ב 26 באפריל קבעה רונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים את הדברים הבאים: "התקיימו הסדרים כובלים בין בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק דיסקונט, בנק המזרחי והבנק הבינלאומי שעניינם העברות מידע הנוגע לעמלות."
כלומר, ישנו חשש שהבנקים תיאמו עמלות. בקביעה זו פתחה רונית את הבסיס לתביעות אפשריות כנגד הבנקים, ואף דומני כי היא עודדה זאת, במילים שלי היא אמרה משהו כמו "אני את שלי עשיתי, עכשיו תורכם."
התיאוריה של פורטר מניחה חמישה מדדים לבחינת התחרות בענף כלשהו:
- כח המיקוח של הלקוחות
- כח המיקוח של הספקים
- איום של נכנסים עתידיים לענף
- איום של מוצרים תחליפיים
- תחרות בין ארגונים ותיקים בענף
יעריך הקורא הנבון עד כמה גורמים אלו מועדדים תחרות בין הבנקים בעצמו.
אוסיף מדד משלי - הרווח הנקי, ככל שהתחרותיות בענף גבוהה יותר, כך הרווח הנקי קטן יותר כיוון שהחברות יורידו מחירים על מנת להתחרות וירוויחו פחות.
צא ולמד כמה הרוויחו הבנקים מלקוחותיהם (להבדיל מרווחים / הפסדים שנגרמו ממקורות אחרים, כמו תיק הנוסטרו).
בנק ישראל בא לקראת הצרכן ומשווה הוצאות ניהול חשבון עו"ש בחיתוך שלושה סוגי לקוחות כאן
נמצא כי בנק הפועלים ובנק יהב הינם הזולים ביותר עבור הצרכן הממוצע, ואילו הבנקים הקטנים - הבינלאומי, אגוד, אוצר החייל ומסד הינם היקרים ביותר.
פטור מעמלות לשנה זה נהדר, אך האם אתה מתכוון להחליף בנק כל שנה?
תחרות בין הבנקים? רק על מסכי הפלזמה
הוספת תגובה על "תחרות במערכת הבנקאית? חיה, נושמת וקיימת"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה