מה למעשה כל אחד מאיתנו רוצה? אושר... ומתי אם לא עכשיו? ואיך, אם לא להיות מחוברים לעצמנו עד הסוף, בלי לחשוב איך זה יראה בעיני אחרים? בלי לפחד להשטות? בלי לקחת את עצמנו ברצינות? 

האושר הוא דרך - לא גורל.

והרשו לי לצטט:
תעבוד כאילו אתה לא זקוק לכסף,
תאהב כאילו אף פעם לא פגעו בך,
ותרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותך.

הי נורית,

איזה כייף לה, לאותה בחורה,

לקחו לי כמה שנים טובות להבין שאם אני לא ארקוד, אוהב ואהיה מאושרת -כאילו שאף אחד לא רואה אותי-

אני זו שאשלם את המחיר.. והנה היא עושה את זה בטבעיות (ואולי לא?)..

הפוסט שלך מעלה אצלי- שוב- את השאלה מהו נורמלי? אולי היא הנורמטיבית- שרוקדת בשמחה....

נהניתי לקרוא,

לירון