האמנה לזכויות הילד מבטיחה לילדים מינימום הכרחי; חשוב מאוד שהיא קיימת, אולם אבוי לילדים שזוכים לסעד מדינתי או חברתי מתוך הישענות על האמנה.

לגבי תכנים, אני מרשה לעצמי לקבוע שאינני חפץ בשום אופן שהמדינה תהייה מעורבת בחינוך ילדים או בטיפול בילדים שהוריהם מטפלים בהם כראוי, ובוודאי שלא כל מיני גופים או גופיפים בינלאומיים.

אני ממש לא חושב שמערכת החינוך יודעת טוב ממני  או מהורים אחרים שאני מכיר, מה שטוב לילדים שלנו. מערכת החינוך היא מערכת שבקושי ממלאת את התפקיד שהיא אמורה למלא, כלומר להקנות השכלה. אני לא מעונין שהמדינה תקבע מה יהיו הערכים שאליהם אחנך את ילדי. שלשום הייתה לימור לבנת שרת חינוך ואז היא קבעה שיש לחזק ערכים לאומיים, באה יולי תמיר והחליפה אותה והעדיפה מצידה ערכים אוניברסליים, והיום נמצא בראש הפירמידה השר סער, שגם לו סדר יום משלו. ומחר...מי יודע, אולי יהיה שר חינוך חרדי שיחשוב שצריך לחנך לאהבת תורה וליראת שמיים. אז גם יחשבו שטוב שהמדינה מפקחת על החינוך ועל מה שנעשה בדל"ת האמות של כל אחד מאיתנו? זה ממש "האח הגדול" במשמעות הכי אורווליינית של המושג. 

אני מאוד מקווה שאני מחנך כיאות את ילדי, ושאני מכשיר אותם לקראת החיים בצורה מיטבית. כדי שזה יקרה אני מרבה להתייעץ עם חכמים ממני. אני מנסה להמנע מטעויות של אחרים ושלי ומנסה ללמוד בעיקר מהצלחות. זה לא מתכון בטוח להצלחות, אולם בהתחשב בעובדה שאני מיטיב להכיר את בני מאשר "המערכת", סיכויי ההצלחה הם לא רעים.

כל טוב,

מיקי

צטט: אדוה שביב 2009-11-25 09:53:37

מיקי,

 

אתה מקיים חינוך ביתי?

בואי נדייק: הילדים לומדים בגנים ובבתי ספר סטנדרטיים, אולם הם מחונכים בבית. אין לי זמן, ולמיטב הכרתי גם לא כישורים ללמד ילדים.

מעבר לכך, ללימודים בבית ספר יש יתרון מכריע אחד שאתו איני יכול להתמודד: הם מקנים לילדים את הכישורים לתפקד בחברה. ילד שלומד בבית, אינו נחשף לחברה בגיל מאוד קריטי, דבר שעלול לגרום לו לנכות חברתית.

כל טוב,

מיקי

צטט: אדוה שביב 2009-11-25 23:08:30

מיקי,

 

שאלתי זאת, כי המסקנה המתבקשת מתשובתך היא, שעל אף שאני מניחה שאתה משתייך לקבוצה המצומצמת שעשויה להצליח בחינוך ביתי (למרות הבעיות שאכן קיימות בו באופן כללי), בכל זאת בחרת בחינוך הממשלתי המפוקח (וברור, אני מסכימה שעיקר החינוך מתקיים בבית, אבל לא זו השאלה של רינה, אם הבנתי נכון). אני לא מציינת זאת כ"תפסתי אותך", אלא כראיה לכך שקשה עד בלתי אפשרי להתחיל מאפס. החינוך הזה (קרא לו חסר, בעייתי, גרוע - איך שתרצה) - הוא לא אפס. הוא מאפשר בדיוק להמשיך את החינוך בבית, לא לבנות אותו מכלום.

אולי באמת כדאי שנתחיל מרינה (שהשתלטנו לה על הדיון): הזכות לחינוך באמנה לזכויות הילד היא זכותו ללמוד ברמה בסיסת לפחות (חשבון, שפה וכו'). זכות המדינה להתערבות בנעשה בבית מצומצמת למקרה שהבית כושל ולכן הוא אינו מסוגל להעניק לילדים חינוך או כל זכות אחרת, או שמתקיימת בו פעילות בעלת אופי פלילי. לעניות דעתי, הבלבול נובע מתרגום מעוות של המושג education לעברית. הוראתו באמנה הוא להקנות השכלה, לא ערכים או מידות טובות.

למדינה אין למשל כל מעמד בשאלה האם אחנך את הילדים שלי לגיוס לצה"ל או לסרבנות גיוס. אם בית הספר יחנך בניגוד לדעתי, לא אהסס להקדיש זמן ומשאבים על מנת לשכנעו אחרת...אבל אני לא מודאג מדי: אני לא אנרכיסט ולכן הרעיונות שאליהם אני מחנך את ילדי הם בזרם המרכזי של החברה, כך שזה כמעט לא קורה. חוץ מזה, בואי נהייה הוגנים, אין מה לדאוג, בית ספר אינו מחנך כמעט לשום דבר. הורים שמצפים לכך שהם ישלחו ילד בלתי מחונך לבית ספר בבוקר והוא יחזור אחרי הצהריים משכיל, מחונך ומנומס, אינם חולקים אתי את אותה הפלנטה, וכנראה שיגדלו בהרבה מקרים בבית חוליגן.

אני חולק עלייך בנקודה מאוד עקרונית: את כותבת שבית ספר מאפשר להמשיך את החינוך בבית. לעניות דעת, החינוך מתחיל בבית, נמשך בבית ומסתיים (אם יש דבר כזה) בבית. בית ספר רשאי לנסות להוסיף. כמובן שאני מתנגד באופן גורף לכך שלמדינה תהייה איזושהי גישה לנעשה בתוך הבית שלי (כל זמן שהוא אינו מסכן ילדים, או חושף אותם לעבריינות) ושיהיה לה מה לומר בעניין הערכים שאליהם אני רוצה לחנך את ילדי. עצם הרעיון מעורר חלחלה, שלא לומר שהוא סותר מכל וכל סדרה של חוקי יסוד, כמו חוק כבוד האדם וחירותו, ואמנות בינלאומיות חשובות כמו ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, האמנה בדבר זכויות חברתיות ופוליטיות, ולדעתי גם סעיפים באמנה לזכויות הילד, ככל שהדברים נוגעים לסעיפים בדבר זכות הילד לגדול במשפחה.

כל טוב,

מיקי

רינה,

תודה על הנושא החשוב שהעלת,

אוהבת את הדיון שהתפתח.

לגבי האמנה,

אם האמנה הקודמת שאיפשרה התערבות של הממסד על מנת להגן על ילדים  הביאה תועלת,

משתמע מכך שלאמנה יש משמעות.

בימינו הדיון הוא אחר לגמרי, למעט מדינות עולם שלישי בהם עדין יש ניצול נפשע של ילדים.

לגבי מי אמון על חינוך ילדינו?

חלק מחברי נימנים עם החינוך הביתי, ההשקעה היא אדירה, תשומת הלב לחינוך הילד ולהעשרה היא ראויה להערכה,

לגבי הפאן החברתי, המשפחות גרות בקהילות ומקיימות מפגשים חברתים, חוגים ועוד

הפיקוח הוא מאד בעייתי.

לגבי האחריות להגן על ילדינו - גם כיום כשהרשויות אמונות לגורלם של הילדים הטיפול לא נעשה כמו שצריך,

רואה בקהילה גורם היכול להשפיע על חינוך הילדים,

מספיק  אדם אחד שיהיה בקשר  עם אותם ילדים המוגדרים אצלינו ילדים הנמצאים בסיכון, זה יכול להיות סבתא, מורה,

מדריך, או שכן,  אותה דמות המיצגת יציבות, איכפתיות, וקבלה , היא המפתח למניעת הדרדרות  אל חזור.

הילדים הם של כולנו,  

צטט: אקטיביסטית 2009-11-26 09:37:53

רינה,

תודה על הנושא החשוב שהעלת,

אוהבת את הדיון שהתפתח.

 

לגבי האמנה,

אם האמנה הקודמת שאיפשרה התערבות של הממסד על מנת להגן על ילדים  הביאה תועלת,

משתמע מכך שלאמנה יש משמעות.

 

בימינו הדיון הוא אחר לגמרי, למעט מדינות עולם שלישי בהם עדין יש ניצול נפשע של ילדים.

 

לגבי מי אמון על חינוך ילדינו?

 

חלק מחברי נימנים עם החינוך הביתי, ההשקעה היא אדירה, תשומת הלב לחינוך הילד ולהעשרה היא ראויה להערכה,

לגבי הפאן החברתי, המשפחות גרות בקהילות ומקיימות מפגשים חברתים, חוגים ועוד

הפיקוח הוא מאד בעייתי.

 

לגבי האחריות להגן על ילדינו - גם כיום כשהרשויות אמונות לגורלם של הילדים הטיפול לא נעשה כמו שצריך,

רואה בקהילה גורם היכול להשפיע על חינוך הילדים,

מספיק  אדם אחד שיהיה בקשר  עם אותם ילדים המוגדרים אצלינו ילדים הנמצאים בסיכון, זה יכול להיות סבתא, מורה,

מדריך, או שכן,  אותה דמות המיצגת יציבות, איכפתיות, וקבלה , היא המפתח למניעת הדרדרות  אל חזור.

 

הילדים הם של כולנו,

-

-

-

 

בחרתי לצטט אותך, אקטיביסטית, כי אני מסכימה איתך.

שלשום פתחתי דיון נוסף בנושא זכויות של ילדים, בו אני מביעה את דעתי ומזמינה אתכם להציץ ולהגיב.

 http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1329019

רינה שלום

אין ספק בליבי כי ישנה אחריות חברתית לשלום הילד. האחריות מבחינתי חולשת על שלומו הגופני והרגשי. כמטפל ומחנך העוסק בטיפול בנוער בסיכון , אני חווה מדי יום את התוצאות הקשות של התעללות והזנחה. ועדיין בשאלת החינוך התשובה אינה חד משמעית. אני מאמין כי כל עוד מדובר בהורים כשירים, יש להם הזכות המלאה להחליט ולנתב גישות חינוכיות אישיות במסע לגידול ילדיהם. אני מוצא כיום מצבים בהם דווקא המערכת החברתית היא הגורם הפוגע ברווחתו של הילד ושל הפרט. אני יכול להעלות כדוגמא את מכבש הלחצים המופעל על הורים  מצד מערכת החינוך בכל הקשור במתן ריטלין לילדיהם(תופעה שאיבדה פרופוציות לטעמי והפכה פופולארית במערכת חינוך קורסת), נראה כי ישנם סיטואציות בהם כמעט ונשללת זכות הבחירה מההורים ומופקעת זכותם הבסיסית להחלטות מרכזיות בחיי ילדיהם.

צטט: ד"ר מיקי ארליך 2009-11-26 07:13:21

צטט: אדוה שביב 2009-11-25 23:08:30

מיקי,

 

שאלתי זאת, כי המסקנה המתבקשת מתשובתך היא, שעל אף שאני מניחה שאתה משתייך לקבוצה המצומצמת שעשויה להצליח בחינוך ביתי (למרות הבעיות שאכן קיימות בו באופן כללי), בכל זאת בחרת בחינוך הממשלתי המפוקח (וברור, אני מסכימה שעיקר החינוך מתקיים בבית, אבל לא זו השאלה של רינה, אם הבנתי נכון). אני לא מציינת זאת כ"תפסתי אותך", אלא כראיה לכך שקשה עד בלתי אפשרי להתחיל מאפס. החינוך הזה (קרא לו חסר, בעייתי, גרוע - איך שתרצה) - הוא לא אפס. הוא מאפשר בדיוק להמשיך את החינוך בבית, לא לבנות אותו מכלום.

אולי באמת כדאי שנתחיל מרינה (שהשתלטנו לה על הדיון): הזכות לחינוך באמנה לזכויות הילד היא זכותו ללמוד ברמה בסיסת לפחות (חשבון, שפה וכו'). זכות המדינה להתערבות בנעשה בבית מצומצמת למקרה שהבית כושל ולכן הוא אינו מסוגל להעניק לילדים חינוך או כל זכות אחרת, או שמתקיימת בו פעילות בעלת אופי פלילי. לעניות דעתי, הבלבול נובע מתרגום מעוות של המושג education לעברית. הוראתו באמנה הוא להקנות השכלה, לא ערכים או מידות טובות.

למדינה אין למשל כל מעמד בשאלה האם אחנך את הילדים שלי לגיוס לצה"ל או לסרבנות גיוס. אם בית הספר יחנך בניגוד לדעתי, לא אהסס להקדיש זמן ומשאבים על מנת לשכנעו אחרת...אבל אני לא מודאג מדי: אני לא אנרכיסט ולכן הרעיונות שאליהם אני מחנך את ילדי הם בזרם המרכזי של החברה, כך שזה כמעט לא קורה. חוץ מזה, בואי נהייה הוגנים, אין מה לדאוג, בית ספר אינו מחנך כמעט לשום דבר. הורים שמצפים לכך שהם ישלחו ילד בלתי מחונך לבית ספר בבוקר והוא יחזור אחרי הצהריים משכיל, מחונך ומנומס, אינם חולקים אתי את אותה הפלנטה, וכנראה שיגדלו בהרבה מקרים בבית חוליגן.

אני חולק עלייך בנקודה מאוד עקרונית: את כותבת שבית ספר מאפשר להמשיך את החינוך בבית. לעניות דעת, החינוך מתחיל בבית, נמשך בבית ומסתיים (אם יש דבר כזה) בבית. בית ספר רשאי לנסות להוסיף. כמובן שאני מתנגד באופן גורף לכך שלמדינה תהייה איזושהי גישה לנעשה בתוך הבית שלי (כל זמן שהוא אינו מסכן ילדים, או חושף אותם לעבריינות) ושיהיה לה מה לומר בעניין הערכים שאליהם אני רוצה לחנך את ילדי. עצם הרעיון מעורר חלחלה, שלא לומר שהוא סותר מכל וכל סדרה של חוקי יסוד, כמו חוק כבוד האדם וחירותו, ואמנות בינלאומיות חשובות כמו ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, האמנה בדבר זכויות חברתיות ופוליטיות, ולדעתי גם סעיפים באמנה לזכויות הילד, ככל שהדברים נוגעים לסעיפים בדבר זכות הילד לגדול במשפחה.

 

כל טוב,

 

מיקי

 מיקי להורים כמוך אני מפלל כאלה שרואים את הבעיה במערכת ומעורבים (ולא מתערבים) משמעותית בחינוך ילדיהם בבית ובבית הספר (בסוג הערכים שבית הספר מקנה) כאלה שיודעים להבין שהם עשו טעות ללמוד ממנה ולהתייעץ ולשאול שלא יודעים וכו' ומשאירים לי את התחום של הקניית ידע והכנה של הילדים להתמודדות(גם על כך ניתן לפתח דיון מהי ההכנה הראויה אבל אולי בדיון אחר). וכפי שציינת יש הורים שמביאים ילדים למערכת ומצפים מהמערכת לתקן אותם ולהצליח במקום שהם אפילו לא טרחו להשקיע. והילדים הללו הם הבעיה כי כמובן שכאשר המערכת נכשלת אז היא גם האשמה.

זכויות ילדים הן דבר חשוב בהתפתחות נורמטיבית של ילד אבל יש לזה גם צד נוסף שהורים ותלמידים רבים בוחרים להתעלם ממנו. הצד שנקרא חובות.

למדינה אין זכות להתערב בחינוך הילד כפי שהוריו חושבים שהוא חינוך ראוי כל עוד כפי שציינת החינוך לא כולל התעללות פיזית ונפשית או חשיפה לעבריינות.

אמנות בן לאומיות הן כדרכן בן לאומיות נותנות מתווה כללי שניתן להתאיםאו לא להתאים  אותו לערכים של מדינה מסויימת  כי הערכים של הורים באוסטרליה יהיו שונים מהערכים של הורים בגואטמלה שיהיו שונים מערכים של הורים בישראל.

צטט: סמוג 2009-11-27 16:10:31

צטט: ד"ר מיקי ארליך 2009-11-26 07:13:21

צטט: אדוה שביב 2009-11-25 23:08:30

מיקי,

 

שאלתי זאת, כי המסקנה המתבקשת מתשובתך היא, שעל אף שאני מניחה שאתה משתייך לקבוצה המצומצמת שעשויה להצליח בחינוך ביתי (למרות הבעיות שאכן קיימות בו באופן כללי), בכל זאת בחרת בחינוך הממשלתי המפוקח (וברור, אני מסכימה שעיקר החינוך מתקיים בבית, אבל לא זו השאלה של רינה, אם הבנתי נכון). אני לא מציינת זאת כ"תפסתי אותך", אלא כראיה לכך שקשה עד בלתי אפשרי להתחיל מאפס. החינוך הזה (קרא לו חסר, בעייתי, גרוע - איך שתרצה) - הוא לא אפס. הוא מאפשר בדיוק להמשיך את החינוך בבית, לא לבנות אותו מכלום.

