שלום לכם.

שוב כיוצרת בתחום השירה, יש לי רגישות לנושא.

מקימת אתר ספרים, שיש לה קהילת קוראים עוד מפעילות קודמת בקהילת ספרים תפוז כמו שהבנתי, פתחה אתר עם דומיין שלה במקום שבו גם אני מקבלת בלוג אישי לכתוב בו. כלומר מפעיל אחד לשני האתרים.

בהתחלה הפריעה לי הזילות שנעשית לספרים ולאמנות כשהם מובאים מספר פעמים ביום בתדירות גבוהה, וללא חוות דעת מקצועית מצד מקימת האתר שכותבת על הספרים.בנוסף היא מרכזת ביקורות מאנשים נוספים ברשת, שדווקא כן מזוהים לא פעם בשמם,בביקורתיהם על ספרים. 

נראה לי לא תקין מצידה, שהיא תופסת טרמפ על גבם של סופרים, וגם כותבת את התרשמותה מספריהם, בלא לציין את שמה המלא. אלא בכינוי של שם פרטי בלבד. 

השכל הישר אומר לי שזה לא מעשה מוסרי, ופוגע גם בזכויות היוצרים וגם בזכויותיהםהמוסריות. שכן היא כביכול לא לוקחת אחריות על מה שהיא בעצמה מביאה. אבל כן טורחת להשתמש ולצטט מדברי הסופרים.

הוצאות הספרים שמשתפות איתה פעולה, כנראה לא מודעים לצד הזה של הבעייה,שאין היא טורחת לחתום בשמה על ספרים שהיא כותבת אודותם. 

זה לא נראה בעיני תקין כלל וכלל. סופר שטורח רבות עם ספרו עד שמוציאו לאור, ובהינף יד בלתי מקצועית למרוח כמה מילים על הספר, ובאופן שיטתי על עוד ספרים,במספר לא מבוטל מדי חודש, שנכתב על ידה, ובלי שם מלא. 

לדעתי יש כאן הפרה אפילו גסה של זכויות היוצרים. 

בנוסף ברצוני לדעת אם גם על מי שמפעיל לנו את האתרים, האם עליו חלה אחריותמסוימת בנוגע לתכנים, ולחוקים שקשורים בזכויות היוצרים. 

היום הערתי לה באתרה על כך, שעליה להזדהות בשמה המלא אם היא עושה שימוש בתכנים של יוצרים, וכדאי שתיקח על כך אחריות. והיא מנסה לקחת את זה לויכוח לא ענייני וגם מסלפת בעובדות ובפרטים, ומנסה להתחכם בלי חכמה רבה, שלא לצורך.  

אני יכולה לגבות את הבקשה שלי בעוד מספר יוצרים, ואפילו להעזר ביעוץ המשפטי שיש לגופים שונים שמתעסקים בספרות ובזכויות הסופרים. כך שהנסיון שלה לקחת את זה לפסים אישיים הוא מגוחך בעיני. 

כנ"ל צריכה לחול החובה על כל כותב, ועל כל בעל אתר כזה שיעשה שימוש בספרים של יוצרים ויכתוב אודות היצירות בצורה שיטתית, אבל, בעילום שם.  

חובה עליהם להזדהות בשמם המלא, ולקחת אחריות, ולא להתחבא מאחורי זהות בדוייה.  

האם האבחנה שלי נכונה והבנתי נכון את החוק? 

בבקשה דעתכם בעניין.  

טענה מענ יינת.

איני מכיר פסיקה ספציפית אבל הגיון הדברים אומר לי שאין חובה להזדהות כל עוד הביקורת היא ביקורת (אפילו שלילית) ולא לשון הרע.

מצד שני, אין ספק שיש בכך טעם לפגם.

צטט: יורם ליכטנשטיין 2009-11-20 09:05:18

טענה מענ יינת.

איני מכיר פסיקה ספציפית אבל הגיון הדברים אומר לי שאין חובה להזדהות כל עוד הביקורת היא ביקורת (אפילו שלילית) ולא לשון הרע.

