לפני כשנה נכחתי בסמינר באוניברסיטת תל-אביב של דר' ג'ראלד פולאק אשר הציג תוצאות ניסיוניות מעניינות ביותר אשר למעשה דורשות עדכון משמעותי של רוב התיאוריות הנפוצות על דיפוזיה בתחומי הביולוגיה והביוכימיה.
בסמינר הוצגו תוצאות של ניסויים רבים אשר מראים כי מים יוצרים מבנה של גביש נוזלי ליד משטחים הידרופיליים.
באופן מעשי מה שמתקבל מהניסויים הוא שעל פניהם של משטחים הידרופיליים מתקבלת שיכבה של בעובי של 60 מיקרון מפני המשטח, אשר מונעת חדירת מומסים לתוכה. (בחומרים מסוימים גודל השכבה הוא אפילו 200 מיקרון - ניתן לראות בעין)
כמו כן, התכונות וההתנהגות של המים באותה שיכבה הינם שונים מאוד מאשר ההתנהגות של מים כנוזל, ולא יכולה להתקיים דיפוזיה חופשית.תוכלו להבין מכך שהיות ורוב הממברנות הביולוגיות הן הידרופיליות, והגודל של חללים בתאים וביניהם הינו באופן מרבי מקרונים בודדים.
המשמעות היא שכמעט כל המים ברקמות ביולוגיות נמצאים במצב של גביש נוזלי.
התוצאות הניסיוניות מראות כי האנרגיה הדרושה ליצירת הגביש הנוזלי של המים מגיעה מאור, כאשר התדר שמבצע זאת באופן היעיל ביותר הוא בתדרי האינפרא-אדום של בליעת מים אופיינית. כלומר הגביש הנוזלי של מים יופיע גם ברקמה שאינה חשופה לאור חיצוני, פשוט עקב הפליטות התרמיות של הרקמה בתדרי האינפרא-אדום.
מדובר כאמור על הרצאה מאוד מקצועית של חוקר רציני אשר מציג תוצאות של כמה מחקרים שבוצעו במעבדות שונות ברחבי העולם.
אני מאוד ממליץ לכולם לצפות בהרצאה בווידיאו בלינק הזה:
http://uwtv.org/programs/displayevent.aspx?rID=22222
מדובר על הרצאה מאוד ברורה שמציגה את התוצאות באופן ברור ומסודר, ומלווה בהפניות למחקרים אשר פורסמו בג'ורנלים מובילים. הידע הדרוש הוא כימיה של בית ספר תיכון.
לסיכום: משמעות התוצאות הניסיוניות המוצגות בהרצאה היא שיש צורך בעידכון משמעותי של חלק גדול מהתיאוריות על מעבר ודיפוזיה של חומרים אשר מבוססות על תנועה בראונית של חומרים בתוך רקמות ביולוגיות, היות ואינם מתאימות לתוצאות הניסיוניות הברורות המוצגות.
ברור כי יתכן מאוד שבתוך הרקמות הביולוגיות, יש אולי שבירה של המבנים של גביש נוזלי של מים, על ידי מולקולות ומשטחים הידרופוביים עם פולאריות משתנה, אולם כל זה דורש מודלים חדשים ושונים לחלוטין מאלו הקיימים.
הוספת תגובה על "תוצאות ניסיוניות אשר מחייבות שינוי בתיאוריות הדיפוזיה"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה