מבלי לקרוא תיגר על חשיבות מבחן התוצאה (יש הקוראים לו - השורה התחתונה) והגדרה של מטרות מדידות, אני מבקש להקצות גם מעט כבוד למבחן העשייה...

אתם מוזמנים לקרוא ולהגיב על

"מבחן העשייה "

 ...

סופ"ש נעים לכולם 

יוסי - חכם , יפה ונכון .

הקידוש של תוצאות מהווה בעצם הצרה של ספקטרום האפשרויות שלנו.

אני י נזכר בספר "זורבה היווני " . כל כולו ספר על עשייה והתנהלות ביום יום . התוצאות על פי זורבה אינן העיקר . זורבה הוא דמות ש"נכשלת ומפשלת"  לא אחת ולמרות זאת יש בו משהו אצילי כי הוא חי נכון ויש לו את תעוזת העשייה ושמחת החיים.  

קידוש התוצאות העיוור הוא סוג של כלא , כמו כל כלא אחר, אלא אם כן נלמד שגם העשייה היא מטרה בפני עצמה.

יוסי ,להבנתי אתה בצדק שם זרקור על העשייה ולא רק על התוצאה . בהמשגה אחרת אציין שאתה מאיר את חשיבותו של התהליך ולא רק של התוצאה. לא משנה איך נכנה את הדברים:עשייה, תהליך, תוצאה,שרה תחתונה.נדמה לי שעדיין המשותף לתפיסתי שרצוי לבדוק  שיהיה ערך לתהליך ולא להצדיק את התהליך כתהליך.

דורית קיי

פיתוח אישי

יעוץ ארגוני

צטט: אמיר דורי 2009-11-12 19:04:03

יוסי - חכם , יפה ונכון .

 

הקידוש של תוצאות מהווה בעצם הצרה של ספקטרום האפשרויות שלנו.

 

 

אני י נזכר בספר "זורבה היווני " . כל כולו ספר על עשייה והתנהלות ביום יום . התוצאות על פי זורבה אינן העיקר . זורבה הוא דמות ש"נכשלת ומפשלת"  לא אחת ולמרות זאת יש בו משהו אצילי כי הוא חי נכון ויש לו את תעוזת העשייה ושמחת החיים.  

 

קידוש התוצאות העיוור הוא סוג של כלא , כמו כל כלא אחר, אלא אם כן נלמד שגם העשייה היא מטרה בפני עצמה.

 

 

תודה.

כמה מקורי להכניס את זורבה לנושא.

 

 דורית, נראה לי שיש הסכמה מלאה. אהבתי את ההגדרה שלעשייה יש ערך. בסופו של דבר יש ערך/רווח (עצום) בעשייה. יש שמבטלים את הערך/רווח הזה מכיוון שאינו נובע ממטרה מדידה ומוגדרת מראש.

 

צטט: kdorit 2009-11-12 22:06:20

יוסי ,להבנתי אתה בצדק שם זרקור על העשייה ולא רק על התוצאה . בהמשגה אחרת אציין שאתה מאיר את חשיבותו של התהליך ולא רק של התוצאה. לא משנה איך נכנה את הדברים:עשייה, תהליך, תוצאה,שרה תחתונה.נדמה לי שעדיין המשותף לתפיסתי שרצוי לבדוק  שיהיה ערך לתהליך ולא להצדיק את התהליך כתהליך.

 

דורית קיי

פיתוח אישי

יעוץ ארגוני

המממ... אני לא רואה את "מבחן העשייה" כאן. האיש השיג, לדבריך, תוצאות: שביעות רצון אישית, הרגשה טובה, וגם הכנסות.

אם משהו, העשייה שלו לא לוותה ביעדים ספציפיים או מטרות ספציפיות, ואלו הגיעו כתוצר 'מקרי' של הפעולה. אני מסייג את המילה 'מקרי' מפני שעשייה טובה בעיני מאי-עשייה גם אם לא הוגדרה לה מטרה מובחנת מאוד. עשייה לללא הגדרת כיוון עדיין תביא אותך למקום אחר מאשר ישיבה במקום הלא-טוב שאתה נמצא בו, ותמיד יש סיכוי שזה יהיה מקום טוב יותר מזה שיצאת ממנו.