 

מצד שני, אין ספק שיש בכך טעם לפגם.

 

יורם שלום. 

מדובר באתר שפועל כבר שנתיים ככה, לא במקצועיות,עם הרבה חנפנות והתרברבות, ועל גבי מי?גבם של הסופרים? 

אני החלטתי שיש לשים לזה סוף, לפחות מבחינת ההגינות,שתזדהה בעלת האתר שגם כותבת באתר על חלק מהספרים,

לכל מקרה של תקלה, שיש למי לפנות,

וגם בגלל התחושה שנעשה כאן מעשה של ספסרות ממש עם התחומים האלה. של הספרות והאמנות.

ב"אובססיה" וכאילו "תחרותיות",

במי, במה, שזה מנוהל?

ושוב מדובר במישהי שהודת כבר בהתחלה שפתחה את האתר שלה באוזני, על הערתי אליה ביחס ל"רמת האמנות" שהיא נהגה להביא, שאין לה ידע לא בספרות ולא באמנות.  

יורם גם הסתמכתי על מה שאתה מפרסם באתרך,ובזכויות המוסריות של הכותבים, בעמוד הבא:

. http://www.y-law.co.il/page51.html?amp 

 הנה ציטוט מהמאמר בקישור הזה, ששמתי אליו לב במיוחד:

 וממשיך שם בדבר גובה הפיצוי על כל הפרה שכזו וכו'..

לפי רוח הדברים שם  חשבתי שאם על כותב היצירה חלה חובה לחתום בשמו.

אז . על אחת כמה וכמה על סתם חובבן, שרוצה לכתוב על יצירה, והוא בדרגה פחותה מהיוצר עצמו,

תחול עליו החובה שחלה על היוצר לפחות.

החובבן מרשה לעצמו לינוק מהיצירה, ולהגיב עליה, אז עליו על אחת כמה וכמה להזדהות,

גם לנוחותו של היוצר בראש ובראשונה, ולמען ההגינות כלפי קוראיו. 

אנחנו קצת יותר משופשפים ובעלי נסיון מהזמן שהאינטרנט קיים.נכון?

אם יש מקום לשיפור בחוק זה יעשה, על אפם וחמתם שלכל מיני עלוקות,

שרוצות לתפוס טרמפ חופשי בלי מחוייבות כלשהי,על יצירות של אחרים, ולפרסם באינטרנט. 

אני אביא את הטענה הזאת גם בפני ידידי היוצרים, וגםבפני אגודת הסופרים,

וזה יהיה חייב לבוא על פתרונו. 

הערתי לבעלת האתר שזה מה שמחובתה לעשות, אתמול,.

והיא "כרגיל כאילו", (תקל איתה בפעם השלישית שאני מדברת איתה, בתוך השנתיים האלה...) והיא כביכול "מתחכמת" איתי.

גם ביודעה שאני היוצרת פה ולא היא.

העיקרון הוא אותו עיקרון.וגם אם מישהו אחר יכתוב באתר אחר, באופן שיטתי,משך שנתיים, ויבנה בחינם, זה כמו ספסרות לא ככה,על חשבון עמלו ויגיעתו הממושכת של מישהו אחר. יש בזה אפילו סוג של גזל.

נומצ'ה יקרה,

אני חושש שאת מייחסת לדבריו של יורם במאמרו משמעויות הרחוקות מכוונתו -

זכויותיו המוסריות של היוצר כוללות את הזכות כי שמו של היוצר ייקרא על יצירתו (שהרי דמייני את מפח נפשו של יוצר המגלה כי היצירה עליה הוא עמל מיוחסת לאחר) וכן את הזכות כי לא ייעשה ביצירה עצמה סילוף, פגם או פעולה פוגענית אחרת ביחס ליצירה (שהרי ליוצר קשר רגשי חזק ומיוחד עם יצירתו).

ביקורת (וכפי הנראה אף כזו הניתנת בעילום שם) אינה פוגעת בזכות יוצרים (כל עוד היא מייחסת את היצירה ליוצר וקטעי היצירה המובאים בה אינם מסולפים) ואף נחשבת כשימוש הוגן, אחד השימושים המותרים על פי חקו זכות יוצרים התשס"ח-2007.

