יחד

 דני ורינת רייזנר28.11.09-1.1.2010 

 העבודות  המוצגות בתערוכה זו מהדהדות עם הדואליות של ההויה האנושית.

מחשבות הינן חסרות משקל אך עדיין יש בכוחן להכביד על הגוף ועל הנפש.

 ניתן לצפות שדמותו הקלאסית של בודהה תשקף התעלות מעבר למצבו הקיומי של האדם, אך בפסל של דני רייזנר, למרות שפניו של בודהה משקפות אושר עילאי, גופו מעוגן לקרקע בבטון.

רייזנר יוצר סתירה צורמת ומעמיד את הצופה מול השאלה : האם נפש שיכולה להוביל את האדם לסיפוק והארה יכולה לנטרל את המאבק הקיומי והפיזי.

גם בעבודה פני ברונזה, שהינה בדמות פניו של האמן המעוכות תחת משקלה של אבן, עוסק רייזנר במאבקו הקיומי של האדם.

 כמו סיזיפוס הנאלץ לגלגל את האבן שוב ושוב במעלה ההר, עוסק האדם בימי חייו בעבודה קשה, מפרכת ואינסופית.הלחי המעוכה המקבלת לתוכה את האבן הנלחצת ומכילה אותה, מסמלת בעיניו של רייזנר את הצורך של האדם להשתנות, ברמה הפיזית והנפשית, ולהתאים את עצמו לתנאים האוביקטיביים שיוצרת הסביבה.

מושג ה"הכלה" חוזר בעבודותיו של רייזנר כחוט השני. כל הדמויות בפסליו הוקפאו בעינים עצומות, ספק מהרהרות ספק ישנות, הן אינן מביטות נכחה אל העולם אלה מתעסקות בעולמן הפנימי ובאינטרפטציה האישית המוכלת בתוכן.

בעבודות הצילום שלו, שהינן דימויים הלקוחים מתוך עבודות וידאו המצולמות במצלמת קאמרה אובסקורה שבנה רייזנר בעצמו, המצלמה, מעצם המבנה היחודי שלה,  היא זו ש"מכילה" את ההשתקפות של המציאות.

 רינת רייזנר מציגה סידרה של ציורים בהם זוג וכלב מטיילים לאיטם לאורך חוף הים. הצבעוניות של העבודות בשעת השקיעה מזכירה סצינה מוכרת אך מבט מעמיק מגלה כי כל אחת מהדמויות שקועה בתוך עצמה וכי אין כל אינטראקציה ביניהן.

 האמנית מעלה שאלות לגבי הבדידות האנושית.המבט של רינת רייזנר הוא פנורמי: בציורים הירוקים בציפורי היא מרמזת על חיים שהתקיימו בנוף ואינם עוד ובסדרה על שפת האוקינוס היא משתמשת בדמויות אנונימיות ומעלה שאלות לגבי נוכחות ונעדרות ולגבי ביחד ולחוד.

המבט של דני רייזנר הוא אישי, כל הפסלים שלו הינם בדמותו הוא. השאלות שהוא מעלה לגבי הקיום האנושי אינן דרך גוף שלישי אלה דרך חוויותיו הוא. 

שני אמנים,זוג,  מביטים על החיים. 

 שרה ארליך , נובמבר 2009