צטט: ניצן יוצר 2009-11-20 23:15:27

עודד ידידי. האמת , לא הבנתי, מה אתה לא מבין :

האגרה בנתיב המהיר נקבעת רק משיקולי ויסות תנועה. היא תוצאה של היקף הביקוש והנכונות לשלם עבור שרותי הנתיב המהיר בלבד.

ההכנסה , שכאמור היא תוצאה של שיקולי ויסות תנועה מממנת את בניית הפרויקט ותחבורת אוטובוסים איכותית חינם. פשוט, צודק, וחז"ל היו גאים בנו..

ולגבי השאלה "המעניינת " מה יקרה לאגרה אחרי שיגמרו לשלם את ההקמה. וואלה, כרגע זה לא העניין - . זה יקרה בעוד כמעט שלושים שנה והפקידים שידונו בעניין נמצאים כרגע בחטיבת הביינים - עד אז אני סמוך ובטח כי ימצאו פתרון אפקטיבי ואידיאלי. עם זאת קרוב לודאי שהאגרה בנתיב המהיר תימשך כי יצטרכו להמשיך ולווסת את התנועה ובכביש 6 אפשר וכדאי  יהיה  להפסיק את הגביה כי האגרה מונעת ניצול מלא של קיבולת הכביש ומסיתה תנועה אל האזורים הגדושים.

 

לא חייבים לגלות קונספירציה בכל מקום...

 ניצן שלום,

א. למונח "קונספירציה" יש קונוטציה שלילית, ובהקשר הנוכחי השימוש בו מופרז. במרבית הדמוקרטיות המערביות הליכי קבלת ההחלטות מושפעים מכוחות משיכה שונים של בעלי עניין, חלקם גלויים וחלקם סמויים מהעין. הסמוי מהעין גובל בשחיתות, אך הגלוי לעין גם כן אינו בריא. דוגמא אקטואלית היא הפגנות האופנוענים האחרונות להוזלת תעריפי הביטוח. אין מדובר בקשר של שתיקה, אלא להיפך בהפגנה גלויה לעין, אך אני מוצא טעם לפגם, בכך שתהליכי קבלת החלטות מושפעים יתר על המידה מאינטרסנטים צרים שונים ופחות משיפוט אובייקטיבי. 

ראה: "בניין של בעלי עניין."

ההלכה של חז"ל הנוגעת לדיון היא דוגמא להפעלת שיקול דעת בניסיון לפתרון בעיות דווקא בתקופות בהן שלטו גם משטרים מלוכניים או דיקטטוריים, ולא דמוקרטיות, אך היו חכמים שחשבו על דרכים צודקות, הוגנות ויעילות לפתרון בעיות והציעו אותם. מדובר בדרך חשיבה שיפוטית-כלכלית, אשר ניתן ליישמה לפתרון בעיות ציבוריות ולא רק לבעיות בסכסוכים פרטיים. פתרון פקקים מתחיל בשאלה כיצד יש לפתור פקק בין שתי מכוניות.

ב. אם היועצים של היום היו לומדים בחטיבת הביניים, או באקדמיה, את דרך החשיבה של חז"ל, הם היו מציעים היום פתרונות שונים לבעיות גודש התנועה. ואם לא היום, הרי מחר דרך החשיבה של חז"ל יכולה להיות מוצעת כפתרון לגודש תנועה במקום אחר.

ג. הפתרון של חז"ל הוא דוגמא שיפה לא רק לנושא של פקקי תנועה. העיקרון המדיני המסתתר מאחוריה יפה ליישום מדיניות כלכלית מודרנית שמשמעה פחות התערבות חקיקתית בקביעת מחירים וסגנון חיים ויותר טיפול בכשלי שוק ויצירת שווקים ותחרות. התרבות היהודית מעודדת חילוקי דעות, שקלא וטריה ולכן קשה לומר בהכללה אם חז"ל היו מברכים על שירותי אוטובוסים איכותיים ב"נתיב המהיר". עניות דעתי היא שהרגולטור צריך פחות להתערב בשאלה של בחירת סוג התחבורה, או מחיר התחבורה ולפתוח יותר אפשרויות לציבור להחליט מה טוב בשבילו. הרגולטור יכול לפתח שווקים הקובעים את המחיר הרצוני של כל ברירה ובכך לגרום להפנמת "ההוצאות החיצוניות" לתוך כלכלת השוק.

ד. העקרון של חז"ל יושם באופן מסוים בהצלחה בקליפורניה בנושא של "מיסוי ירוק", במסגרת המכונה "feebate"- חיוב אגרות של רוכשי כלי רכב מזהמים וזיכוי סכומי האגרות לרוכשי כלי רכב פחות מזהמים. הממשל נשאר "נייטראלי" לגבי האגרות, והזיכוי כנגד חיוב הכפיל את האפקט וגרם לשינוי בשווקים.

ראה:

http://www.rmi.org/rmi/Library/T08-09_FeebatesLegislativeOption

ניתקלתי בשתי כתבות מעניינות בנושא:

בלעדי ל"כלכליסט" - הנזק למשק כתוצאה מהפקק של המדינה: 12 ימי עבודה בשנה

מאת ליאור גוטמן.

ואולי בעצם הפיתרון הוא מקומות החנייה בעיר, או יותר נכון חוסר הקצאה שלהם, במכוון,

כמו שכותב כאן אריק טפיירו:

במרכזי הערים יש יותר מדי מקומות חנייה

צטט: האזרח דרור 2009-11-15 21:41:54

יש 2-3 סיבות טובת למה "בכל המוצרים האחרים כן ובזה לא".

