קרה לכם פעם ?
קרה לכם פעם שאתם מרגישים שאתם יודעים מה הולך לקרות, כאילו רצתם קדימה בפאסט-פורווד?
ויותר מדי פעמים הצטערתם אחכ שלא עשיתים כלום ?
אז ככה אני מרגיש.
חלק א' – הקול הפנימי אומר לי תיזהר
זה זמן רב שאני מסתובב בתחושת אי נוחות בבטן על רקע מחירי הנדל"ן הגואים במדינת ישראל ושוברים שיאים חדשות לבקרים.
קול פנימי לוחש לי: "אין דברים כאלו", "סיכון, סיכון סיכון"
האמת, אלו הלקחים שאני יודע מנסיון העבר ובכל פעם מחדש מתקשה ליישם:
1. אין השקעות בטוחות. טוב, אג"ח מדינה לטווח קצר הוא די בטוח.
2. אין השקעות שערכן רק עולה. גם לא בפלורטנין.
3. אם כולם משקיעים בזה וכולם מרוויחים אז סימן שכבר איחרתי ואני לא רוצה להיכנס. אני מעדיף לפטור את עצמי באמירה: "שגם אחרים ירוויחו"
4. אם מצחצח הנעליים מדבר איתך על קנית מניות/ פקעות של צבעונים/אג"ח של חברת בניה בדובאי/נדלן אז זה הסימן הכי ברור למכור. בישראל אין מצחצחי נעליים אז כנראה שאני צריך כלל אחר.
אבל נחזור למחירי הדירות. לדעתי, שתי סיבות פשוטות אחראיות למחירי הדירות גבוהים והן גם יביאו לשינוי המגמה בעתיד:
1. הביקוש עלה בגלל הריבית הנמוכה שמבלבלת את המשקיעים בכל העולם. "אין מה לעשות עם הכסף".
לגבי הסיבה הזו התשובה שלי פשוטה – הריבית תעלה ותפגע בביקושים. נקודה. לא צריך "להוכיח" יותר מזה. ניפגש בעוד שנה וחצי.
2. אין היצע. בישראל אין מספיק התחלות בנייה. שר השיכון אטיאס הוא לא אריאל שרון בזמנו. נראה אותו מזיז משהו.
בנוגע לטיעון הזה - בדקתי. מדינת ישראל היא לא מנהטן ולא הונג קונג. יש קרקעות שניתן יהיה לבנות עליהן בעתיד. נכון, תהליך האישורים איטי ותכניות רבעות תקועות בנבכי הביורוקרטיה. אבל גם זה ייפתר. ייקח שנה, שנתיים, או אולי חמש, אבל הצמד נתניהו - אטיאס יאיץ את התהליך.
חלק ב' – חלומות ודירת החלומות
הבוקר ישבתי לי בחוץ וקראתי עיתונים.
כן, ימי שישי של תחילת חורף, כאשר הילדים בבית הספר הם בהחלט רגעים של נחת.
קראתי במוסף כלכליסט את הכתבה הבאה: מהי דירת החלומות שלכם.
וחשבתי - מה באמת דירת החלומות שלי ? דווקא די טוב לי כאן במעמד הביניים שלי שמאפשר לי לשבת בחוץ לקרוא עיתון ביום שישי בבוקר בדירה שמחירה "גבוה מדי לשוק נורמלי" אבל למי באמת אכפת, הרי אם אמכור אותה עדיין אצטרך לגור איפשהו וגם שם המחיר יהיה "גבוה מדי".
ואז חזרתי לגרף למעלה והרשיתי לעצמי להתעכב קצת על המספרים. אני עושה את זה די הרבה בעבודתי הרגילה. אני מציע גם לכם לעשות את זה.
במבט ראשון כותבים לנו בכלכליסט: לפי הסקר אנחנו רוצים לקנות דירה במחיר ממוצע של 1.58 מיליון ש"ח וביכולתנו לרכוש דירה שמחירה בממוצע 1.26 מיליון ש"ח. נו, לא נורא. שני המחירים לא נראים בשמיים, קצת גבוהים, אבל לא בשמיים וברור שאנחנו רוצים יותר ממה שיש לנו.
ואז הסתכלתי שוב ותרשו לי קריאה ביקורתית. הממוצע לא רלוונטי. החציון הוא הרלוונטי (המספר שמעליו נמצאים חצי מהאנשים ומתחתיו חצי). הנה המסקנות שלי:
חצי (50%) מהאנשים לא יכולים לקנות דירה שמחירה מעל 600 אלף ש"ח !
78% מאנשים לא יכולים לקנות דירה שמחירה עולה על 1.2 מ' ש"ח. שלושה מתוך ארבעה אנשים.
זה הצד השני של הקול הפנימי שלי - אם 78% מהאנשים לא יכולים לקנות דירת 4 חדרים בפתח תקווה או בראש העין או בראשון לציון אז ברור שהמחירים לא יוכלו להישאר שם. אין מי שישלם. פשוט אין.
את זה בדיוק מבין שר השיכון אטיאס וראש הממשלה נתניהו (דרך אגב, לחשו לי פעם שנתניהו קורא את הבלוג הזה, אבל אני לא בטוח).
שבת שלום.
* בתמונה למעלה וילה בטוסקנה, איטליה, שמצאתי באינטרנט. למען הסר ספק - לא זה הבית שישבתי בגינתו הבוקר וקראתי עיתונים.
הוספת תגובה על "למה מחירי הנדלן ירדו"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה