בעבר הרחוק, טרם גיבשו ראשי השבטים הקדומים את רעיון חקיקת כללי ההתנהגות הרצויים, שרר הנוהג. נוהג זה, של המקובל והראוי, ליווה את חיי הקהילה המתגבשת והיווה, מבחינות רבות, את הבסיס לאותם כללים. נוהג זה הוא שאפשר את חיי התרבות והקהילה והוא אשר התגבש בהמשך לכדי דברי חקיקה.

 

לאחר שניצלתי את הבמה לשעת סיפור אני אגיע לעיקר: החיים המקוונים הינם בראשית דרכם. אכן, רשת האינטרנט קיימת שנים רבות, אך השימוש הציבורי המאסיבי ברשת האינטרנט והקהילה אשר נוצרה סביב שימוש זה עודם צעירים. 

 

שלב זה הינו השלב בו מתהוות נורמות ההתנהגות הראוייה אשר יתכן ויתגבשו יום אחד לכדי כללים מחייבים. למעשה, כבר כיום דנות מדינות רבות בנורמות הקשורות לרשת האינטרנט, שהרי כזה הוא הדיון בבריונות רשת.

 

השאלה אשר אני מבקש להעלות הינה כפולה:

 

ראשית - עד כמה לטעמכם צריך המחוקק להתערב בנורמות הנהוגות ברשת האינטרנט? האם אכן התערבות חיצונית הינה ראויה או שבדומה לאתיקה במובנה הרחב, הנטיקה צריכה להיות נטולת שליטה חיצונית? (אני בוחר להמנע בשלב זה משאלות האכיפה, ברירת הדין וסמכות השיפוט - הבה נניח כי אכיפה זו אכן תהיה אפשרית בשלב זה או אחר).

 

שאלה זו הינה נכונה לא רק ביחס למחוקק הגדול (המדינה הריבונית) אלא גם באשר למחוקק הקטן (מנהל הקהילה אשר באפשרותו להתוות ולאכוף את כלליה) - האם עליו להתערב או האם רצוי שהקהילה הספציפית תגבש את כלליה?

 

שנית - מהן לטעמכם הנורמות הראויות?

 

ניקח לדוגמא את הנושא של מטרד לציבור. התנהגות טרולית בקהילות ברשת האינטרנט מקבילה להתנהגות אשר סביר והייתה נכנסת, בעולם החיצוני, לגדר עבירת סל של מטרד לציבור.

 

לטעמי יש להתחשב בכך שמרקם החיים ברשת האינטרנט עדין יותר - קהילות עלולות להתפרק, להתפורר, בשל גורם אחד מפר. להבדיל מהעולם החיצוני אין קושי בעזיבת הקהילה. בנוסף, העובדה שההתנהלות אינה מתבצעת פנים אל פנים משפיעה אף היא על הקהילה ומחייבת רגישות יתר.

 

אני נוטה להקפדה יחסית - חוויתי על בשרי הוירטואלי מספר קהילות שהתפרקו בשל גורם אחד מזיק. בהעדר קשרים פיזיים וגיאוגרפיים הקהילה הוירטואלית הינה חלשה ותחומי העניין המשותפים אינם חזקים מספיק בכדי להתמודד עם סביבה אשר לא נעים (בלשון המעטה) לשהות בה. בנוסף לכך לטעמי לקהילה הוירטואלית חשיבות לא פחותה (טוב, אולי ממש קצת) מקהילות חיצוניות ויש מקום להגן עליה ועל מרקם החיים השברירי שלה.

 

אה כן, כמעט שכחתי (הבה נאשים בכך את השעה המאוחרת אשר בה נתלה גם את אי הדיוקים ושגיאות הכתיב בהודעה זו) - תודה ליורם על ההצעה לדיון!

המחוקק לא צריך להתערב כלל וכלל בנורמות שמקובלות בקהילות. במידת הצורך, ככל שהתנהגות אחד הגולשים עוברת לפסים שיכולים להקים עילת תביעה, יאכפו משתתפי הדיון את הדין על המעוול.

צטט: אורי דרור (moriarty) 2009-11-12 16:18:12

המחוקק לא צריך להתערב כלל וכלל בנורמות שמקובלות בקהילות. במידת הצורך, ככל שהתנהגות אחד הגולשים עוברת לפסים שיכולים להקים עילת תביעה, יאכפו משתתפי הדיון את הדין על המעוול.

