כותרות TheMarker >
    ';

    פרטי קהילה

    יעוץ משפטי

    קהילה שמטרתה לתת תשובות לשאלות, להביא מידע משפטי ולעודד דיונים בנושאים משפטיים שונים. בנוסף לקהל הרחב המוזמן להציג שאלותיו כאן, מוזמנים גם עורכי הדין והמתמחים לנהל כאן דיונים בסוגיות הרלבנטיות לפורומים המגוונים.       המידע הנמסר בקהילה הינו כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי אצל עורך דין. בכל מקרה יש להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום המסוים.    

    משפט וחשבונאות

    פורום

    משפט פלילי

    משפט פלילי

    חברים בקהילה (2518)

    אספרסו כפול
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    איציק אביב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    תנועת כמוך
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אמיר ניצן
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    חיים קליר
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    דורון טל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    גיא פלנטר
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אסתר רבקה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    til4
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    עונש ומחשבה

    10/11/09 14:52
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-11-10 14:52:35
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    תקנון אתרי אינטרנט

    לאתר עורך דין

    לא מקובל לדבר על עונש ומחשבה פלילית לבלתי שפוי, ולכן לא ניתן לדבר גם על הרתעה, לעיתים אומרים שישנה הרתעה כללית שמצופה מהחוק והיא לאו דווקא אישית, אך המרצה אומרת שזה לא נכון, כי הציבור לא מסתכל על זה שנעשתה עבירה, אלא הוא מסתכל על זה שאדם  בלתי שפוי ביצע עבירה ולכן ההרתעה לא פועלת. אבל, בכל זאת מדובר באנשים בלתי שפויים שיכולים להוות סכנה לציבור, ובכך שאנו אומרים שלא צריך להענישם, הם לא יוצאים זכאים, והכללים הם לא כללי העונש אלא כללי ההגנה = אשפוז, ולכן כאשר אנו אומרים שאדם אינו בר עונשין, זה לא כ"כ פשוט ולעיתים זה אף יותר קשה, משום שהאשפוז הוא ארוך ויכולה להתלוות סטיגמה גדולה לכך שהאדם הוא חולה נפש. לכן גם האלטרנטיבה הזו של אשפוז אינה כ"כ פשוטה. לעיתים אדם הוא לא בר עונשין בגלל שכאשר ביצע את העבירה הוא לא היה שפוי אך כעת הוא בסדר - אז הוא ייצא זכאי והוא לא יוענש ולא יאושפז. סעיף 19 הישן של שפיות הדעת היה מאוד לא טוב והוא סיכם את המצב לפי המשפט האנגלי בו הסעיף מתייחס רק למחלת נפש שפגעה בקשרים הנפשיים ולא מתייחס כלל לקשרים הרגשיים. כיוון שסעיף זה היה כ"כ גרוע, לא חיקו שנה כדי שהסעיף החדש ייכנס לתוקפו, כמו בשאר סעיפי החוק, אלא סעיף זה נכנס לתוקפו מייד עם צאת החוק.

    סעיף 19 הישן קבע: "אין אדם נושא באחריות פלילית למעשיהו או למחדלו, אם בשעת המעשה לא היה מסוגל מחמת מחלה שפגעה בשפיותו, אי מחמת ליקוי בכושרו השכלי, להבין את שהוא עשה, או לדעת שאסור לו לנהוג כפי שנהג" - מדובר במחלת נפש שפוגעת בכושר השכלי = הכושר להבין את המעשה שעושים (לדוגמא - אדם סוחט את ראשה של אשתו והוא חושב שהוא סוחט לימון). האפשרות השנייה היא שהוא מבין מה הוא עושה, אך לא מבין שזה אסור. שתי האפשרויות הן פגיעה בהבנה בלבד. התוצאה של הסעיף הזה היא שכל המקרים בהם מחלת הנפש לא פגעה בהבנה, אך יצרה מצב שכתוצאה ממחלת הנפש האדם לא היה מסוגל להשתלט על דחפיו, בכל המקרים האלה - סעיף השפיות לא נתן פתרון.

    בפ"ד מנדלברוט נ' היוהמ"ש אמר השופט אגרנט: אדם שפעל כתוצאה מדחף לאו בר כיבוש (היינו: לא יכול היה להימנע) ואותו דחף מקורו במחלת נפש, בעצם פועל בהעדר שליטה, בלי רציה, ולכן צריך לזכותו לא דרך סעיף האי שפיות, כי סעיף זה לא מאפשר, אלא לפי סעיף העדר רציה. אגרנט ידע שלא לשם כך נוצר הסעיף הזה בחוק ואין מקום להבדיל בין האנשים האלה, אבל הוא השתמש בסעיף מחוסר ברירה והוא היה במיעוט שאח"כ הפך בפסיקה לרוב. במשך כל השנים נזהרה הפסיקה לא להרחיב את הפתרון יותר מדי, ולדבר רק על דחף לאו בר כיבוש שמקורו במחלת נפש. הקבלה זו היא קצת קשה משום שאם מדובר ברציה ולא במחלת נפש, אז יש לדבר על כל דחף לאו בר כיבוש, גם אם מקורו במשהו אחר ולא במחלת נפש. הפתרון של אגרנט היה מצוין. גם בסעיף 19 הישן, גם בסעיף 34ח החדש וגם בפסיקה נדרשת מחלת נפש (גם במקרים של רציה, דחף לאו בר כיבוש, העדר שליטה וכו').

    עד היום אין הגדרה ל- "מחלת נפש" וגם הרופאים מתקשים להגדיר זאת. בסה"כ יש הרבה מאוד פסיקה בנושא של - מה זו מחלת נפש, ומכך יוצא שכאשר ביהמ"ש בא לקבוע אם זו מחלת נפש, למרות שבאים פסיכיאטרים ועדים מומחים שונים בהם ביהמ"ש עושה שימוש רב, בסופו של דבר ההחלטה היא של השופטים, הם קובעים אם זו באמת מחלת נפש לעניין הנדרש. ולכן הפסיקה עושה הבחנה, לכל אורך השנים, בין מחלות נפש לבין הפרעות נפשיות שאינן עולות עד כדי מחלת נפש, והבחנה זו מאוד חשובה כי אדם לא ייצא זכאי בסעיף השפיות אם אינו חולה במחלת נפש. הנושא קשה ומביא בעיות רבות.

    תיקון 39 שם קץ להפרדה המלאכותית והלא נכונה בין מחלת נפש שפוגעת בקשרים הקוגניטיביים השכליים לבין מחלת נפש שפוגעת בקשרים הרגשיים, והיום גם מקרים של קשרים נפשיים נידונים בסעיף השפיות, כל המקרים שדנו בהם בסעיף של העדר רציה ושליטה, אנו דנים בהם במקומם הטבעיים - סעיף 34 (ז) ו- סעיף 34ח.

    סעיף 34ח - "לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש

    (1)     להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו - (זה מה שהיה בסעיף 19 הישן) או-

    (2)      להימנע מעשיית המעשה" - (זהו הדחף לאו בר הכיבוש).

    החוק החדש פותר את הבעיה והיום לא צריך לתהות למה זה מוגבל רק למחלת נפש וכו', היום זהו הסעיף הרגיל והטבעי ולכן זה ברור.

    סעיף 18 הישן - "כל אדם הוא בחזקת שפוי וחזקה שהיה שפוי בשעה הנידונה, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר" - לסעיף זה אין מקביל בחוק החדש ומשמעות הדבר היא שאם בחוק הישן באתי ואמרתי - "אני לא שפוי", צריך היה להוכיח זאת כי הייתה חזקה שכל אדם שפוי. מה זה להוכיח? כמה צריך להוכיח? - הנאשם היה צריך להוכיח ב- 51%. היום, אחרי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ייתכן שיסתפקו בספק סביר. למרות שהיום אין לנו חזקה שאדם שפוי, אך היום יש את סעיף 34ח - " מלבד אם נאמר בחקוק אחרת" יש חזקה שאין סייג. בסעיף 34כב נאמר "לא ישא אדם באחריות פלילית לעבירה אלא אם כן היא הוכחה מעבר לספק סביר", את הספק הסביר צריך לעורר הנאשם הלא שפוי ואז, אם התביעה תוכיח מעבר לכל ספק סביר שהוא שפוי, הוא יוכל לצאת זכאי. וזה שינוי לעומת סעיף 18 הישן. התביעה צריכה להוכיח גם שלא התקיימו יסודות ההגנה, מעל לכל ספק סביר.