 

קודם כל , גם בהרבה מוצרים אחרים, הקצאה על פי כסף היא לא רעיון טוב - במוצרים ציבוריים , במוצרים שמעודדים מלכודות עוני, במוצרים עם השפעות חיצוניות ניכרות - הקצאה על פי כסף לא נותנת את הפתרון היעיל ביותר. 

 

סיבה אחת  היא שקשיי ניידות מהווים מלכודת עוני. במלכודת עוני נוצרים מצבים בהם לעניים קשה יותר להחלץ מהעוני שלהם, וזה גורר בעיות חברתיות ואי יעילות של השוק. הפתרון של כבישי אגרה לעשירים יותר (בהעדר תחבורה ציבורית טובה, ומיד נגיע לזה) מחזק את הבעיה הזאת. יש לזכור שכבר היום הצירוף של פרבור ושל מחיר גבוה של מכוניות גורם למלכודת עוני הקשורה למכוניות - בדמות קושי גדול יותר של השכבות הנמוכות למצוא פרנסה הוגנת או לזכות בגישה למקורות השכלה. 

 

סיבה אחרת היא שנוסף לבעיית ההקצאה "מי יסע על הכביש במכונית" קיימת בעיות הקצאה אחרות "לאיזה אמצעי תחבורה נקצה את הרחובות ואת המקומות הציבוריים בעיר".  התשובה מבחינת אנרגיה זמן וזיהום היא ששימוש בתחבורה ציבורית יחד עם אופניים היא יעילה יותר (במונחי אנרגיה וזמן), בטוחה יותר וזולה יותר. הסיבה העיקרית לאי-תפקוד של תחבורה ציבורית כזו היא מבנה לא יעיל שלה, יחד עם הקצאה מוגזמת (ותופחת) של הרחובות לטובת הרכב הפרטי. הקצאה זו אינה נמדדת בכסף, אלא על ידי החלטות ציבוריות באשר למרחב הציבורי.

 

סיבה נוספת היא ששימוש ברכב פרטי, עם או בלי פקקים כרוך בעלויות גבוהות לחברה , בדמות גזל של מרחב ציבורי, ייקור הדיור, זיהום, תאונות דרכים, איטום פני הקרקע ועוד. לפני שדואגים לנהגים, כדאי לדאוג שישלמו את המחיר האמיתי של הנסיעה שלהם. נסיון להקל על הפקקים, כל עוד משאירים על כנה את ההקצאה החשובה יותר - זו של חלוקת שימושי דרך בין כלי התחבורה השונים, היא בבחינת צ'יפור העשירים יותר על חשבון כל השאר.

 

לדוגמה ברחוב ז'בוטינסיקי ברמת גן, בשיטה המוצעת, יהנו העשירים יותר מ-3 נתיבי נסיעה. אם נוציא משם לדוגמה חצי מהנהגים, הם יצטרפו למשתמשי האוטובוס שמתשמים בנתיב האחד הקיים (באופן תאורטי) לטובת רוב האכולוסיה. 

 

כך שתשובה  "לאיזה משתמשי מכוניות נקצה את הכבישים" היא שאלה משנית, שכדאי לענות עליה לאחר ששואלים "איך מקימים מערכת תחבורה יעילה, נוחה , זולה ובטוחה." אם עונים על השאלה הראשונה ב"עירוניות מתחדשת", יחד עם BRT , שילוב שימושי קרקע ושימוש באופניים, ממילא חשיבות השאלה הראשונה  יורדת פלאים.

 

כאשר ההפיתוח העירוני הוא מוטה תחבורה ציבורית

השימוש במכוניות הופך להיות האופציה היקרה והאיטית ביותר - גם עבור העשירים (שעבורם המכונית היא האופציה הזולה והמהירה ביותר, בגלל עלויות זמן נחסך).  בצורה זו של תכנון,  המיעוט שיבחר לנסוע באופציה האיטית והיקרה ביותר , שהיא גם האופציה הגרועה ביותר לבריאות האישית (בגלל חשיפה לזיהום ותת פעילות גופנית) ממילא לא יסבול מפקקים. 

 

 

 

 

 

 

  דווקא יפה. אתה היחיד שמתעמת עם השאלה למה לא נעזר בכסף כדי להתמודד עם עודף הביקוש לכבישים ? אבל אתה מבלבל בין "מנגנון מחירים" לבין "שוק חופשי". אני בהחלט לא מציע שוק שבו אין התערבות של הממשלה.להפך, אני מציע שאחד הכלים החשובים בהתערבות

הממשלה יהיה הפעלה של מנגנון מחירים. הוא מתמודד בהצלחה רבה עם הבעיות שעליהן אתה מצביע ויותר מכולן עם השפעות חיצוניות (כלומר כאלה שמתגלגלות על אחרים כמו זיהום וגודש). צריך לחייב את כלי הרכב בתשלום לפי הנטל החברתי שלהם כלומר ,בין השאר,לפי רמת הזיהום והגודש שהם יוצרים.

ושוב ושוב – גם בעולם שבו התחבורה הציבורית היא התגשמות כל החלומות (סינגפור למשל) צריך להתמודד עם בעיית הגודש ואין כמו מנגנון מחירים.

היום פורסמה ידיעה לפיה הנתיב המהיר נמצא בסכנת ביטול.

האם מישהו יכול להאיר את הנושא?