 

 

תראה, יתכן וגישה לפיה אל למחוקק להתערב בנורמות המקובלות ברשת נכונה ביחס למצב היום, אך האם אמירה זו תהיה נכונה תמיד?

 

נסתכל על הנושא משתי נקודות מבט - הצורך בגיבוש נורמות ואפשרות אכיפתן.

 

דמיין סיטואציה בה השימוש, ולכן התלות, בקהילות מקוונות הולך וגובר. בשלב מסוים לא תהיה ברירה אלא להכיר בכך שקהילות אלו, על כל סוגיהן (בין אם מדובר בפורומים, צ'טים, משחקי רשת חברתיים או עולמות וירטואלים) הינן חיוניות למרקם החברתי. ברור כי אני לא מדבר על העתיד הקרוב, אך כאשר נגיע למצב זה, האם עדיין נטען כי על הרשת להיות נטולת כל סוג של חוק?

 

מעבר לכך, די ברור כי משתתפי הדיון אינם יכולים לאכוף את הדין, למעשה - כיצד יעשו זאת? התערבות חיצונית כלשהי, בין אם של המחוקק או של מנהלי הפורום, הינה נצרכת.

 

אגב, ממה שאני מבין אתה פוסל גם קביעה או היווצרות של נורמות התנהגות ראויות ברשת האינטרנט, תוך החלה תמידית של החוק החיצוני על פעולות הנעשות ברשת? מדוע בעצם שנמשיך להחיל חוק אשר לאו דווקא נכון לעולם המקוון? מדוע לא נתאים את החוקים לנורמות ההתנהגות החדשות?

פנחס, מודה לך על הדיון המרתק.

לצערי עקב בעיות מערכת מחשוב במשרד וחוסר זמן בבית לא אוכל להגיב ארוכות אבל אנסה.

אני גם לא אוהב שהמחוקק יקבל החלטות שמתערבות בתוכן ה"נטיקט", אבל לטעמי בהחלט יתכן מצב בו המחוקק מעניק לקהילות הוירטואליות יותר כלים להסדרה עצמית.

למשל, מתן מעמד מסויים וכופה על תקנון האתר לעומת המשתמשים.

כלומר, אתר שטרח, קבע כללי נטיקט ומנסה לאכוף אותם, יקבל סיוע מהמחוקק.

למשל, הענקת משקל מחייב יותר לכללים שנקבעו בו.

עוד לא גיבשתי ביני לבין עצמי מה היקךף המעמד, אבל יותר למשל מאתיקה גרידא ופחות מחוק.

 

צטט: פנחס קראון 2009-11-12 18:48:57

צטט: אורי דרור (moriarty) 2009-11-12 16:18:12

המחוקק לא צריך להתערב כלל וכלל בנורמות שמקובלות בקהילות. במידת הצורך, ככל שהתנהגות אחד הגולשים עוברת לפסים שיכולים להקים עילת תביעה, יאכפו משתתפי הדיון את הדין על המעוול.

תראה, יתכן וגישה לפיה אל למחוקק להתערב בנורמות המקובלות ברשת נכונה ביחס למצב היום, אך האם אמירה זו תהיה נכונה תמיד?

 

נסתכל על הנושא משתי נקודות מבט - הצורך בגיבוש נורמות ואפשרות אכיפתן.

 

דמיין סיטואציה בה השימוש, ולכן התלות, בקהילות מקוונות הולך וגובר. בשלב מסוים לא תהיה ברירה אלא להכיר בכך שקהילות אלו, על כל סוגיהן (בין אם מדובר בפורומים, צ'טים, משחקי רשת חברתיים או עולמות וירטואלים) הינן חיוניות למרקם החברתי. ברור כי אני לא מדבר על העתיד הקרוב, אך כאשר נגיע למצב זה, האם עדיין נטען כי על הרשת להיות נטולת כל סוג של חוק?

 

מעבר לכך, די ברור כי משתתפי הדיון אינם יכולים לאכוף את הדין, למעשה - כיצד יעשו זאת? התערבות חיצונית כלשהי, בין אם של המחוקק או של מנהלי הפורום, הינה נצרכת.

 

אגב, ממה שאני מבין אתה פוסל גם קביעה או היווצרות של נורמות התנהגות ראויות ברשת האינטרנט, תוך החלה תמידית של החוק החיצוני על פעולות הנעשות ברשת? מדוע בעצם שנמשיך להחיל חוק אשר לאו דווקא נכון לעולם המקוון? מדוע לא נתאים את החוקים לנורמות ההתנהגות החדשות?

אתה מבלבל בין המחוקק לבין מפעילי האתר והקהילה.

אל לו, למחוקק, להתערב מקום שבו הסדרה עצמית עובדת היטב. 

מנהלי הקהילות מתמודדים היטב בכלים טכנולוגיים וחברתיים (שיחות עם חברי הקבילה וכדומה) עם מעוולים כמו מוציאי דיבה ועם עברייני נטיקט כמו טרולים.

כמו שזה נראה היום, המדיניות השיפוטית של הכרה ב"הודעה והסרה", היא המדיניות הראויה לדעתי, והיא צריכה להיות ההתמודדות הקיצונית ביותר ברמת האתר (ביחד עם חסימה במקרים של עבירה רבת פריטים, או עבירה מתמשכת על כללי הנטיקט או על חוקי המדינה). במקרים בהם ידם של מנהלי הקהילה או האתר רכה מדי או קשה מדי, יעזבו אותם חברי הקהילה, ויעברו לקהילות הנוחות להם ביותר באתרים אחרים, או יפתחו אתרים משל עצמם. התחרות העזה בתחום, ביחד עם חסמי הכניסה הנמוכים, מאפשרת הסדרת שוק יעילה ביותר.

ככל שהתנהגות אינטרנטית מהווה עבירה או עוולה גם מחוץ לאינטרנט, יש לטפל בה בכלים זהים. כך למשל, אם בקהילה באינטרנט מפרים פרטיותו של אדם בניגוד לחוק הגנת הפרטיות (למשל בפרסום מאגרי מידע), הוא יכול לתבוע. כך למשל, אם מוציאים דיבתו של אדם באינטרנט, הוא יכול לבקש צו מניעה להסיר את התוכן, ולתבוע את המעוול. כך למשל, במקרה של קשירת קשר לביצוע פשע, או שידול לדבר עבירה, אפשר לטפל בעבריין בכלים של אכיפת חוק.

רגולצית נטיקט בחקיקה פשוט אינה נחוצה.

צטט: יורם ליכטנשטיין 2009-11-15 21:52:11

פנחס, מודה לך על הדיון המרתק.

לצערי עקב בעיות מערכת מחשוב במשרד וחוסר זמן בבית לא אוכל להגיב ארוכות אבל אנסה.

אני גם לא אוהב שהמחוקק יקבל החלטות שמתערבות בתוכן ה"נטיקט", אבל לטעמי בהחלט יתכן מצב בו המחוקק מעניק לקהילות הוירטואליות יותר כלים להסדרה עצמית.

למשל, מתן מעמד מסויים וכופה על תקנון האתר לעומת המשתמשים.

כלומר, אתר שטרח, קבע כללי נטיקט ומנסה לאכוף אותם, יקבל סיוע מהמחוקק.

למשל, הענקת משקל מחייב יותר לכללים שנקבעו בו.

עוד לא גיבשתי ביני לבין עצמי מה היקךף המעמד, אבל יותר למשל מאתיקה גרידא ופחות מחוק.

אני חולק על דעתך. 

המשמעות של מתן תוקף מחייב היא האפשרות להעניש בכלים פליליים על הפרות תקנון שכרוכות בחופש הביטוי, למשל כליאת טרולים. עם כל המשיכה שיש לרעיון, עליך להבין את החסרונות - הצעד הבא הצפוי כתוצאה מענישה פלילית על ביטוי מסחרי, הוא ענישה פלילית על ביטוי פוליטי. 

אני מזכיר את פסקי הדין סנש וקידום, שבהם נדון בבית המשפט העליון הנושא של חופש ביטוי מסחרי ואומנותי, אבל גם לפי הדעה המקילה ביותר, ביטוי פוליטי חייב להישאר מוגן בכל מחיר. לא מדובר במחלוקת אידאולוגית לגיטימית, אלא על נשמת אפה של הדמוקרטיה.