אולי באמת כדאי שנתחיל מרינה (שהשתלטנו לה על הדיון): הזכות לחינוך באמנה לזכויות הילד היא זכותו ללמוד ברמה בסיסת לפחות (חשבון, שפה וכו'). זכות המדינה להתערבות בנעשה בבית מצומצמת למקרה שהבית כושל ולכן הוא אינו מסוגל להעניק לילדים חינוך או כל זכות אחרת, או שמתקיימת בו פעילות בעלת אופי פלילי. לעניות דעתי, הבלבול נובע מתרגום מעוות של המושג education לעברית. הוראתו באמנה הוא להקנות השכלה, לא ערכים או מידות טובות.

למדינה אין למשל כל מעמד בשאלה האם אחנך את הילדים שלי לגיוס לצה"ל או לסרבנות גיוס. אם בית הספר יחנך בניגוד לדעתי, לא אהסס להקדיש זמן ומשאבים על מנת לשכנעו אחרת...אבל אני לא מודאג מדי: אני לא אנרכיסט ולכן הרעיונות שאליהם אני מחנך את ילדי הם בזרם המרכזי של החברה, כך שזה כמעט לא קורה. חוץ מזה, בואי נהייה הוגנים, אין מה לדאוג, בית ספר אינו מחנך כמעט לשום דבר. הורים שמצפים לכך שהם ישלחו ילד בלתי מחונך לבית ספר בבוקר והוא יחזור אחרי הצהריים משכיל, מחונך ומנומס, אינם חולקים אתי את אותה הפלנטה, וכנראה שיגדלו בהרבה מקרים בבית חוליגן.

אני חולק עלייך בנקודה מאוד עקרונית: את כותבת שבית ספר מאפשר להמשיך את החינוך בבית. לעניות דעת, החינוך מתחיל בבית, נמשך בבית ומסתיים (אם יש דבר כזה) בבית. בית ספר רשאי לנסות להוסיף. כמובן שאני מתנגד באופן גורף לכך שלמדינה תהייה איזושהי גישה לנעשה בתוך הבית שלי (כל זמן שהוא אינו מסכן ילדים, או חושף אותם לעבריינות) ושיהיה לה מה לומר בעניין הערכים שאליהם אני רוצה לחנך את ילדי. עצם הרעיון מעורר חלחלה, שלא לומר שהוא סותר מכל וכל סדרה של חוקי יסוד, כמו חוק כבוד האדם וחירותו, ואמנות בינלאומיות חשובות כמו ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, האמנה בדבר זכויות חברתיות ופוליטיות, ולדעתי גם סעיפים באמנה לזכויות הילד, ככל שהדברים נוגעים לסעיפים בדבר זכות הילד לגדול במשפחה.

 

כל טוב,

 

מיקי

 מיקי להורים כמוך אני מפלל כאלה שרואים את הבעיה במערכת ומעורבים (ולא מתערבים) משמעותית בחינוך ילדיהם בבית ובבית הספר (בסוג הערכים שבית הספר מקנה) כאלה שיודעים להבין שהם עשו טעות ללמוד ממנה ולהתייעץ ולשאול שלא יודעים וכו' ומשאירים לי את התחום של הקניית ידע והכנה של הילדים להתמודדות(גם על כך ניתן לפתח דיון מהי ההכנה הראויה אבל אולי בדיון אחר). וכפי שציינת יש הורים שמביאים ילדים למערכת ומצפים מהמערכת לתקן אותם ולהצליח במקום שהם אפילו לא טרחו להשקיע. והילדים הללו הם הבעיה כי כמובן שכאשר המערכת נכשלת אז היא גם האשמה.

זכויות ילדים הן דבר חשוב בהתפתחות נורמטיבית של ילד אבל יש לזה גם צד נוסף שהורים ותלמידים רבים בוחרים להתעלם ממנו. הצד שנקרא חובות.

למדינה אין זכות להתערב בחינוך הילד כפי שהוריו חושבים שהוא חינוך ראוי כל עוד כפי שציינת החינוך לא כולל התעללות פיזית ונפשית או חשיפה לעבריינות.

אמנות בן לאומיות הן כדרכן בן לאומיות נותנות מתווה כללי שניתן להתאיםאו לא להתאים  אותו לערכים של מדינה מסויימת  כי הערכים של הורים באוסטרליה יהיו שונים מהערכים של הורים בגואטמלה שיהיו שונים מערכים של הורים בישראל.

 

שלום לך,

נושא חובות ההורים והתלמידים הוא מאוד בעייתי במבנה הנוכחי של מערכת החינוך. כיום, מרגע שהורה מחליט שהוא שולח את בנו לבית ספר מסוים (בהנחה שיש לו בחירה בנושא) הוא אמור לא להתערב. זה מצב חסר תקדים במערכת הציבורית: אינני מומחה ברפואה, אולם אם אינני מרוצה מהרופא של הילדים שלי מכל סיבה שהיא, אני יכול להחליף אותו בשיחת טלפון. ומורה? בית ספר? מהרגע שהמערכת כל כך נוקשה קשה מאוד לבוא בדרישות ל"צרכניה": חובתם העיקרית היא להתייצב בבית ספר. לפיכך, אם רוצים להטיל על הורים וילדים חובות נוספות, יש לאפשר להם הרבה יותר גמישות בשימוש במערכת.

בסופו של דבר, חינוך מוצלח של ילד הוא תוצאה של דו-שיח מתמיד בין הגורמים השונים שמעורבים בכך: בית, בית ספר, חברה, חינוך לא פורמלי וכו'.

אני לא מאמין באחנה בין "מעורבות" ל"התערבות". הורה מעורב הוא הורה מעורב. הוא יהיה מעורב בגיוס כספים לבית ספר, אבל בוודאי שהוא ימצא דרך לבוא לבית הספר בדרישות, כאשר זה לדעתו אינו פועל לדעתו בדרך נאותה. הדברים צריכים להתקיים מתוך נימוס, כבוד הדדי, פתיחות ושקיפות, אבל אני מאמין שדו שיח מעין זה הוא משמעותי וחשוב.

כל טוב,

מיקי

צטט: אדוה שביב 2009-11-29 21:08:47

די באי-רצון (נדמה לי שהדיון הזה קצת חד-מימדי), אני לא מצליחה להמנע רק מהערה אחת, בעיקר לדבריך, מיקי:

אין דבר כזה "בית ספר שלא מחנך". מקום שנמצאים בו משך שעות ביום מחנך, חד-משמעית. אי-חינוך הוא חינוך (כפי שאי-הכרעה היא הכרעה), חינוך גרוע הוא חינוך, חינוך לא-עקבי הוא חינוך, וכמובן, גם חינוך טוב ומודע (כפי שאני מכירה, למשל, בבית-הספר של ילדיי) הוא חינוך. אין דבר כזה "חינוך יש רק בבית". זו אשליה, אפילו קצת מסוכנת למען האמת. ונהפוך הוא: אילולא זה היה כך, לא היה כלל מה לחשוש מבתי-ספר גרועים. ידע תמיד אפשר להשלים במקומות אחרים.

שלום לך,

אני לא מתווכח איתך בעניין שגם מקום שאיננו מחנך, מחנך בפועל. עם זאת, תרשי לי להזכיר לך את מסגרת הדיון: לדעתך, על הממשלה, ואולי גם על האו"ם לפקח על מה שקורה בבית שלי ושלך מבחינה חינוכית. תקראי שוב את האמנה לזכויות הילד ותביני שבכלל לא מדובר בזה, אלא בהקניית דעת פשוטה. את חושבת שלא די בכך, זה בסדר; מבחינתי מדובר בהפרה בוטה של זכויות האדם של ילדי ושלי.

האמנה באה לעולם כי יש מאות מיליוני ילדים ברחבי העולם שבעבורם "ידע תמיד אפשר להשלים במקום אחר" זה לא פחות ממדע בדיוני. זכית את וזכו ילדיך שבעבורכם זה עניין מובן מאליו.

אני כמובן לא טענתי ש"חינוך יש רק בבית", אלא שהחינוך לערכים צריך להיות מוכתב על ידי הבית ולא על ידי מערכת החינוך. שבשום פנים לא אתן ידי לכך שהילד שלי יחונך על פי ערכיו של מורה מקרי, או של שר חינוך מזדמן.

כל טוב,

מיקי

צטט: ד"ר מיקי ארליך 2009-11-30 06:45:35

צטט: אדוה שביב 2009-11-29 21:08:47

די באי-רצון (נדמה לי שהדיון הזה קצת חד-מימדי), אני לא מצליחה להמנע רק מהערה אחת, בעיקר לדבריך, מיקי:

אין דבר כזה "בית ספר שלא מחנך". מקום שנמצאים בו משך שעות ביום מחנך, חד-משמעית. אי-חינוך הוא חינוך (כפי שאי-הכרעה היא הכרעה), חינוך גרוע הוא חינוך, חינוך לא-עקבי הוא חינוך, וכמובן, גם חינוך טוב ומודע (כפי שאני מכירה, למשל, בבית-הספר של ילדיי) הוא חינוך. אין דבר כזה "חינוך יש רק בבית". זו אשליה, אפילו קצת מסוכנת למען האמת. ונהפוך הוא: אילולא זה היה כך, לא היה כלל מה לחשוש מבתי-ספר גרועים. ידע תמיד אפשר להשלים במקומות אחרים.

 

שלום לך,

 

אני לא מתווכח איתך בעניין שגם מקום שאיננו מחנך, מחנך בפועל. עם זאת, תרשי לי להזכיר לך את מסגרת הדיון: לדעתך, על הממשלה, ואולי גם על האו"ם לפקח על מה שקורה בבית שלי ושלך מבחינה חינוכית. תקראי שוב את האמנה לזכויות הילד ותביני שבכלל לא מדובר בזה, אלא בהקניית דעת פשוטה. את חושבת שלא די בכך, זה בסדר; מבחינתי מדובר בהפרה בוטה של זכויות האדם של ילדי ושלי.

האמנה באה לעולם כי יש מאות מיליוני ילדים ברחבי העולם שבעבורם "ידע תמיד אפשר להשלים במקום אחר" זה לא פחות ממדע בדיוני. זכית את וזכו ילדיך שבעבורכם זה עניין מובן מאליו.

אני כמובן לא טענתי ש"חינוך יש רק בבית", אלא שהחינוך לערכים צריך להיות מוכתב על ידי הבית ולא על ידי מערכת החינוך. שבשום פנים לא אתן ידי לכך שהילד שלי יחונך על פי ערכיו של מורה מקרי, או של שר חינוך מזדמן.

 

כל טוב,

 

מיקי

 מה קורה במקרה וערכיו של המורה תואמים או אינם תואמים את ערכיך האם תדרוש להעביר את ילדך בהתאם ?

מה לגבי לחשוף את הילד לדעות וערכים שאינם ערכיך ודעותיך ? ולתת לו להכיר לבחון להעריך ולבחור.

נכון שאתה רוצה להנחיל לילדך ערכים שלפי דעתך הם הנכונים והחשובים  וכולנו מפרשים ערכים כגון כבוד האדם נאמנות ואחריות על פי מה שהסביבה ובתוכה ההורים בתי הספר תנועות נוער (במקרה שלי)הנחילו לנו

אבל יש ערכים יותר רחבים שאינם קשורים לדת מדינה או לאום מסויימים אלא כערכים אוניברסליים לא קראתי את אמנת האו"ם אבל יכול להיות שלשם היא מכוונת ? אני חוזר ואמר אין לי זכות כמורה לקבע ערך מסויים באבסולוטי אלא  להציג מגוון דעות ולתת לתלמידים להחליט ולבחור

צטט: סמוג 2009-11-30 18:28:46

צטט: ד"ר מיקי ארליך 2009-11-30 06:45:35

צטט: אדוה שביב 2009-11-29 21:08:47

די באי-רצון (נדמה לי שהדיון הזה קצת חד-מימדי), אני לא מצליחה להמנע רק מהערה אחת, בעיקר לדבריך, מיקי:

אין דבר כזה "בית ספר שלא מחנך". מקום שנמצאים בו משך שעות ביום מחנך, חד-משמעית. אי-חינוך הוא חינוך (כפי שאי-הכרעה היא הכרעה), חינוך גרוע הוא חינוך, חינוך לא-עקבי הוא חינוך, וכמובן, גם חינוך טוב ומודע (כפי שאני מכירה, למשל, בבית-הספר של ילדיי) הוא חינוך. אין דבר כזה "חינוך יש רק בבית". זו אשליה, אפילו קצת מסוכנת למען האמת. ונהפוך הוא: אילולא זה היה כך, לא היה כלל מה לחשוש מבתי-ספר גרועים. ידע תמיד אפשר להשלים במקומות אחרים.