אני מציע פרשנות אחרת להצלחה הזו:

למתאמן הזה יש ערך שהוא "עשייה" - צורך, עקרון פעולה, הערכה של עצם היותו פועל בעולם. מימוש הערך הזה גורם לו להרגיש טוב יותר מאשר לא לעשות, ללא קשר לתוצאה, כפי שזה כך עם כל הערכים שלנו.

למתאמן הזה יש כנראה גם חסם או עכבה אחרת שמקשים עליו להגדיר עתיד רצוי ולנסח מטרות. 

האימון, תחת להתמקד בניסיון לשבירת החסם, התמקד בהגדלת הערך. זו תמיד פעולה רצויה, ואני מסכים איתך בהחלט שעדיף לנקוט בה מאשר "לוותר" על המתאמן.

כלומר, אם אסכם את התזה שלי, מה שהתרחש כאן אינו מייצג את נכונותו של העקרון "התמקדות בתהליך / בעשייה היא שוות ערך להתמקדות בתוצאות" אלא נכונותו של העקרון "עדיף עשייה לא ממוקדת מאשר אי-עשייה".

 

 

ברשותך, אסכם את ההבנות בינינו - הן רבות ומשמעותיות:

 

היה הישג. יש שיגידו שלכן התקיים גם מבחן התוצאה ויש שלא יחשיבו את התוצאה כי היא לא נבעה מפעולה ממוקדת לכיוון מטרה מוגדרת מראש. אבל היה הישג!!!

 

עשייה כלשהי, גם לא ממוקדת, עדיפה על פני חוסר עשייה מוחלט.

 

אכן לא הייתה עמידה במבחן העשייה הפורמאלי מכיוון שהוא מוגדר פורמאלית כ"עשייה שמקדמת מטרה/תוצאות מוגדרות ומדידות".

 

ההישג נבע מזה שהעשייה היא ערך (במקרה שלנו ללא ספק היא התגלתה כהרבה יותר מסתם צורך). המסר שניסיתי להעביר הוא שעשייה היא, במידה כזאת או אחרת (בד"כ במידה רבה) ערך אוניברסלי.

 

חוסר היכולת להגדיר עתיד רצוי ומטרות הוא חסם. (אני מגלה את הקושי לחלום עתיד לעיתים קרובות והנושא מעסיק אותי רבות. הרהורים עליהם אכתוב בהרחבה במועד מאוחר יותר).

 

שבת שלום, סופ"ש נעים,

 

יוסי

 

 

טט: coachmaster 2009-11-13 17:31:56

המממ... אני לא רואה את "מבחן העשייה" כאן. האיש השיג, לדבריך, תוצאות: שביעות רצון אישית, הרגשה טובה, וגם הכנסות.

אם משהו, העשייה שלו לא לוותה ביעדים ספציפיים או מטרות ספציפיות, ואלו הגיעו כתוצר 'מקרי' של הפעולה. אני מסייג את המילה 'מקרי' מפני שעשייה טובה בעיני מאי-עשייה גם אם לא הוגדרה לה מטרה מובחנת מאוד. עשייה לללא הגדרת כיוון עדיין תביא אותך למקום אחר מאשר ישיבה במקום הלא-טוב שאתה נמצא בו, ותמיד יש סיכוי שזה יהיה מקום טוב יותר מזה שיצאת ממנו.

אני מציע פרשנות אחרת להצלחה הזו:

למתאמן הזה יש ערך שהוא "עשייה" - צורך, עקרון פעולה, הערכה של עצם היותו פועל בעולם. מימוש הערך הזה גורם לו להרגיש טוב יותר מאשר לא לעשות, ללא קשר לתוצאה, כפי שזה כך עם כל הערכים שלנו.

למתאמן הזה יש כנראה גם חסם או עכבה אחרת שמקשים עליו להגדיר עתיד רצוי ולנסח מטרות. 

האימון, תחת להתמקד בניסיון לשבירת החסם, התמקד בהגדלת הערך. זו תמיד פעולה רצויה, ואני מסכים איתך בהחלט שעדיף לנקוט בה מאשר "לוותר" על המתאמן.

 

כלומר, אם אסכם את התזה שלי, מה שהתרחש כאן אינו מייצג את נכונותו של העקרון "התמקדות בתהליך / בעשייה היא שוות ערך להתמקדות בתוצאות" אלא נכונותו של העקרון "עדיף עשייה לא ממוקדת מאשר אי-עשייה".