אורי, נזהרתי במילותי.

איני מתכוון להטיל אחריות פלילית על בסיס הסדרה פנימית.

השאלה העיקרית היא באמת באיזה כלי חוקי יעשה שימוש. אני למשל חשבתי על מתן עדיפויות דיוניות מסויימות במקרה של קיומם של תנאים כאלו ואחרים, או מתן תוקף אחר שאיני יודע עוד כיצד להגדירו.

אין לי ספק שנימוס אלמנטרי לא יכול להאכף בחקיקה.

אבל אני גם חושב שאתר ששם לנגד גולשיו - ואוכף זאת - סטנדרטים של כבוד הדדי, צריך לקבל גיבוי לאכיפת הסטנדרטים האלו.

למשל, במקרי תביעה כנגד האתר תהיה לו עדיפות מסויימת אם פעל בהתאם לסטנדרטים כאלו שנאכפו על ידו.

צטט: יורם ליכטנשטיין 2009-11-16 12:36:30

אורי, נזהרתי במילותי.

איני מתכוון להטיל אחריות פלילית על בסיס הסדרה פנימית.

השאלה העיקרית היא באמת באיזה כלי חוקי יעשה שימוש. אני למשל חשבתי על מתן עדיפויות דיוניות מסויימות במקרה של קיומם של תנאים כאלו ואחרים, או מתן תוקף אחר שאיני יודע עוד כיצד להגדירו.

אין לי ספק שנימוס אלמנטרי לא יכול להאכף בחקיקה.

אבל אני גם חושב שאתר ששם לנגד גולשיו - ואוכף זאת - סטנדרטים של כבוד הדדי, צריך לקבל גיבוי לאכיפת הסטנדרטים האלו.

למשל, במקרי תביעה כנגד האתר תהיה לו עדיפות מסויימת אם פעל בהתאם לסטנדרטים כאלו שנאכפו על ידו.

הדיון הופך לתיאורטי מדי.

לא נוכל להתקדם כל עוד לא תיתן דוגמה לחקיקה/רגולציה מהסוג שאתה מתאר.

על איזה מקרי תביעה מדובר? באיזה עילות? נזיקיות? חוזיות? אחריות על תכני צד שלישי? עילות חוקתיות (הגנת הפרטיות, איסור אפליה, חופש ביטוי)?

איזה עדיפות דיונית? הקשחת נטל הראיה המוטל על תובעים? סדר דין מקוצר ביותר?

באילו סטנדרטים מדובר? Safe haven? הודעה והסרה? נייטרליות רשת?

תהיה יותר קונקרטי, אחרת הדיון יהפוך לעקר.

אני מדבר בעיקר על התמודדות מול תביעות שיגישו הגולשים. כל עוד לא מוגשת תביעה, בעל האתר שולט יחיד ואין לו חשש מאיש.

ההגנה צריכה להתבסס מקום בו מוגשת תביעה, ולכן - כן. מדובר בהקשחת נטל הראיה על תובע כאשר האתר פעל בהתאם לתנאי השימוש המוצהרים והברורים שלו ואולי עד כדי אותו מקלט שאיזכרת במקרים כאלו.

כלומר, לטעמי אם האתר מכתיב תנאי נטיקה בפורומים שלו, גולש מתעלם מהם, האתר פועל לפיהם ופוגע בתכני הגולש והגולש תובע, האתר צריך להיות מוגן.

 

הייתי יותר ברור?

צטט: יורם ליכטנשטיין 2009-11-18 11:31:27

אני מדבר בעיקר על התמודדות מול תביעות שיגישו הגולשים. כל עוד לא מוגשת תביעה, בעל האתר שולט יחיד ואין לו חשש מאיש.

ההגנה צריכה להתבסס מקום בו מוגשת תביעה, ולכן - כן. מדובר בהקשחת נטל הראיה על תובע כאשר האתר פעל בהתאם לתנאי השימוש המוצהרים והברורים שלו ואולי עד כדי אותו מקלט שאיזכרת במקרים כאלו.