 

שלום לך,

 

אני לא מתווכח איתך בעניין שגם מקום שאיננו מחנך, מחנך בפועל. עם זאת, תרשי לי להזכיר לך את מסגרת הדיון: לדעתך, על הממשלה, ואולי גם על האו"ם לפקח על מה שקורה בבית שלי ושלך מבחינה חינוכית. תקראי שוב את האמנה לזכויות הילד ותביני שבכלל לא מדובר בזה, אלא בהקניית דעת פשוטה. את חושבת שלא די בכך, זה בסדר; מבחינתי מדובר בהפרה בוטה של זכויות האדם של ילדי ושלי.

האמנה באה לעולם כי יש מאות מיליוני ילדים ברחבי העולם שבעבורם "ידע תמיד אפשר להשלים במקום אחר" זה לא פחות ממדע בדיוני. זכית את וזכו ילדיך שבעבורכם זה עניין מובן מאליו.

אני כמובן לא טענתי ש"חינוך יש רק בבית", אלא שהחינוך לערכים צריך להיות מוכתב על ידי הבית ולא על ידי מערכת החינוך. שבשום פנים לא אתן ידי לכך שהילד שלי יחונך על פי ערכיו של מורה מקרי, או של שר חינוך מזדמן.

 

כל טוב,

 

מיקי

 מה קורה במקרה וערכיו של המורה תואמים או אינם תואמים את ערכיך האם תדרוש להעביר את ילדך בהתאם ?

מה לגבי לחשוף את הילד לדעות וערכים שאינם ערכיך ודעותיך ? ולתת לו להכיר לבחון להעריך ולבחור.

נכון שאתה רוצה להנחיל לילדך ערכים שלפי דעתך הם הנכונים והחשובים  וכולנו מפרשים ערכים כגון כבוד האדם נאמנות ואחריות על פי מה שהסביבה ובתוכה ההורים בתי הספר תנועות נוער (במקרה שלי)הנחילו לנו

אבל יש ערכים יותר רחבים שאינם קשורים לדת מדינה או לאום מסויימים אלא כערכים אוניברסליים לא קראתי את אמנת האו"ם אבל יכול להיות שלשם היא מכוונת ? אני חוזר ואמר אין לי זכות כמורה לקבע ערך מסויים באבסולוטי אלא  להציג מגוון דעות ולתת לתלמידים להחליט ולבחור

 

שלום לך,

האמנה לזכויות הילד היא מסמך שמפרט את זכויותיהם של ילדים: אני כן קראתי אותה ולא מצאתי בה שום רמז לכך שהיא מתכוונת לגרום לכך שגורמי פיקוח אלה ואחרים יכנסו לבתיהם של אנשים נורמטיביים ויבדקו לאיזה ערכים מחנכים את הילדים.

לגבי שאלותיך: במקרה קיצוני, אני עשוי לשקול דרישה להעביר את הילד כתה, או את המורה מתפקידו. כפי שכתבתי לפני כן, די לא סביר שזה יקרה, ואם כן, הרי שמדובר במורה שמשמיע דעות שנמצאות אי שם באחד הקצוות הסהרוריים של החברה. אני לא בטוח שזה מה שאנחנו מחפשים.

הילדים שלי חשופים לאמונות ודעות שונות והם יבחרו באשר יבחרו. אישית אני מעדיף שבית הספר יתרכז במה שאני מחשיב לעיקר תפקידו: ללמד ולהקנות יסודות של תפקוד חברתי.  לכשיצילח בכך,אולי לא אתנגד לכך שיעסוק גם בחינוך.

כל טוב,

מיקי

שלום מיקי

(אין לי כוח לשרשור אז התחלתי חדש)

אולי אני נודניק ומעצבן אבל שוב אני שמח על כך שניתן לי לשוחח עם אחד מהצדדים במעכרת שאני עובד בה.

בית ספר הוא אחד המקומות הבודדים שבהם הדעות והאמונות של ילדים נפגשים (לגבי תפקוד מערכת החינוך במתכונתה הנוכחית זה בדיון אחר) ואתה מצפה שהמורים ומחנכים יתעלמו מזה.חלק מהקנייה של תפקוד חברתי הוא גיבוש מכלול הערכים והאמונות שלך והעמדתם במבחן מציאות או שאני טועה ?

תומר