הנושא שאת מתייחסת אליו אינו נכנס לגדר זכויות יוצרים ויתרה מכך, כנגזרת של חופש הביטוי, הפסיקה העכשווית דווקא רואה את האנונימיות הקיימת ברשת כדבר חיובי.

כל עוד הדברים אינם נכנסים לגדר לשון הרע מדוע יוגבל חופש הביטוי בצורה זו?

לסיכום - אני מצטרף לדעתו של יורם: חוסר מקצועית - יתכן, הפרת זכות יוצרים או איסור אחר - לא.

ביחס לאחריות בעל האתר להפרות ראי: http://pclaw.co.il/ip-and-it/isp-responsibility או גרסא מורחבת בכתובת  http://pclaw.co.il/legal-ip-and-it/isp-responsibility

(יורם, סתם כקוריוז - מסתבר שקישורים המוצבים בדיונים בקפה הם No-Follow)

נומצ'ה, זכות "מוסרית" מבחינה חוקית שונה מהמוסריות שמיוחסת לה על ידי מי שאינם משפטנים.

כמו שנאמר לך,  כוונת הטקסט שציטטת היתה שונה מכוונתך.

ופנחס תודה.

לגבי הקישורים - מעולם לא בדקתי אבל זו היתה הנחתי.

מלמד של הספאמרים סתם עובדים קשה ומעבידים אותנו...

זכויותיו המוסריות של היוצר כוללות את הזכות כי שמו של היוצר ייקרא על יצירתו (שהרי דמייני את מפח נפשו של יוצר המגלה כי היצירה עליה הוא עמל מיוחסת לאחר) וכן את הזכות כי לא ייעשה ביצירה עצמה סילוף, פגם או פעולה פוגענית אחרת ביחס ליצירה (שהרי ליוצר קשר רגשי חזק ומיוחד עם יצירתו).

 

 

 

==

בציטוט מדברך,

אם כן ברור, שלא ניתן לעשות הפרדה בין היוצר לבין יצירתו, ולנקוט בשום פעולה פוגענית כלפי היצירה או כלפיו. היינו הך.

את הדבר שציטטתי מיורם לקחתי רק כנקודת מוצא, לשמש לי עוד זווית להסתכל על הדברים, ולהוסיף עליהםלפי מה שנראית בעיני, מורכבותם וסדר חשיבותם. 

גם אם מה שאני אומרת לא כתוב במפורש בחוק, אני חושבת שעליתי על נקודה חשובה, גם אם הדגש עליה הוא  יותר מהצד הרגשי, שאי אפשר להתעלם ממנו. הצד המוסרי לא פחות חשוב בעיני. 

לכן ציינתי שכמשוררת, אני מרשה לעצמי להביע את דעתי והרגשתי, ומנסה לקחת את הדברים גם צעד אחד יותר קדימה.

אני בפירוש  יודעת כמה העובדה הזאת של אי איזכור שם מלא של הכותב על אמנות, לאורך זמן, עלולה לפגוע ברגשות היוצרים, ולכן היא לא מוסרית בעליל. כמו שענית לי כאן, לגבי היחס של היוצר כלפי יצירתו: "ליוצר קשר רגשי חזק ומיוחד עם יצירתו". על זה אוסיף שהוא בטח היה מרגיש טוב יותר אם הכותב על יצירתו יכבד מספיק גם את עצמו ויפרסם את שמו.

נכון באינטרנט זה לא פשוט, וכמו שטענה בהתנצחותה איתי בדיון באתרה, בעלת אתר הספרים הזה, כאילו היא עושה טובה למישהו, באיזכור של שמו בלבד, ובביקורת רדודה, ומקבלת על כך תודה ממנו. כנראה מחוסר מודעותו לעובדה, שאין איזכור שמה המלא של הכותבת על ספרים באתרה.  

בנוסף, היא טוענת שהיא לקראת סיום לימודי משפטים, (לא כקריירה ראשונה, מדובר באשה בת חמישים פלוס), ומביאה כמוכם קטעים מחוק זכויות יוצרים, ולשון הרע, בלי להתייחס לעצם הטענה שלי כלפיה, מצידי כיוצרת, ובמקומי כבעלת בלוג באותו מקום בו גם לה יש אתר. אלא גרוע מזה גם מנסה להתנגח ולפגוע בי באופן אישי, כאילו היא לא מודעת מה החומרים שמופיעים באתר שלי, שקשורים לספרות ולאומנות. 

==

אני מאמינה שבבוא הזמן, כל שופט וחוק, יצטרכו לקחת פעילות בעייתית מסוג זה, בחשבון,ולפסוק לטובת היוצר קודם כל, ולא לטובת הכותבים עליהם בקביעות, כמפעל אישי/ עסקי שלהם, איך שירצו להגדיר זאת,  באינטרנט. הדגש ששמתי הוא על פעילות קבועה, באתר אישי, של מאן דהוא, ככותב על..ובעילום שמו..........וכמו שידוע לכולנו, שהאינטרנט צעיר מאד יחסית, כפקטור בחיינו, כך אני מאמינה, שעוד לא נאמרה המילה האחרונה באשר לפסיקות ולחוקים שעוד אמורים להיחקק, כדי לרצות את כל הצדדים, שלוקחים בו חלק. 

--------------------------

חשבתי בימים אלה, על השמעות שנעשות ביצירות של משוררים ומוסיקאים, במדיה. רדיו טלויזיה וכו'. ישנם חוקי אקו"ם למשל, שלא יאפשרו לעשות זאת, בלא לשלם תשלום קבוע לכל השמעה ליוצרי היצירות,בוודאי לא לתחנות "פירטיות" בלתי מזוהות. פירטיות -  הקבלה כמעט מתבקשת למה שקורה במקרה שלפנינו.אין זה מתפקידי לדון בגובה תשלומים. אבל בעשיית שימוש חופשי ומסחרי ביצירות, וגם עילום שם, בזה אני מוצאת יותר מטעם לפגם.

------

אין כל זה אמור לפגוע בחופש הביטוי. אני לא רואה שום קשר הגיוני וברור בין השניים. בין הצורך בכתיבה לאי הרצון להזדהות בשם מלא. אלא מסיבות פסולות, ביניהן, חוסר בטחון עצמי מצד הכותב על......... ממילא, גם חופש הביטוי איננו חופש "מלא" ללא הגבלות ורסן.. כבר אמר דוד המלך לפני 3000שנה בתהילים, "נצור לשונך מרע ודבריך מדבר מירמה". אז לפחות המגבלה הזאת של איסור לשון הרע  ידועה, תקפה לכל זמן, ומוכרת בחוק. באשר לאינטרנט עוד היד נטויה. 

לסיכום: האפשרות לא להזדהות יכולה להיות טובה אולי לטוקבקים שבמקרה או לא, מגיבים פה ושם. אבל, לא לטוען על בעלות על אתר, שכותב בו באופן קבוע אודות אחרים, בכל רמה שהיא.  

אני בפרוש רואה בזה שימוש בלתי הוגן, בזכויות של אחרים, לעשיית "הון" אישי, משובש וצורם משהו, על גבם של היוצרים בצורה פירטית כמוה כגזל. גם אם זה במקרה היותר קל, רק למראית עין, עדיין זה לא הוגן ומכובד כלפי הזולת, כך לנהוג, וזהו שיקול שצריך להיות קודם, לכל מערכת חוקים שנקבעה בחוק. 

הארכתי בדברי. אבל אני מקווה שהסברתי את עצמי בצורה ברורה דיו.

==========

יורם שלום.

מה עם הפרשנות האישית על החוק? שופטים כבני אדם?

האם השופטים הם נטולי רגשות וחסרי בינה ביחס למקרים המובאים בפניהם? 

