כי גר היית בצפון תל אביב

לפעמים אני לא מבין מה המדינה הזו ר וצה ממני. מיסים אני משלם, והרבה, הייתי בסיירת וסיכנתי את חיי למענה, אני תורם לפוליטיקאים ומייעץ להם כמיטב יכולתי כיצד לקדם את ישראל לעתיד טוב יותר. ומה אני מקבל בתמורה? צרות עין, עוקצנות, כפיות טובה – עם כל אלה כבר למדתי להתמודד. אבל עכשיו הבירוקרטיה כבר עברה את הגבול. שוטרי משטרת ההגירה שדפקו לי על הדלת ובידם צו לגירוש סו לינג פשוט שברו את ליבי.

סו לינג היא לא סתם פיליפינית סיעודית, היא אישה יקרה, היא מחזיקה את כל משק הבית שלי על גבה. מה אתם חושבים, אמרתי לשוטרים, שנעמה תתחיל לעשות פה ספונג'ה? אני עוד ניקיתי קצת חדרים בקורס קצינים, היא אפילו לא יודעת איפה המטאטא נמצא. זו סוג של נכות, אתם מבינים, היא באמת לא מסוגלת לעשות את עבודות הבית, לכן רק הוגן שתהיה עובדת זרה שתסייע לה. וחוץ מזה, יש לה בן, שנולד בארץ, קוראים לו שי והוא ישראלי לגמרי. צמד הטמבלים האלה הסתכלו עלי בעיניים פעורות, אמרתי להם שיסתלקו במהירות לפני שאני אביא לפה את קו לעובד, והם באמת עשו כמה טלפונים והלכו, אבל הבכיר מביניהם אמר לי: אנחנו עוד נפגש מר גדול. אנחנו באמת עוד נפגש אמרתי לו, רק תזהר שזה לא יהיה כשאתה תנסה לנקות לי את היגואר בצומת ואני אעיף אותך עם הוישרים.

סו לינג הייתה מזועזעת. MR GADOL, PLEASE HELP ME! אל תדאגי, סו לינג, אמרתי לה, אני לוקח את זה כפרויקט, ואת יודעת שכשה.גדול לוקח משהו על עצמו, זה מתבצע. תמיד נתתי לסו לינג מעל ומעבר, והיא ידעה לתת בחזרה. כשבליל סילבסטר אחד היא התפרעה במועדון של עובדים זרים בתחנה המרכזית ונכנסה להריון לא כעסתי עליה ולא ביקשתי שתעשה הפלה, ואפילו נתתי לה חודש חופשת לידה מלאה, שזה הרבה יותר ממה שהיא יכלה לחלום עליו בכפר העלוב ממנו היא הגיעה. מאז ששי נולד היא מטפלת בו במסירות ולא מזניחה את עבודות הבית, כמו שאישה נאמנה צריכה לעשות. תראי איך הבית הקטן שהקמנו לה בחצר נקי ומסודר, תענוג, אמרתי לנעמה, היא באמת מודל חינוכי מצוין לילדים שלנו. ואפרופו חינוך, אני לא חוסך ומשלם על אוטובוס שלוקח את שי בכל בוקר לבי"ס ביאליק בדרום תל אביב. נכון שיש בית ספר אחר אצלנו בשכונה, אבל אני חושב שיהיה לו הרבה יותר נעים ללמוד עם אנשים שדומים לו. בכל זאת, אני דואג לטובתו, אני לא רוצה שהילדים הישראלים יצחקו עליו שהוא גמד סיני או משהו כזה.

כאמור, התגייסתי למאבק. הזרמתי כספים מהקרן החברתית של צ'יטיה לארגונים הנאבקים בגירוש הילדים הזרים ובהפגנה הגדולה שהייתה אף עליתי לנאום. איפה המוסר היהודי? הרי אנחנו היינו מהגרי עבודה בעצמנו ותמיד נרדפנו! הקהל מחא כפיים בהתלהבות ואני המשכתי, כמו שרני רהב אמר, אני מוכן שיגרשו את העובדים הזרים (מהגרי עבודה, תיקנה אותי איזה פמיניסטית מעצבנת מהקהל), אם יארגנו רכבת מנתיבות לכפר שמריהו. אבל מי ינקה לנו את הבתים? מי יכין שניצלים? הרי אני אחראי לגורל משפחותיהם של מאות עובדים, אני לא יכול לנטוש את עבודתי כדי לעסוק בשטויות כמו להאכיל את הילדים שלי נכון? הקהל קצת התקשה לעכל את דברי, אבל אני לא פחדתי לומר את האמת: תאילנדי מרוויח בארץ 5278 שח ושק אורז! מה רע בזה? האנשים בעיירות הפיתוח מעדיפים להתבטל ולא לעבוד, ומזלנו שיש לנו עובדים זרים שבונים את הארץ. למה זה בסדר להביא כל מיני עולים שמשתגעים ורוצחים, אבל את הפיליפיניות החמודות והאסתטיות רוצים לקחת מאיתנו?

ירדתי מהבמה והרגשתי התרוממות רוח. כמו שאתם יודעים אני דואג מאוד לזכויות עובדים, הייתי מדריך בנוער העובד וביליתי שם לילות נהדרים עם החניכות שלי. אני בכלל לא נהנה מזה שמאשימים אותי בקפיטליזם חזירי (כי אני בסה"כ דואג להזיז את הכלכלה קדימה) אז סוף סוף אני בצד אחד עם שלי יחימוביץ' וכל יפי הנפש, ואנחנו נלחמים יחד נגד הרשע. איזה כיף. שלא לדבר על המפגינות האידיאליסטיות והרגשניות שכ"כ דואגות לעובדים הזרים. אני אוהב לראות בחורות צעירות מתרגשות, ואחת מהן גם הזמנתי לשיחה אישית במשרדי, כדי שאוכל לבדוק איך נקדם יחד את המאבק.

בכל מקרה, ההרגשה שלי היא שהמאבק הצליח. עכשיו הכל תלוי בביבי, שאני מכיר אותו עוד מהסיירת, סך הכל בחור טוב. לכל חברינו המשותפים יש עובדים סיעודיים, ואני בטוח שהוא לא יפגע בחברים. נכון שהוא קצת מתקשה להחליט, אבל אני מבין אותו, זה דבר אחד להכתיב החלטות כשסתווית יושבת ושותה את דברייך בהערצה, ודבר אחר לשבת בין אלי ישי לליברמן. לא נעים.

אבל יהיה בסדר,לא ישלחו את שי האומלל בחזרה לעולם השלישי, בטח נמצא כבר מה לעשות איתו כשיהיה גדול. וסו לינג? היא אסירת תודה, ואין כמו עובד אסיר תודה. תאמינו לי, לישראלים יש כ"כ הרבה מה ללמוד מהפיליפינים, חבל שאי אפשר לייבא משם גם מהנדסים.