידיד שלי, צייר, אמר לי פעם בשיחה אישית שמרבית האנשים היו רוצים לחיות כמונו - ליהנות מיתרונות הבדידות, לא להיזקק לאנשים אחרים, למצוא עונג ומשמעות בחברת עצמנו בלבד לאורך זמן.

כמובן, יש אמנים שהם בעלי משפחה, ומגדלים ילדים, כך שקשה מאוד למצוא זמן להתבודדות, שהיא מרכיב הכרחי כדי ליצור. אבל רבים האמנים שבחרו ביודעין (או בלית ברירה) בחיי בדידות, ונהנים מכל רגע (?) - או, אז זה בדיוק מה שרציתי לשאול. 

בחברה כמו זו הישראלית, הנשענת כידוע ברובה על הדת היהודית שאמרה "לא טוב היות האדם לבדו" - הבדידות היא מעין קללה קדמונית. אבל האמנים זקוקים לה. האם אמנות היא מקצוע בודד במיוחד? האם אפשר לעבוד בסטודיו בנוכחות אדם אחר?  אולי האמן "מתוכנת" יותר טוב מהאדם הרגיל להימצא לבד?

הי רונה

נושא מעניין הבאת לנו אבל האם ניתן לדבר רק על אמנים בהקשר זה?

הנה רק אתמול אמרתי שאני חייבת זמן חשיבה לעצמי. אנחנו כל הזמן בקליטה ובספיגה - מידע וגירויים אינסופיים מציפים אותנו מכל עבר ואני מאמינה שהצורך להתכנס בתוך עצמך ולעבד נתונים הוא חיוני.

אני חייבת לומר שבחיי פגשתי הרבה מאד אנשים שפשוט לא יודעים להיות לבד וחברת עצמם אינה מנחמת אותם אלא דווקא מאיימת עליהם. 

אמנות פלסטית, כמו ספרות או כל כתיבה היא פעולה סוליסטית במהותה, זה נכון, אבל המקום הזה מראה כמה גם אמנים זקוקים לפידבקים ולחברים לשיח ופיתוח רעיונות.

האדם הוא יצור חברתי. לכן אנחנו לא יכולים להתקיים בבדידות.

החוכמה, לדעתי,  היא היכולת להיות לבד כשמתאים לנו ולא להיות לבד כשאנו זקוקים למגע עם אחר.

"בדד אלך גם תפילה אין לי
בדד בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום"

בדד - 

ואן גוך, פול גוגן (הלך להתבודד בזרועות בנות טהיטי הנאוות)

זוגיות - 

רנה מגריט, ג'קסון פולק, קאלו את רביירה

זוגיות לוחצת - 

סלבדור דאלי

זוגיות מתחלפת - 

פיקאסו

בטח יש עוד כמה דוגמאות... :-)

חיי אמן פירושם להתמודד עם בדידות במובן הכי עמוק ומרושע שלה - ולגבור עליה. פירושם גם להיכנס פנימה למקום שמעיק, ולפתור אותו איכשהו, להעניק לו מנוחה.

לכן חיי אמן הם במובנים רבים פריווילגיה. לא לכל אחד יש זמן ולפעמים החיים השוטפים מעסיקים אותנו בלי סוף ואנו לא נכנסים למקומות האישיים ביותר. ולכן, לכל אדם מומלץ להיות אמן לסירוגין. אפשר להיות אמן ולחיות חיי אמן אף בלי ליצור אמנות במובנה המקובל - פשוט ליצור את החיים כאמנות: להיות יצירתי, מודע, להתבונן, לשים לב, לקשור קשרים.

רונתי חברתי, דיון מעניין.

הרשי לי לחלוק עלייך, ולהביע דעה שונה.

אמנות היא לא מקצוע בודד במיוחד.

בדידות אינה נחלתם הבלעדית של האמנים הפלסטיים.

(פרפורמרים בדרך כלל עובדים ביחד עם אמנים נוספים).

יש מקצועות רבים שהם lonely business, כהגדרתו של אודי.

מהם זוהרים כביכול, כמו טייסי קרב, או מרגלים, מהם משעממים, כמו שומר לילה בחניון, או באתר בנייה.

כ 40% מהעצמאים, הם one man show, שגם זה סוג של בדידות.

מאמרים אינספור נכתבו גם על בדידותו של מס' 1.

הבוס, מקבל ההחלטות, שגם אם הוא מוקף בכפופים לו, הוא בעצם די בודד.

האמנים מומחים בכך :-)

Linda Montano and Tehching Hsieh

היו קשורים זה לזה בחבל במשך שנה ללא כל מגע פיזי בניהם...

לפני כן הייש כלא עצמו למשך שנה בכלוב ברזל, ללא שום קשר עם החוץ, לא ראה אנשים, לר שמע רדיו טלוויזיה או עיתונים...

גם התנזר מהצגת אמנות במשך 15 שנה....

זו בדידות :-(

Quote: אלה.. 2009-11-04 11:52:57

"יש מי שבשבילו הבדידות היא בדידותו של המוגבל, ויש מי שבשבילו הבדידות היא בריחה מהמוגבל."

- פרידריך ניטשה

"ברח ידידי אל בדידותך, אל מקום בו נושב אוויר פסגות חזק

לא נועדת להיות מניפת זבובים"

ציטוט של אותו הניטשה (שהיה מיזנטרופ לא קטן ...)

גם אני ד"א מכורה ל'לבד'

וחיה בזוגיות +1 (+2 כלבות +3 חתולות)

לא נראה לי שזה קשור בהכרח לאמנות שלי או להיותי אמנית

זה קשור אלי

צטט: רונתי 2009-11-04 14:14:22

בשבחי הבדידות

ידיד שלי, צייר, אמר לי פעם בשיחה אישית שמרבית האנשים היו רוצים לחיות כמונו - ליהנות מיתרונות הבדידות, לא להיזקק לאנשים אחרים, למצוא עונג ומשמעות בחברת עצמנו בלבד לאורך זמן.

כמובן, יש אמנים שהם בעלי משפחה, ומגדלים ילדים, כך שקשה מאוד למצוא זמן להתבודדות, שהיא מרכיב הכרחי כדי ליצור. אבל רבים האמנים שבחרו ביודעין (או בלית ברירה) בחיי בדידות, ונהנים מכל רגע (?) - או, אז זה בדיוק מה שרציתי לשאול. 

בחברה כמו זו הישראלית, הנשענת כידוע ברובה על הדת היהודית שאמרה "לא טוב היות האדם לבדו" - הבדידות היא מעין קללה קדמונית. אבל האמנים זקוקים לה. האם אמנות היא מקצוע בודד במיוחד? האם אפשר לעבוד בסטודיו בנוכחות אדם אחר?  אולי האמן "מתוכנת" יותר טוב מהאדם הרגיל להימצא לבד?

מנסיוני האישי ,מבינה טכנית ודאי שניתן לעבוד בסטודיו בנוכחות אדם אחר , אך לא יהיה לעבודה כל ערך,

או למעשה ערך טכני בלבד. "כל בדידות הינה פסגה"

אך האדם הינו יצור חברתי , וזקוק על כן לפחות לאדם אחד נוסף (בת או בן זוג), לשיתוף תכניו הרגשיים ושכליים ,

וכמובן לתנות אהבים , בכדי  ל פ ר ו ח  כשהוא בריא בנפשו...לאמן היוצר , יהיה על כן , המצב האופטמלי (לדעתי)

זוגיות המושתתת על אהבה וחופש , כאשר קנאה וורכושנות לחלוטין אינן קיימות בה!

האם זה אפשרי ?  כן!

כבר אמרו חכמים כי הפחד הגדול ביותר בימנו הוא לא הבדידות אלא הפחד מהאנונימיות. הנראות היא חזות הכל. יוצא שאנחנו חיים במידה רבה ביחס לזולת והקשר או המגע הבלתי אמצעי עם קולגות, ידידים וכו'..פחות רלוונטי. בטח אצל אנשים צעירים. יותר חשוב להיות מיני סלב. כמה ראו את העבודות שלי? כמה חברים בפייסבוק יודעים שיש לי תערוכה? כמה תוצאות עולות בגוגול כשמקלידים את השם שלי? אם התשובה לכל השאלות האלה היא "הרבה" זה מרכיב מרכזי בדימוי העצמי ובערך העצמי.

לכן זה תמיד מצחיק אותי כשמדברים על 573 חברים בפייסבוק. כאילו מה?   

בקיצור העיסוק בנראות הפך תחליף לעיסוק בשאלת הבדידות הקיומית וגם תחליף לקשר הבלתי אמצעי של פעם. זה מתקשר במידה רבה לתופעה אחרת שנושקת לבדידות והיא שיעמום. חשוב בעיני שאמן יהיה משועמם לא מעט. רק עם עצמו בלי גירויים. בלי ספר, בלי טלווזיה, בלי אינטרנט בלי השד יודע. תקראו לזה בודד.. רק הוא (או היא) והתקרה הלבנה (אן תחת כיפת השמיים).זה חשוב יותר מלייצר באובססיביות טרחנית אינסופית. כי שעמום זה לא בהכרח אפס מעשה. זה רק הכותרת השלילית שאנחנו נותנים לאפס מעשה. 

צטט: רונתי 2009-11-04 18:12:07

בשבחי הבדידות

ידיד שלי, צייר, אמר לי פעם בשיחה אישית שמרבית האנשים היו רוצים לחיות כמונו - ליהנות מיתרונות הבדידות, לא להיזקק לאנשים אחרים, למצוא עונג ומשמעות בחברת עצמנו בלבד לאורך זמן.

כמובן, יש אמנים שהם בעלי משפחה, ומגדלים ילדים, כך שקשה מאוד למצוא זמן להתבודדות, שהיא מרכיב הכרחי כדי ליצור. אבל רבים האמנים שבחרו ביודעין (או בלית ברירה) בחיי בדידות, ונהנים מכל רגע (?) - או, אז זה בדיוק מה שרציתי לשאול. 

בחברה כמו זו הישראלית, הנשענת כידוע ברובה על הדת היהודית שאמרה "לא טוב היות האדם לבדו" - הבדידות היא מעין קללה קדמונית. אבל האמנים זקוקים לה. האם אמנות היא מקצוע בודד במיוחד? האם אפשר לעבוד בסטודיו בנוכחות אדם אחר?  אולי האמן "מתוכנת" יותר טוב מהאדם הרגיל להימצא לבד?

בדידות הוא מצב שלדעתי לא קשור לכמה אנשים יש סביבך , אם אתה רווק ,או נשוי .

אבל יש הבדל בין בדידות לבין רצון להתבודד .

אמנים זקוקים ללבד .

אבל גם חייבים את הקשר בשביל האמנות שלהם. 

ולהפיג את הבדידות ניראה לי דבר פשוט יותר מאשר  למצוא שקט עם ה"רעשנים" שאתה חיי איתם  .