לדעתי כל שופט ישמע קודם כל, מה יש ליוצר להגיד, לפני שהוא ישמע מה יש למי שמחוץ לעשייה בתחום הספרות, והאמנות בכלל, ומתעסק בהם בדרך עקיפה, להגיד. 

שאלה נוספת. מיהו הקובע למשפטנים את החוקים?  השופטים בעצמם או מקורות משפטיים קודמים, מחוקקים- חכי"ם, שרים, אנשים פעילים מהישוב, ואנשי רוח או שמא שזהו שופט במחוזי או העליון? 

בטקסט שהבאת מאתרך, הקישור :  

 http://www.y-law.co.il/page51.html?amp 

בעקבותיו הלכתי כתוב גם ש:  

"הזכות המוסרית, כך הדגישו בתי המשפט, אינה עוזבת את ידי המחבר גם אם העביר את זכות היוצרים שלו ביצירה, שכן זו זכות אישית שאינה ניתנת להעברה. זכות זו, בשל אופיה, מוגנת על ידי המחוקק באופן מיוחד, בנפרד מיתר זכויות היוצר ביצירה. בתי המשפט ראו בפרסום היצירה בלא שם המחבר מעשה פסול". 

אם בתי המשפט מוצאים בפירסום היצירה בשמו של המחבר כזכות ואף כחובה מוסרית אישית שלו.   מדוע לא תהיה זו גם חובה מוסרית של הכותב על היצירה לפרסם את שמו ולא לעשות בה שימוש מסחרי מבלי להזדהות, כאילו היתה הפקר לכל דורש?

איפה במקרה הזה ההתחשבות בזכויות היוצר עם חובות מוסריות גם של המשתמש בעבודות היוצר?  

יורם תודה שצריך להרחיב את החוק הזה, ומהו השימוש ההוגן בזכויות היוצרים, אם כל זה, לא מפורט וברור דיו.  גם לגבי זהותם של המשתמשים בהן, ולא רק לגבי אופן השימוש ביצירות ובזכויותיהם של היוצרים. 

בוקר טוב נומצ'ה.

קודם כל, מבלי להסתיר דבר, ברור שבפועל הפרשנות האישית של החוק אצל השופט היא המכריעה את הדין במרבית המקרים.

מצד שני, אני שמח שהשופטים ינקטו במידה רבה בפסיקה חסרת רגשות ובינה, כיוון שכך נקטין את השונות בין פסק דין אחד למשנהו באותו נושא ונגביר את הוודאות המשפטית.

לגבי העדפת עמדת העוסק בתחום על זה שאינו עוסק בו - אני מסכים עם הכיוון, רק חושב שאת נותנת לו משקל יתר.

לגבי מי קובע את החוקים - פתחת כאן שאלה יוריס-פרודנשיאלית (מילה תפסנית ת**ת ל"משפטית")  בעייתית ביותר. על פי התאורטיקה, בארץ, הקובע את החוק הוא המחוקק כאשר בתי המשפט מפרשים אותו ומתאימים אותו לכל מקרה לגופו.ץ שופטים רבים נעזרים באנשי רוח וחוקרים, כשרבים אחרים נעזרים בפסיקה קודמת, בעליון, במחוזי ולעיתים בערכאות נמוכות יותר.

לגבי הציטוט שלי, שימי לב שמדובר בפרסום של יצירה של X בלי ציון ש-X הוא יוצרה. אין בשום מקום איסור על X להמנע מלפרסם את שמו בצד היצירה שלו או באמצעות פסודונים.

עוד שימי לב שלמרות הגדרת הזכות כ"מוסרית", אין צורך להביא חוות דעת תיאולוגיות ותיאורטיות לבית המשפט - זו זכות חוקית לכל דבר ועניין.

לגבי חובות של המשתמש בעת שימוש הוגן, זהו קונספט מרתק שיש ו הרבה, אולם בשבלב הזה המשפט עוד מתמודד עם המצב דרגה קודמת, והיא בעצם הענקת זכויות למשתמש (רק לאחרונה ניתן פסק הדין הראשון בארץ שהגדיר זכות זו באופן חד משמעי).

שימוש הוגן אכן אינו מוגר בצורה חד משמעית, בדיוק בשל החשש של המחוקק מהשונות הרבה של המציאות ורצונו שבתי המשפט יתאימו שימוש זה לנסיבות המציאות.

ליורם ולחברי הפורום וקוראיו שלום.

יש לי בשורה טובה לפחות במישור האחד, של הצורך בהזדהות,

כשמקימים אתר שהוא יעודי לנושא מסויים כמו במקרה הזה שהבאתי

בדיון זה כאמור. על אתר יעודי לספרות שירה וקצת אמנות. על מנת שיהיה

מי שיקח אחריות על התכנים המתפרסמים בו.

בעלת האתר, בסופו של דבר לאחרונה, הזדהתה בשמה המלא.

לעניין הדיון פה. מה הביא לתפנית הזאת?

אחרי חמישה חודשים, כאשר שוב במקום אחר באתרה, פניתי אליה הפעם כאנונימית,

שעליה להזדהות, וכשעדיין עמדה בסירובה, והיתה מוכנה לדבר רק באופן פרטי....

טענתי שאין כאן עניין אישי, אלא כללי, ואז גם הבאתי בפניה דוגמה קונקרטית מהזמן

האחרון, למקרה דומה של מתחזים באתר למוסיקה, ואיך פעל עליהם הלחץ והאיום מצד

אקו"ם,  רק אז היא השתכנעה והתקפלה, ופרסמה את שמה המלא..

הדוגמה היתה זו של מה שקרה לאחרונה בין אקו"ם לבין 2 מתחזים שהקימו אתר

בשם "סטריאו ומונו", וכמעט סגרו להם את האתר, בגלל התערבותה

של אקו"ם, המגן על יצירותיהם של מוסיקאים ושאר היוצרים בתחום.

לבסוף, נכון לעכשיו, מקימי האתר נאלצו להוריד מאתרם את כל הקטעים המוגנים

בזכויות יוצרים.

ציינתי שם באותה תגובה למען הסר ספק, שגם לסופרים יש אירגונים משלהם.

אם טרם הפנימה את המשמעויות של זה.

ובכן, אחרי יום או יומיים, זה היה בערך לפני כשבוע, היא הואילה לתת קישור

באתרה לדף הפייסבוק שלה. שם היא מזדהה בשמה המלא.

===

שמחתי למצוא את הדוגמה הזאת של הזמן האחרון, כי זה מוכיח

עד כמה חשובה, ומהי כוחה של התארגנות של גוף מסויים השומר על

זכויותיהם של היוצרים, שעמלים בד"כ, ארוכות על עבודתם עד שרואה אור.

דווקא בעידן האינטרנט, יש לדברים האלה חשיבות כפולה ומכופלת.

כולי תקווה שגם ארגוני הסופרים יהיו חזקים דיו, וידעו לשמור ככה בתוקף על זכויותיהם

של הסופרים.

כך שבסופו של דבר,  אני חשה בהקלה מרובה, שסוף סוף ישנם גם שם

וגם כתובת של מי שצריך לקחת אחריות על התכנים שהוא מפרסם באתרו

אודות יוצרים ויצירותיהם.

שוב ההכרח הזה להזדהות באתר יעודי למשהו, אני רואה בשונה לחלוטין

מתגובה בטוקבק או השתתפות בדיון בפורום אינטרנטי כלשהו.

אז אלה הם כבר הישג ותקדים כלשהו. בפעולה של אקו"ם ועכשיו זו שלי,

להשתמש בהם, למקרה של התנגדות דומה אם תצוץ בעתיד אצל מפעילי אתרים בדרך

דומה.

קישור למקרה שהיה בין אקו"ם לאתר המתחזים מ"סטריאו ומונו",

http://stereo-ve-mono.blogspot.com/p/blog-page.html

http://www.mako.co.il/music-Magazine/articles/Article-b7a56e29db57721006.htm

==

נומצ'ה

ותודה רבה לכם יורם ליכטנשטיין ופנחס קראון. הייתם לי לעזר.