    אי שפיות יוצרת מצב קצת שונה, שהרי במצב האמיתי של אי שפיות כולנו מסכימים שהאיש עבר את העבירה והוא מהווה סיכון לחברה. והשאלה היא: האם לטפל בו בדרך הפלילית עונשית, או בדרך של אשפוז. ולכן גם מבחינה תיאורטית אפשר להבין מדוע באי שפיות לא נטיל על התביעה להוכיח מעבר לספק סביר שהאיש שפוי, אך יש כאן גם בעיה מעשית משום שהתביעה צריכה להוכיח מעבר לכל ספק סביר שהוא שפוי. נניח שהתביעה מוכיחה ב- 90% שהוא שפוי, נצטרך לומר שהוא לא בר עונשין, אך אם האיש שפוי ב- 90% האם נוכל לאשפזו? וודאי שלא, משום שדיני האשפוז הרגילים דורשים שהוא יהיה שפוי ב- 51%. לכן, לאור המצב היום, אנשים יכולים לצאת לא שפויים ואי אפשר להוכיח זאת כי לסייג האי שפיות יש אותו מעמד כמו שאר הסייגים. (כיום אין עדיין פסיקה בנושא).  

    כל ההגנות של אי שפיות לפי סעיף 34ח מתבססות על מצב של מחלת נפש, מכך שמצבים של מחלות נפש שלא מגיעים עד כדי מחלת נפש ממש לא יכולים להיכנס לסעיף, ז"א - אם אדם פעל בהפרעה נפשית קשה שאינה עולה למחלת נפש, הוא ייצא חייב ויורשע. אם מדובר בעבירה בה לשופט יש שיקול דעת במתן העונש, אז השופט יפחית בעונש בהתאם לחומרת ההפרעה הנפשית. אבל מה קורה במקרה של רצח שבו אין שיקול דעת לשופטים? זה יכול לגרום למקרים קשים מאוד, ובפועל לעיתים התביעה לא העמידה לדין על רצח, אלא רק על הריגה, כדי שלביהמ"ש יהיה שיקול דעת. ולכן קראו למחוקק לשנות את המצב וליצור הגדרה חדשה של אחריות מופחתת, כלומר - אנשים שפועלים בהשפעת הפרעה נפשית שאינה עולה כפי מחלת נפש, אומנם לא יזוכו או ייצאו לא ברי עונשין, אך הם לא יורשעו ולא תהיה להם אחריות מוחלטת, הפסיקה לא יכלה לעשות זאת בלי המחוקק ולכן היא מבקשת מהמחוקק, בפסקי דין רבים, לשנות את החוק ולעיתים זה אף הסתיים בחנינה של הנשיא. בשנת תשנ"ה תוקן החוק ובתיקון קטן שנעשה ברגע האחרון לפני תיקון 39, יצא סעיף 35א - תיקון תשנ"ד: "עונש חובה ונסיבות מקילות" סעיף זה קובע שעל אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בסעיף, בנסיבות מסוימות. גם המצבים שאינם מחלת נפש יכולים להיכנס לסעיף הזה, או הפרעה נפשית שאינה מחלת נפש ממש. זה מרחיב את מחלת הנפש שבסעיף 34ח, והיום יש לנו פתרון לכל המקרים שמורשעים ברצח, שלא כתוצאה ממחלת נפש אלא כתוצאה מהפרעה נפשית קשה.