כלומר, לטעמי אם האתר מכתיב תנאי נטיקה בפורומים שלו, גולש מתעלם מהם, האתר פועל לפיהם ופוגע בתכני הגולש והגולש תובע, האתר צריך להיות מוגן.

 

הייתי יותר ברור?

היית יותר ברור, אבל אני עדיין לא מסכים איתך.

ראשית, אני לא חושב שכרגע יש לגולש זכות תביעה על פגיעה בתכנים, אולי למעט שימוש בתכנים מוגנים בקניין רוחני, ותקן אותי אם אני טועה. אתר יכול היום למחוק תוכן של גולש, והגולש לא יכול לעשות כמעט כלום.

אם כבר, הייתי מחזק את הגולש במקרים כאלה, אבל הדרך לעשות זאת היא במדיניות שיפוטית של קביעת סבירות התנהגות במסגרת עוולת הרשלנות, ולא בחקיקה.

יש בעיה חמורה יותר של סבירות בתנאי שימוש. אם למשל, אתר כותב בתנאי השימוש שאין לו אחריות על תכני גולשים, זה סביר ולגיטימי יחסית. אם אתר כותב שהוא לא יפעל להסיר גם אם נמסרת לו הודעה, אז יש כאן בעיה. 

הנקודה היא שאתה מעביר יותר מדי כוח לידי בעלי האתרים. 

האמת שהרעיון שלי אכן היה יותר היפותטי :)

 

אורי, אני מרגיש שאתה שולל מהר מדי (מעבר לכך שאתה יוצא מנקודת הנחה ש- it's ain't broken).

 

למה, בעצם, נורמות בעולם האמיתי יכולות להפוך למעשי חקיקה אך נורמות בעולם הוירטואלי לא? האם גם כאשר יום יבוא וחיי הרשת לא יהיו בגדר קוריוז כי אם חלק מהותי מחיי האדם תהיה התערבות המחוקק באכיפת הנורמות הראויות פסולה מכל וכל?

 

אני מודע לכך שבשלב זה הדיון בהתערבות המחוקק הינו תיאורטי, אך הנורמות הראויות הן פועלות יוצא מהתנהגותינו היום...

 

(מתנצל על ההעדרות מהדיון)

אכן דיון מרתק.

מבחינתי, הנושא ראוי לכתיבת מאמר עם הנמקה, אך בשלב זה אנסה להביא בתגובתי את עיקרי השקפתי.

לטעמי, התערבות המחוקק צריכה להיות מינימלית. היא צריכה לעסוק בעיקרי הדברים, כגון קביעת אחריותו של ספק השירות, לשם הקטנת "אפקט הצינון".

היא צריכה לעסוק בקביעה ברורה של האנונימיות ברשת. האם בכלל קיימת בישראל זכות להתבטא ברשת (וגם מחוץ לרשת) באופן אנונימי, כזכות נגזרת מחופש הביטוי?

הגדרה כלשהי של המתחם הפרטי ושל המתחם הציבורי ברשת.למיטב הבנתי, רוב האתרים שמספקים שירות לציבור, מספקים שירותי מידע. אין היום בחוק איסור אפליה במתן שירותי מידע.

כל עוד בעלים/מנהל אתר/מנהל קהילה/פורום/מסגרת אחרת באינטרנט איננו פוגי בזכויות אדם באופן לא מידתי, אל למחוקק להגביל את חופש הפעולה שלו, שכן מדובר בזכות קניינית של בעלי האתר.

זאת השקפתי על רגל אחת.

 

דורון, מילה בסלע.

מעריך כל רעיון.

אבל בואו רגע נחזור מעט לכיוון הנטיקה ולא המשפט.

נדמה לי שכולנו מסכימים שכללי נטיקה ונימוס אסור שיחוייבו במסגרת החוק.

השאלה שאני חשבתי שנשאל היא האם צריך לתת דרך מסויימת כלשהי - פרוצדורלית - בידי אתרים, לכפות בצורה יותר טובה את כללי הנטיקה הפרטיים שלהם שאינם חוק.

במצב כזה נראה לי שאם אתר יכפה את כלליו הגולש ירגיש נפגע ואולי אף יתבע ולכן הצעתי את היתרון הדיוני שיעמוד לטובת בעל אתר שטרם וקבע כללים כאלו.