    החוק לטיפול בחולי נפש - תשנ"א מחליף את החוק הישן, ואחד מתיקוני החוק הוא האפשרות לתת לא רק אשפוז כפוי, אלא לטפל טיפול מרפאתי כפוי. סעיף 15 (א) לא מדבר על מצב של סעיף 34ח, כי אנו לא דנים בשאלה אם האיש היה חולה בשעת מעשה, אלא אם האיש היה חולה בשעת הדיון, כי ההלכה היא שאם האיש חולה היום במחלת נפש, אז יש להראות שהוא לא מסוגל לעמוד לדין כי הוא לא מסוגל לתקשר עם סנגורו ולהבין מה קורה בדיון. ולכן סעיף זה אומר שהדיון לא יתקיים עכשיו אלא אחרי שהוא יהיה מסוגל, אולי אחרי האשפוז. בעצם המשפט יהיה תלוי ועומד עליו, וביהמ"ש רשאי לצוות על אשפוזו עם הוא חושב שזה נחוץ. בסעיף 15 (א) נאמר: " החליט ביהמ"ש לברר את אשמתו של הנאשם לפי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי, יהיה הצו שניתן כאמור בר תוקף עד תום הבירור" זה מאפשר לסנגור של הנאשם לבוא ולומר: למרות שהאיש חולה נפש, אני מבקש להמשיך את הדיון וזאת משום שהוא רוצה להוכיח משהו אחר, לא שהוא היה חולה נפש, אלא את זה שהוא לא אשם כי הוא לא עשה זאת, ז"א - אם אפשר אז בוא נזכה אותו ולא נשאיר את המשפט תלוי ועומד, נזכה אותו מסיבות אחרות שלא קשורות במחלה. סעיף 21 "אושפז נאשם עפ"י צו של בית משפט לפי סעיף 15 (א) והוא ששוחרר לאחר מכן לפי סעיף28 (ד). רשאי היוהמ"ש להורות כי הנאשם יועמד לדין על העבירה שבה הואשם". מה שמעניין אותנו זה מה היה מצבו הנפשי של הנאשם בעת המעשה ואם ביהמ"ש היה מוצא שהנאשם היה חולה, אז הוא לא בר עונשין ואי אפשר להרשיעו מכוח סעיף 34ח. אם ביהמ"ש ממשיך ומוצא שהוא עדיין חולה, אז לפי סעיף 15 (ב) " יצווה בית המשפט שהנאשם יאושפז או יקבל טיפול מרפאתי". זהו מצב בו הוחלט כבר שהאיש עשה את מעשה העבירה, שלא כמו בסעיף 15 (א) שם אין החלטה שהוא עשה את המעשה, בסעיף 15 (ב) יש החלטה שהאיש אינו בר עונשין, ולכן אם הוא עדיין חולה, אז יצווה ביהמ"ש את אשפוזו, ואם אינו חולה אז הוא לא יאשפז אותו. תיקון 15 (א) מאפשר לביהמ"ש משהו שלא אפשרו קודם - יכול להיות שביהמ"ש לא יאשפז אותו גם אם מצא שהוא חולה נפש, אלא יצווה על טיפול מרפאתי, אך זה נדיר מאוד משום שזהו אדם שעבר עבירה בשעה שהיה חולה נפש והוא עדיין חולה נפש, וכן לומר שמספיק שהוא יקבל טיפול מרפאתי זה מאוד נדיר.

    משמעות האשפוז ע"י סעיף 15 (ב) חמורה יותר מאשפוז של פסיכיאטר, משום שכאשר האשפוז נעשה בעקבות עבירה, הוא לאו בר עונשין כי הוא היה חולה נפש, אך בזה שעבר עבירה הוא הוכיח את המסוכנות שלו ולכן האשפוז הזה הוא קשה הרבה יותר ואפשר לערער עליו ליוהמ"ש. הדבר משתלב עם סעיף 34ח, אך הקושי היחיד שנוצר היום הוא נטל השכנוע, ולכן ייתכן מצב שאדם יצא לא בר עונשין דרך סעיף 34ח ולא נוכל לאשפזו כדי להגן על עצמנו מפניו, כי מבחינת דיני האשפוז הוא לא חולה.

    לעוד מאמרים בנושא לחץ  עורך דין

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "עונש ומחשבה"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   



    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "עונש ומחשבה"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה